|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
תוכן העניינים
26/10/06 1. תצהיר יבואן וערך טובין לצרכי מכס – דברים שחייבים לדעת (חלק ראשון)
26/10/06 2. בית המשפט המחוזי: לפעמים לא צריך להיעזר בדברי ההסבר של השיטה ההרמונית
26/10/06 3. הרמת מסך ההתאגדות לצרכי גבית מס
26/10/06 4. חובת מתן הודעה על נזק למטען אווירי: לא מחית – הפסדת!
26/10/06 5. סוכן המכס כשלוחו של היבואן/היצואן – זכויות וחובות (חלק שלישי) - זכות העיכבון
26/10/06 6. תקנות המכס (חישוב ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי), התשס"ו – 2006
26/10/06 7. תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו-2006
26/10/06 8. מה חדש במשרדנו
26/10/06 9. הבהרה
דבר המערכת
לקהל קוראינו,
אנו שמחים להביא בפניכם את הגליון התשעה עשר של "יבוא, יצוא ומה שביניהם" ומקווים שתגלו בו ענין רב.
בהזדמנות זאת נספר לכם כי לאתר האינטרנט החדש של משרדנו (www.nadel-law.co.il) הועלו לאחרונה חוקים, תקנות ופסקי דין חדשים הנוגעים לתחומי הסחר הבינלאומי
קריאה נעימה,
גיל נדל משרד עורכי דין
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין
במידה ואינכם מעוניינים לקבל את הגליון - הודיעו לנו באימייל.
לראש העמוד
26/10/06 1. תצהיר יבואן וערך טובין לצרכי מכס – דברים שחייבים לדעת (חלק ראשון)
ציבור היבואנים וסוכני המכס בוודאי שם לב כי לאחרונה ניתן דגש מצד רשות המכס על בדיקת סוגיות הקשורות לערך הטובין לצרכי מכס, הן המסגרת בדיקות בתהליך השחרור, וכן במסגרת הקמפיין של הגשת תצהיר היבואן שנוהל לאחרונה על ידי רשות המכס. מדובר בענין בעל חשיבות עצומה, שטיפול לא נכון בו עלול להביא לתשלום מס בחסר (והיחשפות להוצאות דרישות גרעון) או לתשלום מס ביתר.
נתחיל בדברים המוכרים: כידוע, הכלל הבסיסי בקביעת ערך טובין לצרכי מכס הוא ההסתמכות על ערך העיסקה – "המחיר ששולם או שיש לשלמו בעד הטובין, בעת מכירתם לשם ייצוא לישראל" (סעיף 130(1), 132(א)), בתוספת הוצאות מסויימות (שעליהן נרחיב להלן). מדובר בעצם על המחיר CIF של הטובין, בתוספת אגרות רציף ותשלומים עבור טעינה פריקה וטיפול (ראו סעיף 133(5)(ב) לפקודת המכס).
כבר מכאן ניתן להסיק, שכאשר העיסקה מבוצעת בתנאי DDU או DDP, הרי שאין הצדקה לשלם מסי יבוא על מרכיב ההובלה היבשתית מהנמל בישראל ועד לחצר היבואן.
ואולם, מעבר לנקודות המוכרות, קיימות "סימטאות אפילות" בתוך כללי הערכת טובין, אשר חובה להכירן:
ראשית, קיימים מקרים שבהם יש להוסיף לערך שהוצהר מרכיבים נוספים (אם אין הם נכללים בו מלכתחילה). זהו המצב, למשל, לגבי תמלוגים: סעיף 133(א)(3) לפקודת המכס קובע כי יש להוסיף "תמלוגים ודמי רשיון המתייחסים לטובין, שהיבואן חייב בתשלומם, במישרין או בעקיפין, כתנאי למכירת הטובין בישראל על ידו". אחת מנקודות המפתח הינה הדרישה שהתמלוגים יהיו תנאי למכירת הטובין בישראל. אם מדובר בשני עניינים נפרדים שאינם תלויים זה בזה – תשלום המחיר לספק, ותשלום תמלוגים לצד שלישי שאינו קשור לספק, יתכן שאז אין צורך להוסיף את דמי התמלוגים לצורך קביעת ערך העיסקה. (ראו חוות דעת 4.1 של הוועדה הטכנית לענייני הערכת מכס, שהוקמה על פי הסכם GATT).
מרכיב נוסף שיתכן ויהיה צורך להוסיפו הוא עמלות. סעיף 133 (1)(א) קובע כי יש להוסיף "עמלות ודמי תיווך למעט עמלות קניה; לעניין זה, "עמלות קניה" — תשלומים שמשלם היבואן לסוכנו תמורת שירותי הייצוג בקניית הטובין שהסוכן מעניק לו בחוץ לארץ". ההגדרה המדוייקת של עמלת קנייה אינה פשוטה ודורשת בדיקה מעמיקה של נסיבות המקרה. קיימת חומר רב בענין זה, ובוודאי שאין להסתמך רק על הנוסח שבפקודה ולקבוע "זוהי עמלת קניה".
