גזר דין:
1.א. כתב האישום המתוקן מייחס לנאשמת 1, חברה לייצור ציוד נירוסטה, ולנאשם 2 שהוא מנהלה עבירות על חוק מס קניה (טובין ושירותים) תשי"ב - 1952 ועל חוק מס ערך מוסף, תשל"ו - 1975.
עניינן של העבירות - אי הגשת 18 דוחות תקופתיים למס קניה ואי הגשת 17 דוחות תקופתיים למע"מ, דוחות המתייחסים לחדשים פברואר 2002 עד יולי 2003.
הנאשמים הודו והורשעו.
ב. ב"כ התביעה, בטיעונים לעונש, מצביע על העובדה כי מדובר במספר רב של עבירות הנעברות באופן רצוף במשך תקופה ממושכת כאשר כבר בעבר עברו הנאשמים עבירות מאותו סוג.
הנאשמים המשיכו לנהל עסק למרות שלא העבירו למע"מ את סכומי המע"מ הנגזרים מהעבודות אותן ביצעו, עד היום לא הסירו את כל המחדלים וסכום הקרן של הדוחות החסרים מגיע לכ- 363,000 ₪. באשר לדוחות על פי חוק מס קניה, רק בעת האחרונה הושלמה מלאכת הגשת הדוחות.
בנסיבות העניין הוא מבקש להחמיר בענשם של הנאשמים, להטיל על הנאשמת קנס ועל הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס מרתיע.
ג. את הנאשמת מייצג המנהל הזמני שלה, הטוען מטעמה. לדבריו, ביום 21.10.03 ניתן צו פירוק זמני, הוא מונה כמפרק זמני ובהמשך, כמנהל מיוחד מטעם הכנ"ר.
לטענתו, החברה קרסה בשל ניהול כושל של הנאשם אשר את דרך פעולתו הוא מתכוון לחקור, לאחר שיקבל היתר בית משפט לכך.
אשר על כן, הוא מבקש לא להטיל קנס על החברה הנמצאת בפירוק על מנת לא לפגוע בנושים הנוספים העומדים אל מול קופה אשר הכספים בה אינם רבים.
ד. ב"כ הנאשם מבקשת לראות באינתיפאדה גורם שפגע בעסקיה של החברה אשר עיקר יצורה מטבחים לבתי מלון שפרנסתם תיירות. הנאשם היה בעברו שכיר בחברה, הפך למנהלה, הזרים כספים מכיסו הפרטי לחברה, לא לקח לעצמו משכורת במשך מספר חודשים ולמרות זאת כשלה החברה.
לדעתה "הנאשם לא מבין איך מנהלים עסק...יש דברים שהוא שילם ויש דברים שהוא לא שילם..." והכל נעשה "מחוסר הבנה של המהות לתשלום המיסים", כמאמרה.
עברו של הנאשם נקי, הוא שירת כמפקד בצבא ולו משפחה. הנאשם הסיר את כל המחדלים נשוא חוק מס קניה ובאשר למע"מ, יש להניח שבמסגרת הפירוק יזכה גם מע"מ לקבל את החוב המגיע לו מהחברה.
לכן היא סבורה, כי ענש מאסר בעבודות שירות וקנס יהווה עונש ראוי ומרתיע והיא מגישה פסיקה בנושא.
ה. הנאשם, מצידו, מצטרף לדברי באת כוחו ומוסיף כי החברה נסגרה בשנת 2000, הוא בקש להחיותה, לקח אשראי בבנקים וכך נקלע לתסבוכת כלכלית אשר פגעה גם בחייו הפרטיים. הוא השקיע בעסק כספים רבים, הוא חי בצמצום והיום הוא מנסה כוחו כמנהל עבודה שכיר.
2. העבירות אותן עברו הנאשמים חמורות. במשך תקופה ממושכת של כשנה וחצי הנאשמים אינם מגישים דוחות למס קניה ובמקביל, הם מקבלים כספים ע"ח מע"מ, כספים האמורים להיות מוחזקים על ידם בנאמנות אך במקום להעבירם לרשויות מע"מ הם נשארים ברשותם.
הנאשמים עושים שימוש בכספים לא להם, הם בבחינת מי ששולח ידו לקופת המדינה וגם אם מדובר בשימוש לצרכי העסק, כפי שמנסים הנאשם ובאת כוחו להסביר, הרי שאין בכך להפחית מחומרת המעשה.
גם החוק וגם הפסיקה מתייחסים לסוג זה של עבירות בחומרה, שכן, בגזילת כספי הציבור מדובר, כספים שעד היום לא הוחזרו מאחר והמחדלים הרבים לא הוסרו.
זה המקום לציין כי הטענה שהנאשם אינו מבין את "המהות לתשלום מיסים", מוטב היה לולא נשמעה ולולא הועלתה כנימוק להקלה בענשו של הנאשם.
הסיבה בשלה לא אמצה את מלוא הדין עם הנאשם מקורה בעובדה כי לאחרונה הוגשו הדוחות למס קניה וקיים סיכוי כי, בסופו של יום, החוב למע"מ יפרע מן הכסף שיכנס לקופת הפירוק.
על סמך האמור במקובץ לעיל, אני מטילה על הנאשמים את העונשים הבאים :
על הנאשמת 1 - קנס בסך 2,500 ש"ח לתשלום תוך 45 יום.
על הנאשם 2 - ענש מאסר למשך 6 חדשים אשר ירוצו בעבודות שירות על-פי חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות.
חוות דעת הממונה תהווה חלק בלתי נפרד מגזר-דין זה.
מאסר על תנאי למשך 9 חודשים לתקופה של 3 שנים מהיום, והתנאי הוא כי לא יעבור כל עבירה על הוראות הסעיפים 22(א)(6) ו- 23 לחוק מס קניה (טובין ושירותים) תשי"ב - 1952 וסעיפים 117 (א)(6) ו- 119 לחוק מס ערך מוסף תשל"ו - 1975.
קנס בסך 12,500 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים כשהראשון ביום 15.3.04.
נדחה להמשך, השלמת גזר-דין על-פי חוות דעת הממונה ליום 28.3.04 שעה 08:30.
ניתן היום ח' באדר, תשס"ד (1 במרץ 2004) במעמד הצדדים.
ז. הדסי-הרמן, שופטת
סגן נשיא
לראש העמוד