החלטה
1. תגובת המדינה, הנתבעת מס' 1, הובאה בפניי רק היום ולאחר מתן פסק דיני.
2. רואה לקבוע כי גם לאחר שעיינתי בתגובה, אינני מוצא מקום לשנות מהמעמדות וההכרעות שנקבעו בפסק הדין.
3. מפאת חשיבות הנושא רואה להתייחס בתמצית לעיקר טיעוני התגובה, כשהחלטה זו תהווה השלמת נימוקים לפסק דיני;
4. הפרשנות התכליתית של הוראות סעיף 200 א' לפקודת המכס, על האיזונים היחודים שנקבעו בה, היא המצדיקה את המסקנה כי הקבוע בהוראה הנ"ל, מהווה את המתווה היחודי אותו יש להפעיל במקרה של תפיסת טובין, אשר יש חשש כי הם מפירים זכויות יוצרים וסימני מסחר.
פרשנות שכזו מגשימה באופן האופטימלי את תכלית החקיקה הנ"ל.
ההוראה הכללית בדבר שמירת דינים הקבועה בסעיף 200 ה' לפקודת המכס, אין מטרתה להוציא ולשנות מהאמור לעיל.
5. הוראות אוגדן המכס (סחר - חוץ), פרק 15, (להלן - "הוראת הנוהל") אשר צורפו לראשונה לתגובה (נספח ג') אין בהם לחייב באשר לפרשנות הוראת סעיף 200 א' לפקודת המכס.
האמור נכון, גם בהנחה ולרשויות המדינה דנן הוענקה סמכות, להתקין את אותן הוראות נוהל.
6. לציין, כי המדינה גם לא ראתה לצרף לכתב הגנתה ו/או לאזכר בדרך אחרת, את המכתב נספח א' לתגובתה, אף שראתה להגיש כתב הגנה מפורט אשר ממנו עולה (בניגוד לתוכן המכתב הנ"ל והוראות הנוהל, כפי שיפורט), כי היא לא פעלה על פי הוראות הסעיף 200 א' לפקודת המכס, בפעולת התפיסה נשוא התביעה.
7. מכל מקום לאחר עיון ראשוני בהוראות הנוהל שצורפו, נספח ג' לתגובה, אני רואה לציין בנדון מספר נקודות;
8. ראשית, מהוראות הנוהל עצמן נמצאנו למדים, כי גם ההוראות הנ"ל רואות בסעיף 200 א' לפקודת המכס, הוראה יחודית באשר לתפיסת טובין המפירים, לכאורה, זכויות יוצרים וסימני מסחר (זאת לצד סייגים ו"הנחות" שנקבעו בהוראות הנוהל ואליהן אתייחס להלן).
ככלל, על פי הוראות הנוהל, ושלא במקרים החריגים הקבועים בסעיף 9 ב' להוראות הנוהל, אם לא הופקדו ערבויות בנקאיות ולא נעשתה פנייה לבית המשפט המוסמך, על ידי בעל הזכות, על גובה המכס להורות על שחרור טובין.
9. שנית, הוראות הנוהל קובעות בסעיף 9 ב' הוראת יחודית שנועדה, למקרים חריגים בהן האינטרס הציבורי מחייב תפיסת הטובין, זאת כאשר אין לבעל הזכות נציגות בארץ והמדובר בהפרה בוטה ועל פניה של זכויות קניין רוחני.
הוראה זו לכאורה נותנת מענה מלא, מספק ומאזן באשר לצורך להגן על האינטרס הציבורי, עליו כה הרחיבה המדינה לפרט ולהפנות בסעיפים 43 עד 48 לתגובה.
בישיבת 07.09.06 התרשמתי באופן בלתי אמצעי מהסחורה שהוצגה בפניי והכלולה בטובין שעוכבו;
דיי בהתרשמותי זו על מנת לקבוע כי הטובין אינם באים בגדר אותם חריגים שבסעיף 9 ב' להוראות הנוהל, כשהטובין אינם מפירים באופן בוטה זכויות קניין.
בפשטות מדובר בסוודרים, אשר הדימיון בינם לסחורת הנתבעת מס' 2, אינו קיים, גם אם מצויים על חלק מהסחורה, שלושה פסים, כאלו או אחרים, המהווים על פניו סימן מסחר של הנתבעת מס' 2.