סמטה אפילה מסוג אחר היא אותם מקרים שבהם מדובר בעיסקאות בין צדדים שיש ביניהם יחסים מיוחדים. כידוע, הכלל הבסיסי בקביעת ערך טובין לצרכי מכס הוא ההסתמכות על ערך העיסקה – "המחיר ששולם או שיש לשלמו בעד הטובין, בעת מכירתם לשם ייצוא לישראל" (סעיף 130(1), 132(א)), בתוספת הוצאות מסויימות (שעל חלקן עמדנו לעיל). יחד עם זאת פקודת המכס קובעת כי כאשר קיימים יחסים מיוחדים בין המוכר לקונה וערך העיסקה הושפע מהם, אין לקבל את ערך העיסקה כבסיס לקביעת ערך הטובין לצרכי מכס (סעיף 132(4) לפקודה).
המונח יחסים מיוחדים הוגדר בסעיף 129 לפקודת המכס, והוא כולל, בין היתר, מקרים שבהם אחד מהצדדים לעסקה הוא נושא משרה בעסקו של האחר; הצדדים לעסקה מוכרים על פי דין כשותפים לעסקים; הצדדים לעסקה הם עובד ומעביד; אדם כלשהו הוא בעלים, שולט או מחזיק, בחמישה אחוזים או יותר מזכויות ההצבעה או מהמניות בכל אחד מהצדדים לעסקה, במישרין או בעקיפין; אחד מהצדדים לעסקה שולט באחר, במישרין או בעקיפין; הצדדים לעסקה נשלטים בידי צד שלישי, במישרין או בעקיפין; הצדדים לעסקה הם קרובי משפחה; ועוד. במקרים אלו היבואן יצטרך להוכיח, על מנת שניתן יהיה לקבל את המחיר שהוסכם עליו באותה עיסקה, כי ערך העסקה לא הושפע מאותם יחסים. איך עושים את זה? פקודת המכס מציעה כמה אפשרויות לעניין זה, אשר אחת מהן היא שהיבואן יוכיח שערך העסקה שלו קרוב, ככל האפשר, לערך העסקה במכירתם לייצוא לישראל של טובין זהים או דומים, ליבואנים שאין ביניהם לבין המוכר יחסים מיוחדים (סעיף 132(4)(ב)(1)).
תסבוכות אחרות קשורות לאותם מקרים של הנחות שהמוכר נותן לקונה: הנחות מזומן, הנחות כמויות ועוד ועוד. ככלל, אין מניעה להכיר בהנחות אלו, ואולם העניינים מסתבכים כאשר מדובר, למשל, בהנחות רטרואקטיביות. סעיף 132(ה) לפקודת המכס קובע כי הנחות במחיר טובין שיינתנו לאחר פדייתם מפיקוח רשות המכס, לא יובאו בחשבון לעניין קביעת ערך העסקה של אותם טובין. גם כאן, קיימת ספרות משפטית עניפה, ונכון יעשה היבואן אם יבדוק את המצב המשפטי לפני קבלת החלטה בשאלת קבילות ההנחה.
לכל הנקודות שלעיל קיימת חשיבות מכרעת לציבור היבואנים. מצד אחד, יתכן והוצהר על ערך גבוה מדי, והיבואן זכאי למעשה לקבל החזרי מס (בכפוף להוראות החוק האחרות, למשל – סעיף 6 לחוק מסים עקיפים, מס ששולם ביתר או בחסר, תשכ"ח – 1968). מצד שני, פעולה בלתי נכונה עלולה לחשוף את היבואן לדרישות תשלום מס רטרואקטיביות מצד המכס, למשל, בגין עמלות ודמי תמלוגים שלא הוספו לערך הטובין, הנחות בלתי קבילות ועוד. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר היבואן נדרש למלא תצהיר יבואן, שכן למידע שנמסר במסגרת התצהיר קיימת השפעה על קביעת ערך הטובין לצרכי מכס.
קיימות עוד נקודות רבות וחשובות בענייני הערכת טובין אשר ציבור היבואנים וסוכני המכס צריכים להכירן, אלא שקצרה היריעה, ואנו נשתדל לדון בהן ברשימות נוספות.
לסיום, נביא שתי הערות חשובות אשר מומלץ להכירן:
אנו מניחים כי המקרה המוכר ביותר ליבואנים או לסוכני המכס, הוא אותו מצב שבו רשות המכס אינה מקבלת את ערך העיסקה כי הוא נראה לה נמוך מדי, ועל כן מתקנת את הערך (מעין מוטציה של ה"הרמה" שבוצעה בעבר). ככלל, רשאית רשות המכס לשאול שאלות על ערך העיסקה, ולבקש ראיות נוספות מהיבואן. יחד עם זאת, וחשוב לשים את הדברים על השולחן, חוות דעת 2.1 של הועדה הטכנית לענייני הערכת מכס, שהוקמה על פי הסכם GATT, קובעת כי עצם העובדה שמחיר נתון נמוך מן המקובל בשוק לגבי טובין זהים אינה עילה לפסילתו מלשמש לצורך קביעת ערך העיסקה.
נסיים בנקודה חשובה ביותר הקשורה לזכותו של היבואן לקבל מידע מרשות המכס בכל הנוגע לקביעת ערך הטובין. סעיף 138ח לפקודת המכס קובע כי "המנהל ימסור ליבואן הודעה בכתב על ערך הטובין שנקבע לפי הוראות סעיפים 130 עד 133ז, לפי העניין, ועל השיטה שלפיה נקבע הערך האמור; לבקשת היבואן, ימסור לו המנהל בכתב גם את פירוט החישוב". האמת היא, שגם בלי סעיף זה היינו מגיעים למסקנה זהה, שכן כל רשות מינהלית חייבת לבסס את החלטה על תשתית עובדתית, לנמק את החלטה, ולאפשר לאזרח לעיין במידע.
