|
יבוא ויצוא-ומה שביניהם
עלון משפטי בענייני סחר בינלאומי |
אנו שמחים להגיש בפניכם את גליון מס'' 23 של "יבוא, יצוא ומה שביניהם". גליון זה כולל, בין היתר, מספר סקירות הנוגעות לתחום הקנין הרוחני (סימני מסחר וזכויות יוצרים) אשר חשיבותו לעוסקים בסחר חוץ הולכת וגוברת.
קריאה נעימה וחג כשר ושמח,
המערכת
החומר המובא בעלון זה הינו מידע כללי בלבד ואינו מהווה חוות דעת משפטית
על מנת לקבל חוות דעת משפטית מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה הספציפי לעורך דין
להסרה מרשימת התפוצה - כתבו לנו וכתובתכם תוסר באופן מיידי
תוכן העניינים
29/03/07 א. אבסורד (!) - ההנחיות החדשות לגבי צירוף אישורים ורישיונות לטובין מיובאים
29/03/07 ב. "עוף מוזר" שכדאי להכיר: פיצוי ללא הוכחת נזק בתחום הקניין הרוחני
29/03/07 ג. שיווק משחקי וידאו ומחשב מזויפים עלה ביוקר רב !
29/03/07 ד. על סימן מסחר שלא התקבל לרישום
29/03/07 ה. האם סוכן מכס מחויב לשלם דמי השהייה?
29/03/07 ו. משלח בינלאומי שהסתבך בטיפול באשראי דוקומנטרי
29/03/07 ז. גרעונות מכס - ביטול הצמדה רבית וקנס פיגורים
29/03/07 ח. מה חדש במשרדנו (הצלחות בועדת הכספים של הכנסת, ברשות המכס ובוועדת היבוא)
29/03/07 א. אבסורד (!) - ההנחיות החדשות לגבי צירוף אישורים ורישיונות לטובין מיובאים
עו"ד גיל נדל
הנהלת המכס הוציאה ביום 5.2.07 הנחיות לגבי צירוף אישורים ורשיונות לטובין מיובאים. לפי הנחיות אלו, היבואן חייב כי יהיו בידיו רשיונות ליבוא הטובין בטרם ייבואם לישראל ועל הרשיונות להיות בתוקף בעת הגעת הטובין לישראל. אי עמידה בדרישה זאת תביא להטלת כופר כסף על פי מדיניות התמ"ת, ואף לא ניתן יהיה להכניס את הטובין למחסן ערובה, נכתב בהנחיות.
אשר לאישורים הנדרשים על פי התוספת השניה לצו יבוא חופשי, נכתב בהנחיות כי יש להציגם אישורים עם הגשת רשימון כנ"מ (למעט מספר חריגים). אי עמידה בדרישה זאת תוביל להטלת כופר כסף, אך יחד עם זאת תותר כניסת הטובין למחסן ערובה.
פורמאלית, יש ביסוס חוקי לעמדה זאת, שכן סעיף 7 לפקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש] תשל"ט-1979 אוסר על השטת טובין בניגוד לצו פיקוח, ו"השטה" כוללת יבוא טובין ואף השטתם לאורך החוף.
מהותית, הדבר נראה אבסורדי לחלוטין. נראה לנו שמשרד התמ"ת ומינהל המכס שכחו שפקודת היבוא והייצוא (שמכוחה פועל שר התמ"ת בעניין הסדרת היבוא) היא דבר חקיקה מנדטורי שהותקן בתקופת מלחמת העולם השנייה. הנה מה שחושב על כך בית המשפט העליון:
"אכן, כך נקבע דין בתקופת מלחמת העולם השנייה ואף בשנותיה הראשונות של המדינה, בשנות החמישים והשישים... פיקוח כזה היה הכרחי אותו זמן כדי להבטיח, בין השאר, את השמירה, במידה האפשרית, על מלאי מטבע חוץ, מניעת ייבואן של סחורות בלתי נחוצות ובלתי חיוניות... שימוש בדרך החסכונית ביותר באמצעי ההובלה, מניעת הגעתם של צורכי האספקה לידי האויב וכיוצא במטרות כאלה ... דברים אלה נשמעים באוזנינו כמו באו מעולם אחר, ואכן מעולם אחר באו. כך היה בשכבר הימים, בימי מלחמת העולם השנייה ובשנים קשות שלאחר קום המדינה, בימים של צנע והקופה ריקה. האומנם ניתן לטעון כך גם כיום, והרי אסמינו ומחסנינו מלאו כל טוב והחנויות גדושות בשפע מן המיטב בעולם כולו".
קשה להאמין שרשויות הממשלה סבורות שדברים שהתאימו לשעתם יתאימו גם לימינו.
אכן, לא הצלחנו למצוא הצדקה עניינית לעמדת הרשויות. לא ברור מדוע הרשויות יתנגדו לכך שטובין יוכנסו למחסני ערובה (הנמצאים בפיקוח המכס!) גם ללא אישורים, ובלבד ששחרורם מפיקוח המכס יותנה בהצגת הרשיונות והאישורים המתאימים. אם למשרד התמ"ת ו/או למכס קיימת התנגדות לשחרור של סוג כזה או אחר של טובין – יבואו ויאמרו. אך אין לטעמנו כל הצדקה בהצגת מגבלות גורפות.