אין גם חולק כי לנתבעת מס' 2 נציגות בארץ, שלא כבעניין הוראות סעיף 9 ב' להוראות הנוהל.
10. שלישית, לא מצאתי, על פניו, כל סבירות בהוראת סעיף 8 א' להוראות הנוהל העוסקת "במשלוח יבוא קטן", והמתיימרת לפטור את בעל הזכות והמדינה מהוראותיו ותנאיו הברורים של סעיף 200 א'.
הוראת סעיף 8 א' להוראות הנוהל מתיימרות לשחרר את בעל הזכות מתנאי סעיף 200 א', זאת במקרה של "משלוח קטן" באופן שהיא מחילה לגביו את הוראת סעיף 9 ב', אליה התייחסנו לעיל ואשר נועדה רק למקרים חריגים במיוחד, כאמור.
הנימוק לכך, כך גם עולה מתגובת המדינה, הינו; שאין זה כלכלי לבעל הזכות לפעול כנגד "משלוח קטן" על פי הוראות סעיף 200 א' (הפקדת ערובת ותביעה נפרדת לבית משפט מסומך), ועל כן יש הצדקה לפוטרו מכך.
עם כל הכבוד, לא השכלתי ללמוד מדוע "אינטרס כלכלי" או "טעמי נוחות" יש בהם להצדיק שחרור מהוראת סעיף 200 א', על האיזונים הקבועים בה, לרבות ההגנה על זכויות מייבא הטובין.
לא הוברר באיזה סמכות נעשיתה סטייה האמורה מהוראות סעיף 200 א'.
מהו האינטרס הציבורי לחשוף את המדינה, במקרה של "משלוח קטן", שאינו מפר באופן בוטה ולכאורה זכויות קניין כבענייננו, לתביעה המוגשת על ידי בעל הטובין, זאת גם אם בעל הזכות מצטרף כנתבע לצידה, כהוראות סעיף 8 א'?
להוסיף, כי המתקנות הקבועה בסעיף 8 א' להוראות הנוהל, לפיה בעל הזכות רק מצטרף כנתבע נוסף בתביעה להחזרת הטובין נגד המדינה, כבענייננו, גם מובילה לתוצאה לא רצוייה מההיבט הדיוני - שיפוטי, באופן שבית המשפט אשר אינו מוסמך ואינו מיומן לדון בדיני זכויות יוצרים, מוצא עצמו אנוס לדון גם במחלוקת העיקרית שבין בעל הטובין ובעל הזכות לגופן (זאת, אגב גררא, ועל החסרונות שבכך).
האמור גם הוא הינו בניגוד להוראת סעיף 200 א', בה קבע המחוקק בבירור מתווה דיוני אחר; על פיו על בעל הזכות להגיש תביעה נפרדת כנגד בעל הטובין, זאת בפניי בית משפט מוסמך, ובמסגרתה לברר את המחלוקת המהותית על פי דיני זכויות היוצרים וסימני המסחר, הכל ללא מעורבות וללא נטל כלכלי על המדינה והציבור.
11. רביעית, הוראת סעיף 8 א' אינה קובעת כל הגדרה למונח "משלוח קטן" ומותירה קביעה מעורפלת זו לשיקול דעת גובה המכס.
האבחנה האמורה (בן משלוח קטן, לאחר), אינה נלמדת ואינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 200 א' לפקודת המכס, ויש בה גם פתח לא ראוי ולא נחוץ לתקלות וחוסר בהירות.
בענייננו, כאמור, אף לא נטען ולא אוזכר בהגנת המדינה, כי משלוח התובעת הינו בגדר "משלוח טובין קטן" ועל כן יש להחריגו מתנאיי סעיף 200 א', על המשתמע מכך דיונית ומהותית.
אני גם מרשה לעצמי להניח כי התובע דנן, אשר השקיע ממיטב מרצו וכספו ביבוא הטובין המעורבים, לא רואה את המשלוח המעוכב כמשלוח קטן.
12. לסיכום, אם כן, גם לאחר עיון בתגובת המדינה לא רואה לשנות מפסק הדין וההוראות האופרטיביות שבו.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים בפקס' ותוודא קבלת ההחלטה.
ניתנה היום, כ"ג בחשון תשס"ז (14 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.
צרפתי דני, שופט
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