לראש העמוד
26/10/06 2. בית המשפט המחוזי: לפעמים לא צריך להיעזר בדברי ההסבר של השיטה ההרמונית
עו"ד גיל נדל
לא אחת מגיעות מחלוקות סיווג עם רשות המכס לפיתחם של בתי המשפט. במרוצת השנים הצטברה כמות נכבדת של פסקי דין העוסקים בענייני סיווג, חלקם ניתנו ע"י בית המשפט העליון וחלקם ע"י ערכאות נמוכות יותר. כיום עומדת לרשותו של סוכן המכס ועורך הדין העוסק בתחום התייחסות מפורטת של בתי המשפט בענייני סיווג מגוונים.
כפי שבוודאי ידוע לעוסקים בתחום, צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין מושתת על האמנה הבינלאומית לתיאור מצרכים וקידודם של בריסל. במספר פסקי דין נעזר בית המשפט באמנת בריסל לשם קביעת הסיווג הנכון של המוצר שעמד להכרעה באותו ענין, תוך שהתייחסו לדברי ההסבר של השיטה ההרמונית ככלי עזר פרשני רב חשיבות לצורך קביעת סיווג טובין.
לאחרונה ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין, בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות, אשר צימצם את השימוש בדברי הסבר של השיטה ההרמונית של בריסל.
מעשה שהיה כך היה. חברת אגרוקל ייבאה מכשיר המיועד לגיזום קצוות של כרי דשא ויישורם, הקרוי בשם "חרמש מכני". החברה סיווגה מזה שנים את המכשיר בפרט 84.33.1000 הכולל "מכסחות דשא או שחת - מכסחות למשטחי דשא, לגנים או למגרשי ספורט".
בשנת 1998 הודיעה רשות המכס לחברת אגרוקל כי הסיווג הנכון של המכשיר הינו בפרט 84.67.8900 הכולל "כלים לעבודת יד, פניאומטיים, הידראוליים או עם מנוע לא חשמלי הנתון בגופם - אחרים". אגרוקל שילמה אגב מחאה את המסים שנדרו ממנה והגישה תביעה נגד רשות המכס להשבת המסים ששילמה.
עמדתה של רשות המכס נתמכה בדברי ההסבר לפרט 84.33 שם נקבע כי פרט 84.33 כולל מכסחות דשא הקוצצות דשא באופן אופקי, ואינו כולל מכונות ניידות הקוצצות דשא ועשבים לאורך קירות, גדרות ותחת שיחים, שסיווגן בפרט 84.67. רשות המכס טענה כי המכשיר אינו מכסחת דשא בלבד ויש לו שימושים נוספים (גיזום עצים ועוד). מנגד, אגרוקל טענה שהשימוש של המוצר הינו מכסחת דשא, והסיווג המתאים הינו בפרט 84.33.
על פי הראיות שהובאו בפניו מצא בית המשפט השלום כי שימוש המוצר הינו לכיסוח דשא ולא לגיזום עצים. בפני בית המשפט השלום עמדו שני כיוונים אפשריים:
האחד, להשתמש בדברי ההסבר של בריסל, ולקבוע כי מדובר במוצר משלים למכסחת דשא, המכסח דשא וגידולים אחרים, ושסיווגו בפרט 84.67.
השני: לא להכיר בהבחנה בין מכסחת דשא למוצר משלים למכסחת דשא, להשתמש בכללי הסיווג המופיעים בפסיקה ובצו תעריף המכס, ולקבוע כי הפונקציה העיקרית של המכשיר הינו כיסוח דשא, ובהתאם לכך לקבוע כי פרט 84.33 הוא המתאים לסיווג המכשיר, שכן הוא נותן תיאור מפורט יותר מאשר פרט 84.67.
בית המשפט העדיף את החלופה השניה.
רשות המכס ערערה לבית המשפט המחוזי בתל אביב על פסק דינו של בית המשפט השלום ברחובות, אך ערעורה נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי אמנת בריסל יכולה להוות כלי פרשני, אלא שהיא תקבל משמעות כאשר הדברים אינם ברורים לאחר קריאת צו תעריף המכס. במקרה שלפנינו, קבע בית המשפט כי אין צורך להיעזר לדברי ההסבר של השיטה ההרמונית, שכן מדובר בשימוש ברור של המכשיר - כיסוח דשא, וככזה הוא יסווג בפרט 84.33.
לראש העמוד
26/10/06 3. הרמת מסך ההתאגדות לצרכי גבית מס
עו"ד גיל נדל
כידוע, בנסיבות מסוימות וחריגות רשאי בית המשפט לייחס חוב של חברה לבעלי מניותיה. מדובר במקרים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה, או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, וכל זאת כאשר בעל המניה בחברה היה מודע לשימוש הנ"ל שנעשה באישיות המשפטית של החברה. (ראו בהרחבה בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999).
מה שפחות ידוע הוא שחקיקת המס (למשל – סעיף 106 לחוק מע"מ, תשל"ו – 1975, החל גם על תשלומי מכס מס קניה) מאפשרת לרשויות המס בעצמן, ללא קבלת אישור של בית המשפט, להרים את מסך ההתאגדות לצורכי גבית מס (ולא רק את מסך התאגדות, אלא גם לגבות חוב מס של אדם אחד מאדם אחר). באופן פשטני, נאמר כי מדובר במקרים שבהם קיים חוב סופי, והחייב מעביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית לגורם אחר, או שמעביר את פעילותו לגורם אחר, וכל זאת מבלי שיש לחייב אמצעים בישראל לסילוק החוב.