יתירה מזאת, ההנחיות שהוצאו על ידי מינהל המכס משנות את המצב הקיים, שכן עד כה ניתן היה להביא טובין לנמל בישראל גם ללא רשיונות, ובלבד שלא ייעשו תהליכי מכס כלשהם (לא אחסנה וודאי שלא שחרור). אז מה נשתנה בינתיים?
טוב יעשה משרד התמ"ת אם יבחן בכובד ראש את עמדתו, ואם יביא בחשבון את חוקי היסוד בעת שהוא עושה שימוש בסמכותו לפי פקודת היבוא והייצוא. כל הכבדה מעבר לאי שחרור הטובין ממחסן ערובה נראית בלתי סבירה ובלתי מידתית.
חשוב להדגיש כי אין קושי מיוחד במציאת פתרונות פרשניים לאיסור ה"השטה" שנזכר בפקודה. נציין, למשל, את האפשרות הגלומה בסעיף 2(ג)(2) לצו יבוא חופשי, המסמיכה את שר התמ"ת לוותר על הצגת רשיון יבוא או המצאת אישור.
מותר להניח שציבור היבואנים לא יוכל לעמוד בגזירה הקשה של הבאת כל הרשיונות מראש לפני הגעת הטובין לישראל. אם משרד התמ"ת (באמצעות מינהל המכס) מתכוון בכובד ראש לנהל קמפיין של הטלת כופר כסף וחילוט סחורות של יבואנים ברוח ההנחיות הנ"ל, מוצע לו, במקביל, לשקול ולתגבר את מספר המשפטנים העומדים לרשותו, על מנת שיוכלו לספק הגנה הולמת כנגד מבול התביעות שיוגשו בבתי המשפט.
לראש העמוד
29/03/07 ב. "עוף מוזר" שכדאי להכיר: פיצוי ללא הוכחת נזק בתחום הקניין הרוחני
עו"ד רותם וירניק
שני חוקים השייכים לתחום הקנין הרוחני קובעים הוראות בדבר מתן פיצוי לנפגע גם מבלי שיוכיח את הנזק שנגרם לו בפועל. מדובר בסעיף 3א לפקודת זכות יוצרים, 1924 הקובע סכום של עד 20,000 ₪ להפרה, ובסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 הקובע סכום של עד 100,000 ₪ להפרה.
הטעמים העקרוניים למתן פיצוי ללא הוכחת נזק נעוצים בקושי המיוחד שבהוכחת נזק עבור פגיעה בקניין רוחני, כמו גם בקלות היחסית של הגזל בתחומים אלה ובקושי לאתר את המעוולים. מאותן הסיבות נקבע סעיף פיצוי ללא הוכחת נזק גם בחוק לשון הרע.
במקורו נועד ההסדר של פיצויים ללא הוכחת נזק לאפשר לתובע לתבוע פיצוי בגין ההפרה, במצבים בהם יש לו קשיים להוכיח את נזקו הממשי. ואולם, בפועל, פיצויים אלה ניתנים לפי בקשת התובע ובכפוף לשיקול דעת בית המשפט, גם כאשר התובע יכול היה להוכיח נזקים ממשיים אולם בחר משיקוליו שלו לתבוע דווקא את הסעד של הפיצוי ללא-הוכחת-נזק.ב
בפיצוי ללא הוכחת נזק, לא רק שהתובע אינו נדרש להוכיח קיומו של נזק, אלא שגם יכולתו של הנתבע להוכיח היעדר נזק הינה מוגבלת ביותר. כך, למשל, קבע בית המשפט בפסק הדין בענין קידמה (רע"א 1108/04) כי הטענה כאילו ההפרה לא הניבה פירות, וכי לתובע לא נגרם כל נזק, אינה יכולה לסייע לנתבע. משהוכחה הפרה זכאי התובע לפיצוי ללא הוכחת נזק, שכן ההנחה היא כי עצם ההפרה מגלם נזק, קבע בית המשפט.
רשימת השיקולים אותם ישקול בית המשפט בבואו להכריע בדבר גובה הפיצויים, איננה סגורה. בין היתר, יתחשב בית המשפט בעוצמת ההפרות, מספרן ומשכן, מידת אשמתו של המפר, אופיו וגודלו של העסק המפר וכדומה. כך למשל נקבע, כי במסגרת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט רשאי בית המשפט לפסוק את הפיצוי המירבי הקבוע בחוק, אף כאשר ההפרות הן מינוריות אך הן נמשכות על פני תקופה ניכרת או כאשר היקפן משמעותי.
לעניין הגדרת ההפרה, המבחן השולט הוא מבחן הזכות שנפגעה ולא מבחן העיסקה. מכאן, שבדרך כלל, יש לראות בהפרה חוזרת ונשנית של אותה זכות, כמקימה עילת תביעה אחת בלבד, לפחות ככל הנוגע לאותן הפרות שאירעו עד להגשת התביעה. סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות אף קובע במפורש, כי יש לראות עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים כעוולה אחת. יחד עם זאת, ייתכן ובמצבים מסוימים, כאשר מבוצע אותו מעשה עוולה בהזדמנויות נפרדות, לסירוגין ובתקופות שונות, יראה בית המשפט כל פעילות חוזרת כזאת כמקימה עילת תביעה עצמאית.