הדרך היחידה העומדת לאותה חברה לתקוף את החלטת רשויות המס, והרימו את מסך ההתאגדות שלה וחייבו אותה בחוב מס של גורם אחר, הוא לערער על החלטת רשויות המס בפני בית המשפט.
לאחרונה נתנו מספר פסקי דין והחלטות שהבהירו כמה עניינים הקשורים ליישומו של סעיף 106 הנ"ל.
ראשית, בהחלטה של בית המשפט המחוזי בירושלים, נקבע שעצם הגשת הערעור על החלטת רשויות המס לעשות שימוש בסעיף 106, אינה מעכבת אוטומטית את הליכי הגביה כנגד המערער, וזאת בשונה מהגשת ערעור על שומת מס הכנסה, מע"מ או מס קניה, המעכבת את הליכי הגביה כנגד אותו נישום-מערער . בלשון אחרת, חברה, למשל, שרשויות המס החליטו לחייב אותה בתשלום חוב מס של אחר, לא תוכל לעכב את הליכי הגביה שננקטו כלפיה באמצעות הגשת ערעור על אותה החלטה של רשויות המכס. על מנת לעכב את ההליכים תידרש החברה להגיש בקשה לבית המשפט למתן סעדים זמנייים, ולהציע בטוחות מתאימות.
שנית, בתי המשפט דנו בשאלת סדר האירועים הנכון של סעיף 106. סעיף 106 דן בשני אירועים: האחד – קיומו של חוב מס סופי (המוגדר כחוב שניתן לגבותו לפי הוראות פקודת המסים (גביה)); השני – העברת נכסים או פעילות מהחייב לגורם אחר. השאלה היא האם, על מנת שרשויות המס יוכלו לעשות שימוש בסעיף 106 הנ"ל, צריך, קודם כל, להתגבש החוב הסופי ורק לאחר מכן תתבצע העברת הנכסים או הפעילות, או שניתן להפוך את סדר הדברים – העברת נכסים ולאחריה התגבשות החוב הסופי.
במקרה אחד, שנידון בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, ואשר משרדנו ייצג בו את המערערת, נקבע כי, קודם כל צריך להתגבש החוב הסופי ורק לאחר מכן תתבצע העברת הנכסים או הפעילות. המערעת טענה שם כי פרשנותה נתמכת בלשון החוק, בהיסטוריה החקיקתית שלו (דברי ההסבר להצעת החוק), וגם בתכלית של החוק מניעת התחמקות מתשלום מס תוך אי פגיעה בזכויות יסוד.
רשויות המס (היתה זאת רשות המכס באותו ענין) טענו, מנגד, כי ניתן לפרש את לשון החוק באופן שהעברת הנכסים יכול שתתבצע לפני גיבוש החוב הסופי . רשות המכס טענה כי יש לפרש את החוק באופן מרחיב , על מנת להילחם ברעה החולה במשק הישראלי בה חברות יוצרות חובות לקופת המדינה, בעודן ממשיכות לפעול תחת כסות משפטית חדשה, ומאיינת את אפשרות הגביה לגביהן.
בית המשפט קיבל את עמדת המערערת לפיה על החוב הסופי להתגבש לפני העברת הנכסים.
בכל הנוגע לשיקולים הלשוניים בפרשנות הסעיף, סבר בית המשפט כי שני הפירושים אפשריים: "הפירוש המוצע על ידי המערערת נשען על המקורות, ואולם השימוש של המחוקק בלשון אינו בהכרח נוקט אותם כללים. על פי המקובל בשעת הדיבור, גם לפירוש המשיבה יש יסוד בלשון".
אשר לכוונת המחוקק, מצא בית המשפט כי "ניכר רצון המחוקק בסוג זה של הוראות להתמודד עם תופעת ההתחמקות המכוונת ממש, וניתן להסכים כי תכלית זאת מתיישבת עם ידיעה על קיום החוב לפני העברת הנכסים שהותירה את השוקת ריקה". מצד שני, קבע בית המשפט "...לא מצאתי תימוכין לאפשרות שהסעיף בא להקל על גביית המס ונועד לפתור בעיה כללית של שינוי מסגרת הפעילות העיסקית מבלי שהגוף שפעל במסגרת הקודמת שילם את מיסיו".
למעשה, מצא בית המשפט קשיים בכל אחת מהעמדות שהוצגה לפניו. מצד אחד, "בחינת פירוש המשיבה מלמד כי הוא לוכד ברשת הסעיף גם מצבים שאין בהם התחמקות מכוונת, והקושי שהוא מעורר הוא, על כן, ברור כאשר נלכדים ברשת החוק גם מצבים שאין בהם כוונת התחמקות כלשהי וההעברה מתבצעת בשלב שבו לא נפתחה כל חקיקה ולא מתעורר כל חשד, מתעוררת השאלה-מה הטעם להחיל את הוראות סעיף 106 כשהדבר לא יביא לבלימת התחמקות ממס אלא אך ורק להצרת צעדיו של הנישום?" ....