לאחרונה, נראה כי ישנה מגמה להרחיב את האפשרות לפיצוי ללא הוכחת נזק ולהחיל אותה גם על תחומים נוספים של קניין רוחני, אם כי במגבלות מסויימות. כך למשל, למרות שבחוק הפטנטים לא מצויה הוראה של פיצוי ללא הוכחת נזק, בית המשפט העליון קבע בפס"ד רוחמה רובינשטיין נ' עין טל (ע"א 3400/03) כי הטעמים הנ"ל, ובמיוחד הקושי שבהוכחת הנזק, יפים גם לעניין פטנטים. בית המשפט הבהיר כי לאור מהותו וייחודו של הקניין הרוחני, הפגיעה בו מכאיבה עד מאוד ומצדיקה פיצוי, אף ללא הוכחת נזק. בית המשפט קבע כי "בבואנו לקבוע את הפיצוי ההולם, מסתפקים אנו בכמות ראיות מצומצמת ונותנים דרור לשיקולים אינדיבידואליים ותחושות של צדק", וכל זאת - בתנאי שהתובע הצליח לעבור את סף ההוכחה הנדרש בדבר גרימת נזק.
לראש העמוד
29/03/07 ג. שיווק משחקי וידאו ומחשב מזויפים עלה ביוקר רב !
עו"ד קרן לוי, עו"ד גיל נדל
התובעות – חברות אינפוגרמס/אטארי - תבעו את מפעילת רשת חנויות הצעצועים מאמא יוקרו ואת מנהלי החנויות בטענה שהפרו זכויות יוצרים וזכויות נוספות, כאשר שיווקו בחנויות שלהם משחקי וידאו ומחשב מזויפים. הנתבעים לא הכחישו ששיווקו את המוצרים המזויפים, אך טענו שלא ידעו ולא היו צריכים לדעת שמדובר בזיוף.
בית משפט ציין כי לדעתו קיימת זכות יוצרים במשחקי וידאו ומחשב, שכן יצירתם כרוכה בהשקעת עמל ומקוריות גדולה, אך בפועל לא נדרש להכריע בעניו זה, מכיוון ששאלה זאת לא היתה שנויה במחלוקת.
בית המשפט ציין כי במקרה שלפנינו מדובר בהפרה משנית של זכות היוצרים, דהיינו מסחר בעותקים מפרים של יצירות המוגנות בזכות יוצרים (בשונה, למשל, מעצם הכנת עותק מזויף, המהווה הפרה ראשית), אשר בה (בהפרה משנית) יש להוכיח כי המפר ידע על ההפרה.
בית המשפט קבע כי אריזות המוצרים המפרים נראו חשודות, בהיותן צילום של האריזות המקוריות באיכות נמוכה. כמו כן קבע בית המשפט כי מאחר שהמוצרים המפרים נמכרו במחירים נמוכים שבאופן משמעותי מהמחירים של המוצרים המקוריים, היה על הנתבעים לחשוד שמדובר בזיוף, וגם אם הנתבעים עצמו עיניים מלראות את המציאות והעובדות, הם יחשבו כאילו ידעו על ההפרה.
בית המשפט התייחס לטענה של הנתבעים לפיה המוצרים המפרים הגיעו לחנויות על ידי לקוחות שהחזירו מוצרים, ומצא כי מדיניות הנתבעים, המתעלמת מהאפשרות שהקלטות שמגיעות לחנויות מזויפות ואינה בודקת את המקור שלהם, היתה בלתי תקינה ואין לנתבעים להלין בכך אלא על עצמם.
בית המשפט בחן, בנוסף, האם התקיימה עילת תביעה של גניבת עין, והשיב בחיוב. בית המשפט הכיר בעובדה שהמוצרים המקוריים שווקו בישראל קרוב לעשור וזכו להצלחה מסחרית בארץ כמעידה על רכישת מוניטין במוצרים. בית המשפט קבע עוד כי מאחר שמדובר במוצר אשר נקנה באופן שגרתי ללא מחקר או בדיקת מעמיקה, ומאחר שמדובר ברשת המציגה את עצמה כאמינה בפני לקוחותיה, גובר החשש להטעיה של הציבור.
בית המשפט נמנע מלדון בעילות תביעה נוספות וקבע כי יש לפסוק פיצויים לפי דיני זכויות היוצרים מאחר שמדובר במקרה מובהק של הפרת זכויות יוצרים.בית המשפט פסק כי מאחר שהמוצרים המפרים נמכרו בשליש מהמחיר שבו נמכרו המוצרים המקוריים, וכי ההפרה בוצעה על ידי רשת המתיימרת להיות איכותית ואמינה שהלקוחות שלה הם ילדים קטנים, הרי שיש לחייב את הנתבעים בפיצוי (ללא הוכחת נזק) המקסימלי לפי החוק של 20,000 ₪ לכל הפרה ובסה"כ 300,000 ₪. בנוסף חייב בית המשפט את הנתבעים בתשלום הוצאות המשפט בצירוף 120,000 ₪ שכר טרחת עו"ד.
ת.א. 2320/02, בית המשפט המחוזי בתל אביב.
לראש העמוד
29/03/07 ד. על סימן מסחר שלא התקבל לרישום
עו"ד גיל נדל, צפריר בר אילן
להלן נסקור החלטה מעניינת של ה"פוסק בקנין רוחני", שבמשרד המשפטים, שדנה בהתנגדות לרישום סימן מסחר.
חברת אוניפארם, המייצרת ומשווקת תרופות גנריות לטיפול במחלות מטבוליזם (חילוף חומרים) ביקשה לרשום על שמה את סימן המסחר "Rosi" בסיווג של "תכשירים לטיפול במחלות מטבוליות". המתנגדת, חברת SmithKline Beecham Plc, טענה כי הסימן Rosi, חסר אופי מבחין ועל כן אינו יכול להירשם כסימן מסחרי, וכן טענה כי שימוש בסימן מסחר שכזה יכול לעורר הטעיה בקרב הצרכנים, ואף בקרב הרופאים והרוקחים, שכן הוא דומה מידי לשמו של החומר הפרמצבטי Rosiglitazone. על כך השיבה המבקשת כי הסימן Rosi הוא רק מרמז, ולא יגרום להטעיית הצרכנים, ובוודאי שלא להטעיית הרופאים והרוקחים, וכי קיימות תרופות נוספות בשוק, אשר יש להם שם מסחרי מרמז, שכן הדבר הינו נוהג מקובל בענף הפרמצבטיקה.
ככלל, כדי שסימן מסחרי יהיה כשר לרישום, הוא צריך להיות בעל אופי מבחין, כלומר, בעל אופי המבדל אותו מסימנים ושמות המקובלים במסחר או מכאלו שראוי להשאירם פתוחים למסחר.
בפסיקת בתי המשפט נקבע כי תקופת השימוש בסימן, מידת הפרסום לה זכה והמאמץ שהשקיע בעל הסימן ביצירת קשר בין המוצר ליצרן, הנם גורמים שיש להתחשב בהם בהכרעה בדבר רכישת אופי מבחין. סוג הראיות המובאות לצורך הוכחת אופיו המבחין של שם מסחר, כמו גם המשקל שיש לתת לכל אחד מהמבחנים המנויים אינם קבועים, והם מוערכים על-פי הנסיבות המסוימות של כל מקרה ומקרה.
בנוסף, את כשירותו של הסימן המבוקש להירשם כסימן מסחר יש לבחון גם אל מול האינטרס הציבורי להשאירו פתוח למסחר, ואל מול האינטרס הציבורי להימנע מטעויות, ובודאי בתחום כה רגיש של תרופות, הגובל בחיי אדם.
בענייננו מצא הפוסק-בקנין-רוחני כי Rosiglitazone הינו International Nonproprietary Name (INN), שהינו רישום הנערך על ידי ארגון הבריאות העולמי, אליו הצטרפה ישראל בשנת 1949, במטרה לקיים מערכת שמות גנריים אחידה ואוניברסאלית לחומרים פרמצבטיים, לשימוש במסגרת המחקר המדעי, הטיפול הרפואי והמסחר. לפי אחת מהחלטות עצרת ארגון הבריאות העולמי, על המדינות החברות לנקוט באמצעים על מנת להבטיח כי שמות הרשומים כ-INN יישארו בנחלת הכלל, ובפרט למנוע רישום סימן מסחר בדמותם. בהחלטה אחרת אף נקבע כי על המדינות החברות להימנע מרישום סימני מסחר בנגזרות ובשורשים של שמות הרשומים כ-INN.
שמירת חלקים מהשם הגנרי בנחלת הכלל מתחייבת לא רק בשל הדמיון האפשרי בינם לשם הגנרי המלא, אלא גם מכיוון ורכיבי השם הגנרי, כשלעצמם, נושאים משמעות גנרית או תיאורית.
הפוסק קבע כי אופי הטובין לגביהם מתבקש רישום הסימן "Rosi" מחייב לנקוט זהירות יתר בבחינת כשרות הסימן לרישום. ראשית, הסימן עלול לגרום להטעיה בין תרופות שונות (אף אם אלו בעלות תכונות דומות). Rosiglitazone משווק כתרופה לטיפול בסוכרת במספר אופנים, השם "Rosi" תיאורי לגבי מספר אופנים אלו במידה שווה ועלול לגרום להטעיה בין שני החומרים. יתר על כן, האינטרס הציבורי מחייב לשמור על הבחנה ברורה בין השם המסחרי של תרופה, המשמש להוראה על מקור הטובין, ובין שם החומר הפעיל בה, המגדיר למעשה את תכונותיה הרפואיות.
לפיכך, קבע הפוסק בקניין רוחני, כי השם Rosi אינו כשיר לרישום כסימן מסחר.