מצד שני, כתב בית המשפט בפסק דינו, כי "גם פירוש המערערת אינו נקי מקשיים. פירוש זה גורע מתחום אחיזת הסעיף סיטואציות הנכנסות לגדר תכליתו למנוע התחמקות. הטענה כי החוב חייב להיות סופי לפני ההעברה, בשל תכלית החוק למנוע התחמקות, אינה נותנת תוקף מלא לתכלית זו עצמה. זאת מאחר שניתן לתאר ללא קושי נסיבות שבהן יש ביד מנהל עסק להעריך בדרגה גבוהה ע הסתברות כי המצב יתפתח לעבר חוב מס אף כי החוב טרם הוטל ונדרש".
בסופו של דבר, בית המשפט הכריע לטובת עמדת המערערת בשל החשש בפגיעה בזכויות יסוד: "מאחר שאין ספק שמצבי התחמקות המובהקים הם אלה שבגדרם העברת הנכסים נעשית לאחר שהחוב ידוע וקיים, ולא קודם לכן.בנוסף, איני משוכנעת וכך גם לא נטען לפני, שפתרון כלל מצבי התחמקות צריך לבוא בגדרו של סעיף 106. דווקא במצב דברים זה , אני רואה לנכון להעדיף את פירוש המערערת, מאחר שפירוש המשיבה יש בו כדי לפגוע באופן משמעותי בזכויות הקניין...ערכי היסוד מצויים בגדר התכלית האובייקטיבית, וההנחה היא שמחוקק סביר אינו חותר לפגוע בהם".
במקרה אחר, שנדון בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, קבע בית המשפט, גם אם לא באופן חד משמעי כמו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, כי צריך להתקיים חוב סופי לפני העברת הנכסים או הפעילות. יחד עם זאת, בית המשפט ריכך את פרשנות הביטוי "חוב סופי". באותו ענין היה מדובר בחוב מס הנובע מאי הגשת דו"ח חודשי למע"מ ואי תשלומו. בית המשפט קבע כי "החייבת היתה מודעת לחלוטין כי קיים חוב מס, שכן היא זו שהוציאה את החשבוניות ולא הגישה ולא שילמה את הדו"ח החודשי. מדובר אם כן בחוב סופי, גם אם בפועל מועד הוצאת הדרישה על ידי המשיב (=רשויות המס( נעשה בשלב מאוחר יותר ... אין לכן לקבל את טענת המערערת על פיה לא קיים חוב סופי".
לראש העמוד
26/10/06 4. חובת מתן הודעה על נזק למטען אווירי: לא מחית – הפסדת!
עו"ד גיל נדל
שני דפים, לא צפופים במיוחד, הספיקו לבית משפט השלום בתל אביב (ת.א. 16009/06, פסק דינו של כב' השופט מאיר יפרח) לדחות תביעה בסכום של למעלה מחצי מליון ש"ח שהגיש יצואן ישראלי כנגד משלח בינלאומי ישראלי בגין נזק למטען.
הרקע העובדתי אינו סבוך. יצואן ישראלי פנה למשלח בינלאומי לצורך הובלת עלוני הסברה מישראל לארה"ב. לטענת היצואן נגרם לעלונים נזק במסגרת ההובלה ועל כן הוא תבע את המשלח הבינלאומי לתשלום פיצוי בשל הנזק. המשלח הבינלאומי, שהנפיק שטר מטען אווירי, טען מנגד כי יש לדחות את התביעה על הסף, שכן היצואן לא מסר במועד הודעה על הנזק.
מה אומר החוק בענין זה? סעיף 26 לאמנת ורשה החלה על הובלת טובין באוויר מכח חוק התובלה האווירית, קובע כי במקרה של נזק פיזי למטען יש למסור הודעה למוביל מיד עם גילוי הנזק, ולא יאוחר מארבעה עשר ימים ממועד קבלת המטען. במקרה של איור, יש למסור את ההודעה תוך עשרים ואחד יום מהמועד בו הועמד המטען לרשות המקבל.
האמנה מוסיפה וקובעת כי ההודעה על הנזק צריכה להיעשות בכתב, על גבי מסמך ההובלה, או באופן נפרד.
אי עמידה בהוראות האמנה גוררת תוצאה חריפה ביותר: "לא הוגשה מחאה תוך הזמנים הנקובים לעיל, לא תישמע כל תביעה כנגד המוביל, אלא אם היתה רמאות מצידו".
בדיוק כך קבע בית המשפט במקרה שלפנינו: "אכן, מכתב התביעה לא עולה כי נמסרה הודעה למבקשת(=המשלח). מתגובת המשיבה (=היצואן) לבקשה עולה כי המצב העובדתי לאשורו הוא שאף אם נמסרה הודעה – לא נמסרה היא במועד. במצב דברים זה...אין מנוס מן הקביעה שאין למשיבה כל עילת תביעה נגד המבקשת...על כן אני מקבל את הבקשה ומורה על דחיית התובענה כלפי המבקשת על הסף".
נרחיב מעט בנוגע לנקודה אחת שנדונה בפסק הדין: האם קיימת חובה לתת הודעה בכתב, או שניתן בנסיבות מתאימות להסתפק בהודעה בעל פה. ככלל, האמנה עצמה קובעת כי צריך לתת הודעה בכתב (סעיף 26(3)). על כך התבסס בית המשפט במקרה שלפנינו, וכך נקבע בעבר בערכאה גבוהה יותר - בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 138/88 בענין ק.א.ל) - בפסק דין משנת 1989.