157003 אוניפארם בע"מ - Smith Kline Beecham Plc
לראש העמוד
29/03/07 ה. האם סוכן מכס מחויב לשלם דמי השהייה?
עו"ד גיל נדל
לאחרונה נרשם בבית משפט השלום בחיפה פרק נוסף בסאגה המתמשכת של תשלום עבור השהיות מכולות או עבור מכולות ריקות שלא חזרו. האם היבואן ישלם? ואולי סוכן המכס שלו? הפעם, סוכן המכס יצא מבית המשפט כשידו על העליונה.
רקע כללי
לפני שנסקור את פסק דינו של בית משפט נתאר את התרחיש הבסיסי שבו סוכן המכס נמצא מחוץ לענין: יבואן פלוני הינו הנשגר (consignee) בשטר המטען שהנפיק משלח בינלאומי. היבואן מעוניין לקבל את פקודת המסירה מהמשלח. לצורך כך הוא מורה לסוכן המכס שלו לפנות למשלח, להציג בפניו שטר מטען מקורי ולפדות את פקודת המסירה. על פי התנאים בשטר המטען (או במסמך חיצוני אחר), המשלח הבינלאומי מעניק ליבואן מספר ימי השהיות-מכולה חופשיים. במידה והמכולה אינה חוזרת בזמן, מחייב המשלח הבינלאומי את היבואן בתשלום דמי השהייה.
ובאמת, המכולה אינה חוזרת בזמן או שלא חוזרת בכלל. המשלח דורש את התשלום מהיבואן, אלא שהיבואן אינו נענה לדרישה, ולא ניתן לגבות ממנו את הכסף. אולי הוא בקשיים כלכליים, אולי הוא נכנס לפשיטת רגל/פירוק, ואולי הוא נמצא ברשות הפלשתינית ולא ניתן לגבות ממנו את הכספים.
בצר לו, המשלח הבינלאומי פונה לסוכן המכס, שפדה את פקודת המסירה, ודורש ממנו את התשלום: "אתה טיפלת בשחרור המכולה - אתה אחראי", מודיע המשלח לסוכן המכס.
אלא שלסוכן המכס תשובה ניצחת למשלח. הרי סוכן המכס פועל כשלוחו של היבואן, ואין הוא מקבל על עצמו התחייבות עצמאיות שלו. סעיף 2 לחוק השליחות קובע יפה-יפה ש - "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח" - את השולח (היבואן), אך לא את השלוח (סוכן המכס) (פרט ליוצאי דופן של פעולה של סוכן המכס ללא הרשאה).
פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה
משלח בינלאומי אשר צופה את תשובתו של סוכן המכס מבין שעליו לנקוט בפתרון מניעתי, כדי לקדם את פני הרעה. הואיל ומכח הוראות החוק לא ניתן להכניס את סוכן המכס לתמונה כגורם עצמאי, מחליט המשלח הבינלאומי לדרוש מסוכן המכס, כתנאי למתן פקודת המסירה, לחתום על התחייבות עצמית שלו לשלם את דמי ההשהייה.
במקרה מעין זה נשאלת השאלה מהו היקפה של אותה התחייבות שנותן סוכן המכס לטובת המשלח? ומהי משמעותה של הסבת שטר המטען על שם סוכן המכס?
פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (ת.א. 17588/05) עוסק בענין זה, וקובע כי מסמך ההתחייבות שעורך המשלח הבינלאומי (או סוכן האניה) ובו מתחייב סוכן המכס לשאת בתשלום דמי השהייה חייב להיות מפורש, מפורט וברור, וספקות או אי בהירויות יפעלו לחובת המשלח. גם הסבה של שטר המטען על שם סוכן המכס, ללא התייחסות פרטנית לתשלום דמי השהיייה גם היא לא תספיק על מנת לחייב את סוכן המכס.
באותו ענין, דובר במשלח בינלאומי - חברת אושפיר - שטיפל בשחרור מטען בן 3 מכולות אשר יובא לארץ ע"י אדם בשם חאלד עשור, תושב עזה. עשור מסר בידיו של סוכן המכס – חברת טרנסכלל - את שטר המטען על מנת סוכן המכס יפעל לשחרור המטען בשמו מול המשלח. המכולות הוחזרו למשלח באיחור ניכר וצברו דמי השהייה.
המשלח דרש מסוכן המכס חייב לשפותו עבור דמי ההשהייה. לטענת המשלח, סוכן המכס חתם על כתב התחייבות שבו התחייב סוכן המכס לשפות את המשלח עבור דמי השהייה, תוך שצירף להתחייבות זאת צ'ק על סך 1500 דולר. מכח כתב ההתחייבות, טען המשלח, מחויב סוכן המכס לשפותו. כמו כן טען המשלח, כי הואיל ושטר המטען הוסב על שמו של סוכן המכס, הרי שסוכן המכס הפך לבעליו של המטען, והוא חייב באופן ישיר בכל ההוצאות הכרוכות בשחרור המטען, לרבות דמי השהייה.
בית המשפט דחה את שתי טענותיו של המשלח.