השאלה מתחדדת במקרה שבו לא ניתנה הודעה, אולם התובע מוכיח שהמוביל האווירי ידע על הנזק. האם במקרה כזה ניתן לוותר על הודעה?
פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב משנת 2001 (ע"א 1765/01) התייחס בקצרה למקרה זה אולם לא הכריע בו. קיימת פסיקה מחו"ל, שהובאה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בענין ק.א.ל, שקבעה כי קיימים מקרים שבהם ניתן יהיה לוותר על ההודעה, אך קיימת גם פסיקה הפוכה.
במצב דברים זה, ברור כי יש להקפיד על מתן הודעה בכתב על מנת להימנע ממצב של דחיית התביעה על הסף, כמו שאירע במקרה שלפנינו.
מדוע מתן הודעה בכתב הינו ענין כל כך חשוב? מצאנו לנכון להביא פיסקה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי בענין ק.א.ל, שדברינו בענין חשיבותם של היציבות והבטחון בסחר הבינלאומי
(http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=86&CategoryID=91&Page=1), משתלבים עמם יפה:
"אחד היסודות המרכזיים עליהם נשענים מוסדות המשפט, הינו היציבות. על הציבור, ובפרט זה שעיסוקו בתחום המסחר, לדעת אל נכון מהן הדרכים והאפשרויות הפתוחות לפניו מכח החוק, והנסיון להתנער מכל הוראת חוק, ותהא ברורה ומפורשת ככל שתהא, עלול להביא עימו אנדרלמוסיה שקשה להמעיט בתיאור נזקה. בדרך כלל קובע המחוקק דרך חיצונית פורמלית בתחום מסויים, כאשר הדבר נדרש על מנת למנוע מבוכה ואי ודאות, וכתוצאה מכך ריבוי התדיינויות. כך הוא לגבי הוראת הכתב שבסעיף 26 לאמנה, שמטרתו למנוע ויכוחי סרק מיותרים סביב השאילה אם נמסרה הודעה כלשהי ותוכנה, ולהדגיש את רצינותה של ההודעה הזו, המיועדת להעמדת המוביל האוירי על המשמר (בדומה לצורך במסמך בכתב לענין עיסקה במקרקעין, שמקורו בהדגש רצינות העיסקה). התנערות מדרישה מפורשת זו, תוך נפנוף בדגל הליברלי, יכולה להיות הרת סכנות ולשמש כבומרנג גם כלפי ציבור המשתמשים בהובלה האוירית, לא פחות מאשר כלפי המובילים. כאשר שני צדדים אלה מודעים לכך שיש ליתן הודעה בכתב כמצוות האמנה, אשר תכיל את המידע הנדרש, לא יהיה פתח למחלוקות ולויכוחי סרק. לעומת זאת אם ניתן לבטל במחי יד כל הוראה מעין זו, כי אז יעלמו היציבות והבהירות ויפנו מקומם למבוכה ולדיונים משפטיים יקרים".
לראש העמוד
26/10/06 5. סוכן המכס כשלוחו של היבואן/היצואן – זכויות וחובות (חלק שלישי) - זכות העיכבון
עו"ד גיל נדל
בחלק הקודם של מאמרנו, שפורסם בגליון 18 של יבוא ויצוא, דנו בזכותו של סוכן המכס לישפוי. בחלק זה נדון בזכות העיכבון של סוכן המכס
זכות העיכבון של סוכן המכס
סעיף 12 לחוק השליחות קובע כי "תהא לשלוח זכות עכבון על נכסי השולח שבאו לידו עקב השליחות, כולל נכסים המוחזקים בידו כנאמן השולח, כדי תשלום שכרו וסכומים אחרים המגיעים לו מן השולח עקב השליחות". העיכבון הינו אמצעי לחץ שסוכן המכס יכול להפעיל על היבואן, על מנת שישלם לו (לסוכן המכס) את המגיע לו, והלחץ מופעל בכך שסוכן המכס רשאי לעכב בידו את נכסי היבואן שהגיעו לידו עקב השליחות. מטרת העיכבון אינה החזקה לשם מימוש הנכס אלא החזקה לשם הפעלת לחץ ושכנוע על השולח, שכן הדעה הרווחת היא שכדי לממש את הנכס המעוכב (למכור אותו לצורך פרעון החוב) יש צורך בקבלת צו של בית המשפט.
מה ניתן לעכב? החוק משתמש במילה "נכס". הדעה הרווחת קובעת כי נכס כולל מקרקעין, מטלטלין, כספים וכיו"ב, ככל שיש להם שווי. לכן, רשאי סוכן מכס לעכב בידיו שטרי מטען, פקודות מסירה וכיו"ב. תשובה פחות ברורה תינתן לשאלה – האם רשאי סוכן המכס לעכב פנקסים, ספרי חשבנות ומטלטליו אחרים של היבואן, שאין להם שווי ממשי. בפסקיה בעבר הובעה שעה שלילית, אולם בספרות המשפטית הובעה דעה הפוכה, שניתן לעכב גם נכסים אלו, שכן, כאמור לעיל, מטרת העיכבון אינה החזקה לשם מימוש הנכס אלא החזקה לשם הפעלת לחץ ושכנוע על השולח.
סוכן המכס רשאי לעכב נכסים שבאו לידו, שהיינו שהוא תפס בהם חזקה. נכסים שלא הגיעו לידי סוכן המכס – לא ניתן לעכבם. לכן, סוכן המכס לא יוכל לעכב סחורות הנמצאותת המוחזקות בידי המוביל היבשתי והנמצאות בדרכן ליבואן. בנוסף, זכות העיכבון פוקעת אם סוכן המכס מוציא מרשותו את הנכסים.