ראשית, בית המשפט מצא כי בכתב ההתחייבות היו חסרים פרטים רלבנטיים חשובים ביותר, ובמיוחד לא צוין בו האם נמסרת המחאה על סכום מסויים, או המחאה פתוחה (לשונה של ההתחייבות היתה: "אנו הח"מ _____ מרח' ______ מוסרים בזאת לידיכם המחאה בחתימתנו, לפקודתכם בלבד, ע"ס ______ ₪/ללא ציון סכום, וזאת לכיסוי עלות המכולה ו/או לכיסוי דמי השהייה – למקרה והמכולה לא תוחזר על ידינו לנמל ____ בתוך 30 ימים מיום שמסרתם לנו את פקודת המסירה").
ליקוי זה פועל במקרה שלפנינו לרעת המשלח, שכן המשלח היה זה שניסח את כתב ההתחייבות והוא זה שחייב את סוכן המכס לחתום עליו. במקרה כזה, כאשר מלוא האפשרויות היו בידי המשלח והוא לא דאג להתחייבות בלשון ברורה, הדבר יפעל לחובתו. לכן, מצא בית המשפט כי לא ניתן לקבוע שסוכן המכס התחייב לשפות את המשלח בגין דמי השהיית מכולה ללא הגבלת סכום. אדרבה, מעצם העובדה שניתנה המחאה על סכום של 1500 דולר, ניתן ללמוד כי הצדדים התכוונו להגביל את סכום ההתחייבות לאותה תקרה.
אשר להסבת שטר המטען, בית המשפט דייק וקבע כי הסבת שטר המטען מקנה זכות לקבלת חזקה בטובין, אך לא את הבעלות בטובין. לכן, בית המשפט לא יכל לשלול את טענת סוכן המכס כי ההסבה נועדה אך ורק לאפשר לו לשחרר את המטען, אך לא להקנות לו זכויות וחובות שונות. זאת ועוד. בית המשפט קבע כי אף אם היה מדובר בהעברת זכות הבעלות בטובין לסוכן המכס, עדין לא ניתן להסיק מכך כי במסגרת העברת הבעלות קיבל סוכן המכס על עצמו לשאת במלוא העלויות החלות על שחרור הטובין. לכך נדרשת התחייבות מפורשת של סוכן המכס, והתחייבות כזאת לא הוכחה, קבע בית המשפט.
מקרה דומה בבית משפט השלום בתל אביב
מקרה דומה, שבו הגיע בית המשפט לתוצאה הפוכה, היה המקרה שנדון בפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בתיק אזרחי 23897/03 אלדן מטעני 2000 בע"מ נ` יוניטרייד ליין שילוח בינלאומי בע"מ, מיום 31.12.03.
באותו מקרה, המשלח הבינלאומי – חברת אלדן מטעני 2000 – טיפל בהובלת ארבע מכולות עבור יבואן עזתי. היבואן השתמש בשירותיו של סוכן המכס - יוניטרייד ליין - לפדיית פקודת המסירה ולשחרור הטובין מפיקוח רשות המכס. סוכן המכס חתם על התחייבות לתשלום דמי השהייה והוצאות טיפול במכולות, לפיה הוא חייב "בתשלום דמי ההשהייה עבור המכולות שנמסרו לנו, וזאת לפי התעריף המקובל בחברתכם ואשר תוכנו ידוע לנו... על אחריותנו וחשבוננו נשלום את מחירה של המכולה/ות וכן דמי השהייה, וזאת אם המכולה/ות הנ"ל לא תוחזר/נה בתוך 90 ימים". בנוסף, סוכן המכס חתםעל שטר בטחון, להבטחת תשלומי ההשהיות.
בעקבות מבצע חומת מגן שהתרחש בסוף חודש מרץ 2002, המכולות נתקעו בעזה ולא ניתן היה להחזיר את המכולות. תגובת השרשרת התחילה: סוכן האוניה חייב את המשלח תשלום מחיר המכולה, והמשלח מצידו חייבה את סוכן המכס באותם סכומים.
סוכן המכס סירב לשלם למשלח את תשלומי השהיית המכולה, בטענה כי ההתחייבות שלו נוגעת אך ורק לתשלום דמי השהייה רגילים, ולא לתשלום דמי השהייה חריגים. דמי השהייה חריגים, לשיטת סוכן המכס, הינם אלו שנגרמו עקב מבצע חומת מגן. הללו היו בלתי צפויים ומפתיעים.
המשלח טען, מנגד, כי המונח דמי השהייה חריגים אינו מקובל בתחום הספנות, וכל כולו יציר כפיו של סוכן המכס. במיוחד הדגיש המשלח את לשונה הברורה והגורפת של ההתחייבות של סוכן המכס, ואת העובדה כי ההתחייבות נעשתה בעיצומה של האינתיפאדה, באופן שאם סוכן המכס היה רוצה להגן על עצמו כנגד מצב של תקיעת מכולות בעזה - היה עליה לציין זאת במפורש.
בית המשפט קיבל את עמדתו של המשלח וקבע כי התחייבותו של סוכן המכס כוללת דמי השהייה מכל סוג שהוא. בית המשפט דן בלשונה הגורפת של ההתחייבות ובנסיבות עשייתה וקבע כי אין היא כוללת חריג של דמי השהייה מיוחדים. בית המשפט נדרש למועד שבו סוכן המכס חתם על ההתחייבות, וקבע כי חזקה על הצדדים שיכלו לצפות מצב של עיכוב ממושך בהחזרת המכולות. "אם סוכן המכס חפץ להגן על עצמו מפני מצב כזה" - כותב בית המשפט - "היה צריך לכלול בהסכם תניות מתאימות".
הצד השווה לפסק דין זה ולפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, ששניהם מוכנים להכיר בתוקפה של התחייבות של סוכן המכס לתשלום דמי השהיית מכולה, וענין זה כשלעצמו – אין בו חידוש. דרכם של פסקי הדין נפרדה ביישום הכלל על המקרה הקונקרטי: במקרה שנדון בפני בית המשפט בחיפה חסרו פרטים מהותיים בהתחייבות, ועל כן ידו של סוכן המכס היתה על העליונה. במקרה שנדון בפני בית המשפט בתל אביב, לשונה של ההתחייבות היתה ברורה ועל כן ידו של המשלח היתה על העליונה.
לראש העמוד
29/03/07 ו. משלח בינלאומי שהסתבך בטיפול באשראי דוקומנטרי
עו"ד גיל נדל, עו"ד הילה וולגמוט
משלח בינלאומי טיפל עבור היצואנית בשילוח סחורה ללקוח בסין. הלקוח הסיני, מסיבה שתוסבר בהמשך, לא יכול היה לשחרר את הסחורה ולכן לא שילם ליצואנית, אשר מצידה לא שילמה למשלח עבור ההובלה. לאחר שהצדדים לא הצליחו להשיב את הסחורה לישראל, תבע המשלח את הוצאות ההובלה מהיצואנית, והיצואנית תבעה את תמורת הסחורה מהמשלח.
כיצד הגיעו הצדדים לתסבוכת הנ"ל? מה שקרה הוא שהתשלום עבור הסחורה היה אמור להתבצע באמצעות אשראי דוקומנטרי. הקונה בסין אכן פתח מכתב אשראי, אלא שהסחורה הגיעה לסין לאחר שהמועד הנקוב במכתב האשראי פג, ועל כן הבנק הסיני (הבנק הפותח) לכן, סירב הבנק הסיני להעביר את התמורה לבנק הישראלי והחזיר את שטר המטען לבנק הישראלי. בשל כך הקונה בסין לא יכול היה לשחרר את הסחורה ללא שטר מטען, על אף ששילם כבר מסים עבורה, וכך המטען נתקע.
בפתח הדברים, קבע בית המשפט כי באופן רגיל, למשלח אין כל קשר להוצאת מכתבי אשראי וטיפול בהם, שכן הוצאת מכתב האשראי היא ענין שבין שני הלקוחות לעיסקת המכר. יחד עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות, שהלקוח מבקש להיעזר בנסיונו ומומחיותו של המשלח גם לצורך הוצאתו וניסוחו של מכתב האשראי, ובמקרה כזה, עלול המשלח להיות אחראי בגין בעיות הנוגעות למכתב האשראי. כך היה במקרה שלפנינו שעה שהיצואנית נעזרה בקבלן משנה מטעם המשלח.
בענייננו, הפגם מבחינת תאריך מכתב האשראי התגלתה עוד בטרם שילוח הסחורה, וקבלן המשנה מטעם המשלח התבקש על ידי היצואנית לפעול מול הבנק לשם תיקון התקלה, וכך אכן עשה, אלא שלא טרח לעקוב ולבדוק אם התקלה תוקנה. מצד שני, גם הנתבעת לא עקבה אחר הנעשה.
בית המשפט קבע כי גם היצואנית וגם קבלן המשנה של המשלח התרשלו בתיקון הפגם או אי ההתאמה, שהתגלו במכתב האשראי, הן מתוך נטילת סיכון כי ניתן יהיה להסתדר ללא תיקון זה, או משום שהאחד סמך על משנהו, בלא שיטרח לבדוק בעצמו אם התיקון נעשה, או מרשלנות גרידא. שניהם היו צריכים לצפות, כי הבנק הסיני יסרב להעביר את התמורה לבנק הישראלי, ובאמצעותו ליצואנית.
בית המשפט קבע כי אחריות היצואנית לאי תיקונו של מכתב האשראי, ועקב כך לאי קבלת התמורה עבור הסחורה, אינה נופלת מזו של קבלן המשנה של המשלח, וזאת - הן משום שעקרונית, כאמור, מוטלת מלאכת הוצאת מכתב האשראי על הצד לעסקת המכר עצמו, ומתוך יחסיו עם הבנק שלו ועם הצד שכנגד לעיסקה, והן משום שאותו מקרה הוכח כי ליצואנית היה נסיון קודם בביצוע משלוחים.
מצד שני, בית המשפט קבע כי מכיוון שקבלו המשנה של המשלח נדרש על ידי היצואנית לסייע לה בענין תיקון הפגם שבמכתב האשראי היה עליו לוודא כי אכן הפגם תוקן, לפני הוצאת המשלוח.