הגבלה חשובה על זכות העיכבון טמונה בכך שהעיכבון חל רק על נכסי היבואן שהגיעו לסוכן המכס עקב השליחות. על כן, אם הנכס הגיע לסוכן המכס שלא בתפקידו זה, אין הוא רשאי לעכבו. בענין אחד שנידון לאחרונה בפני בית הדין לימאות, נקבע כי מסמכי אוניה שנתפסו על ידי המשטרה והועברו אחר כך לסוכן האוניה, אינם נחשבים כנכס שהגיע לסוכן האוניה עקב השליחות, ועל כן סוכן האוניה אינו רשאי לעכבם.
הגבלה נוספת החלה על סכות העיכבון הינה שהחוב שבגינו סוכן המכס רשאי לעכב את נכסי היבואן צריך להיות חוב הנובע עקב השליחות. לכן, סוכן מכס יוכל לעכב שטר מטען המוחזק בידיו אם היבואן לא שילם לו עבור שירותיו בגין אותו מטען. לעומת זאת, סוכן מכס לא יוכל לעכב בידיו שטר מטען אם החוב של היבואן נובע ממשלוח אחר (לפירוט נוסף, ראו במאמרנו הנזכר לעיל).
לעיתים, ינסה סוכן המכס לטעון לקיומה של עיסקת מסגרת, הכוללת מספר משלוחים. בדרך זו כל השירותים הניתנים ע"י סוכן המכס ייכללו "עקב השליחות" המופיע בחוק, וסוכן המכס יוכל לעכב נכסים של משלוח א' כנגד חוב במשלוח ב'. פעמים רבות קשה להוכיח קיומה של עיסקת מסגרת.
גם כאן, רשאים הצדדים להתנות על הוראות החוק. וכך, רשאי סוכן המכס לקבוע בהסכם עם היבואן כי תהיה לו זכות עיכבון גם כנגד חובות ממשלוחים קודמים, וגם כנגד חובות שטרם התגבשו סופית. בענין זה מוכר המנגנון "עכבון הסכמי" - מנגנון זה נותן מרחב תמרון רחב מאד לסוכן המכס, ומשחרר אותו ממגבלות הוראות העיכבון הקבועות בדברי החקיקה.הדרישה היא שההסכם יהיה ברור, מפורש, ובכתב.
בפסק הדין בענין רונדופלס נגד קרגו אמרפורד עיכב סוכן המכס שלושה משלוחים של היבואן בשל חוב של היבואן. לטענת סוכן המכס, זכות העיכבון שלו נובעת מן ההסכם שיש לו עם היבואן. בית המשפט דחה את עמדת סוכן המכס וקבע כי לא נוצר עיכבון הסכמי, שכן עיכבון מכח הסכם יכול להיווצר אך ורק ע"י חוזה ברור ומפורש בכתב בין הצדדים, ואין די באומד דעתם של הצדדים. בית המשפט גם קבע כי אין לראות את עסקאות החברה עם סוכן המכס כולן כעסקת מסגרת אחת, אלא כל עסקה עומדת בפני עצמה, ועל כן, לא ניתן להחיל במקרה זה את זכות העיכבון הבסיסית שמכח החוק.
בשנת 2004 נתן בית המשפט המחוזי בחיפה פסק דין, שהקל במידת מה על יצירתו של עיכבון הסכמי. המובילים/הסוכנים בורכרד ואלאלוף עיכבו את נכסיה של חברת תעשיות אלקטרוכימיות (1952) בע"מ שנקלעה לקשיים כספיים, וביקשו לעכב את מטעניה בגין חובות קודמים. עיכבון מכח החוק, כאמור לעיל, היה מציב קשיים מרובים כלפי שני המובילים, שכן היה קשה להוכיח את קיומה של עיסקת מסגרת של הובלה, ועל כן ניסו המובילים לטעון לקיומו של עכבון מכח הסכם, המאפשר להם לעכב מטענים בשל חובות קודמים.
בורכרד הראתה ששטר המטען הימי, שכידוע משמש כראיה לחוזה ההובלה בין הצדדים, כולל זכות עיכבון רחבה, שמתפרשת על חובות אחרים ולא רק על ההובלה הספציפית.
אלאלוף לא הצליחה לגבש עיכבון הסכמי. בשטר המטען המתייחס למשלוחים שלה לא הופיע, ככל הנראה, סעיף עיכבון רחב כמו זה שהופיע אצל בורכרד, ואלאלוף לא הצליחה להציג הסדר עיכבון בכתב, אחר. בית המשפט ציין כי "עיכבון הסכמי צריך שיהיה מפורש בהסכמים שבין הצדדים ואינו יכול לנבוע מהסכם מכללא, מכוח נוהג שוק או התנהגות הצדדים כשלעצמו, ובייחוד שאלאלוף לא הרימה את נטל הראיה ביחס לנוהג שכזה".
לראש העמוד
26/10/06 6. תקנות המכס (חישוב ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי), התשס"ו – 2006
עו"ד גיל נדל
ביום 1.1.07 ייכנסו לתוקף תקנות המכס (חישוב ערכם של טובין שיובאו לשימוש עצמי), התשס"ו – 2006.
על פי התקנות החדשות, במקרים של יבוא לשימוש עצמי, יקבע ערך הטובין המיובאים (לרבות רכב מנועי), לצורך חישוב המסים, על פי ערך העיסקה. במלים אחרות, המחיר ששולם בפועל למוכר ישמש כבסיס לקביעת הערך, ולא מחירונים כאלו או אחרים. להשוואה: במצב הנוכחי, לפני כניסת התקנות לתוקף, קיבלה רשות המכס את מחיר הקניה שהוצהר על ידי מייבא הטובין רק כאשר הפער בינה לבין המחירון שבידי המכס לא עלה על עשרה אחוזים.
התקנות קובעות כי מייבא הטובין צריך להוכיח להנחת דעתה של רשות המכס שהמחיר שהוצהר על ידו הוא אכן המחיר ששולם למוכר. למייבא הטובין תינתן הזדמנות נאותה להעלות את טענותיו בכתב. על החלטת פקיד המכס לגבי טובין שאינם רכב מנועי, ניתן יהיה לערור בפני גובה המכס תוך 30 יום, ועל החלטת פקיד המכס בעניין רכב מנועי, ניתן יהיה לערור בפני ועדה מיוחדת של רשות המסים תוך 30 יום.
בהודעה לעיתונות שנמסרה על ידי רשות המסים נמסר כי "שר האוצר ציין בסיפוק כי מעתה אזרחים שיירצו לייבא בעצמם את רכבם בעלות נמוכה יוכלו לעשות זאת ללא חשש ויידעו כי ערך המס יחושב על פי סכום הקנייה ולא על פי פרמטרים גבוהים כפי שהיה נהוג בעבר".
מומלץ לעיין בתקנות עצמן (ניתן להוריד אותן באתר האינטרנט שלנו, http://www.nadel-law.co.il/, במדור "חקיקה ופסיקה").
לראש העמוד
26/10/06 7. תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו-2006
עו"ד גיל נדל
לאחרונה נכנסו לתוקף תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו-2006. התקנות חלות על מוצרי חשמל, אלקטרוניקה וגז חדשים, לרבות מנגנונים מכניים וחשמליים ברהיטים, ובלבד שמחיר הטובין לצרכן גבוה מ-150 שקלים חדשים.
בין היתר, על פי התקנות, יצרנים ויבואנים חייבים לצרף תעודת אחריות לתקופה של שנה אחת לפחות. הם גם חייבים לתקן כל ליקוי או פגם שהתגלה במוצר בתקופת האחריות (פרט למקרה של נזק מכוון שגרם הצרכן), ואם יש צורך בהחלפה של חלק במוצר – הם חייבים להחליפו בחלק חדש ומקורי, ללא תשלום.
היצרנים והיבואנים חייבים לתקן את המוצר המקולקל בתוך עשרה ימים מן היום שהצרכן העביר את המוצר לתחנת איסוף, ובנוגע למקררים, מכונת כביסה, מזגן מרכזי ומיני מרכזי, מקפיא ועוד, הם חייבים לבצע התיקון בביתו של הצרכן, תוך 1-3 ימים, בהתאם למוצר.
התקנות גם קובעות כי כאשר לא ניתן לאתר את היצרן או היבואן, יחולו הדרישות הקבועות בתקנות גם על מוכר הטובין, וזאת כאשר מחיר המכירה לצרכן של המוצר עלה על 400 ₪.
התקנות החדשות כוללות עניינים נוספים, והן ביטלו את צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מקררים חשמליים ביתיים ומקפיאים), התשל"ה-1975, צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (מכונות כביסה ביתיות), התשל"ג-1973, צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי אחזקה למקלטים), התשל"ב-1972, וצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (תנורי הסקה דירתיים), התשל"ד-1974.
מומלץ לעיין בתקנות עצמן (ניתן להוריד אותן באתר האינטרנט שלנו, http://www.nadel-law.co.il/, במדור "חקיקה ופסיקה").
לראש העמוד
26/10/06 8. מה חדש במשרדנו
לאחרונה פרסם הממונה על היטל היצף במשרד התמ"ת את ממצאיו הסופיים, לפי יש להטיל היטל היצף בגובה 118% על יבוא דיסקיות חיתוך והשחזה מסין. משרדנו מייצג את היצרן המקומי שהגיש את התלונה כנגד היבוא במחירי היצף.
לאחרונה החליטה ועדת היבוא, לאחר פניית משרדנו, לבטל כופר כסף בגובה עשרות אלפי שקלים שהוטל על יבואן של ציוד תקשורת בטענה של הפרת הוראות חוקיות היבוא.
לראש העמוד
26/10/06 9. הבהרה
לפי בקשתה של עו"ד איריס ויינברגר, מנהלת מחלקה בכירה במחלקה המשפטית בהנהלת רשות המכס, ובהמשך למאמרנו שפורסם בגליון מס' 15 של "יבוא ויצוא ומה שביניהם", בעניין החלטת ועדת היבוא, הננו מבקשים להבהיר כי פרקליטות מחוז ירושלים, המחלקה המשפטית שבהנהלת המכס ומשרד התמ"ת, הסכימו להסדר הפשרה, שגובש לאחר הגשת כתבי תביעה מטעם היבואנים, ואשר במסגרתו בוטלו העבירות והושב כופר הכסף, וזאת מבלי לקבל לגופו של עניין את טענות היבואנים
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