בנסיבות אלה, כאשר שני הצדדים התרשלו במידה שווה, קבע בית המשפט כי כי כל צד ישא בנזקיו, ולא יהיה זכאי לתבוע דבר מהצד שכנגד.
ת.א. 133120/01 בית משפט השלום בתל אביב
לראש העמוד
29/03/07 ז. גרעונות מכס - ביטול הצמדה רבית וקנס פיגורים
עו"ד גיל נדל
עיכוב מיותר בהוצאת גרעונות יביא לביטול הצמדה, רבית וקנס פיגורים, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה, לאחרונה.
כידוע, התנהגות לא נאותה של הרשות השלטונית, שלא על פי כללי המשפט המנהלי, עלולה לחייב אותה בתשלום פיצויים בשל גרימת נזק (ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5), 193). לאחרונה, יישם בית המשפט המחוזי בחיפה הלכה זאת בנוגע להתנהלות של רשות המכס מול היבואן.
באותו ענין דובר ביבואן שיבא בתחילת שנת 1999 דברי הלבשה מאנגליה. דברי ההלבשה נפטרו מתשלום מכס, שכן למשלוח צורפה תעודת יורו 1 המקנה פטור ממכס בהתאם להסכם שבין ישראל לקהילייה האירופית. לקראת סוף שנת 1999 הודיעה רשות המכס באנגליה לרשות המכס בישראל כי מבדיקה שנערכה התברר כי ליצואן האנגלי אין מספיק מסמכים התומכים בכך שמקורם של דברי ההלבשה הוא בקהילייה האירופית (ולא, למשל, בסין), ועל כן תעודות יורו 1 שצורפה למשלוח אינה תקפה.
לאור אי תקפותה של התעודה, רשאית רשות המכס בישראל לדרוש את הפרש המכס מהיבואן (שכאמור, לא שולמו בעת יבוא דברי ההלבשה), וכך היה. ואולם, דרישת רשות המכס לתשלום ההפרשים הוצאה באיחור ניכר. על אף שהודעת רשות המכס באנגליה נמסרה לרשות המכס בישראל בסוף שנת 1999, הרי שרק בסוף שנת 2001 דרשה רשות המכס את הפרשי המכס.
בית המשפט המחוזי בחיפה, בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, קבע כי רשות המכס חבה חובת זהירות, על פי פקודת הנזיקין, כלפי הנזקקים לשירותיה, והמתנתה של רשות המכס, במשך כשנתיים, עד שהודיעה ליבואן על אי תקפות תעודות היורו 1, עלתה כדי התרשלות, המחייבת פיצוי בגין נזק שנגרם כתוצאה ממנה. עוד קבע בית המשפט כי רשות המכס, כרשות ציבורית, הפרה את החובה החלה עליה לפעול בסבירות, בשקידה ומיומנות.
בהתאם לכך, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה כי יש לפטור את היבואן מתשלום ההצמדה, הריבית וקנס הפיגורים שנלוו להפרשי המכס.
יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי לא דן בשאלת תחולתו של הפטור של סעיף 3 לחוק מסים עקיפים על מקרה של אי תקפות (בדיעבד) של תעודת מקור. נכון להיום, רשות המכס (בהתאם לפסיקה של בתי משפט השלום, לרבות פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה שעליו הוגש הערעור שסקרנו לעיל), נמנעת מלהחיל על מקרים של אי תקפות יורו 1 את הוראותיו של סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, וזאת מן הטעם שתעודת יורו 1 שנפסלה בדיעבד – כמוה כמסירת ידיעה שאינה נכונה. קשה לנו לקבל עמדה זאת, במקרים שהיבואן פעל בתום לב, בהסתמכו על מסמך רשמי, חתום בחותמת המכס בחו"ל, ואנו מקווים לשינוי הכיוון בעתיד.
לראש העמוד
29/03/07 ח. מה חדש במשרדנו (הצלחות בועדת הכספים של הכנסת, ברשות המכס ובוועדת היבוא)
*** משרדנו ייצג את איגוד תעשיות הריהוט בישראל שליד התאחדות התעשיינים בישראל בפני ועדת הכספים של הכנסת, והביא, בשיתוף עם נציגי האיגוד, לקיצור של 75% (!) בתקופת הטלת היטל ההיצף על יבוא לוחות מצופים מסין.
*** רשות המכס קיבלה את עמדת לקוח משרדנו בדבר סיווגם של פריטים למערכות בקרת חשמל מתקדמות.
**** ועדת היבוא קיבלה את עמדת לקוח משרדנו בנוגע ליבוא טובין ללא אישור משרד התקשרות והפחיתה את כופר הכסף בשיעור משמעותי ביותר. הוועדה ציינה את התנהגותם האחראית של היבואן ושל סוכן המכס מטעמו לאחר גילוי הליקוי.
*** עורך דין גיל נדל הנחה את יום העיון שערך מכון היצוא בנושא "ערך טובין לצרכי מע"מ, מכס ומס קניה", והרצה בו. ביום העיון הרצו גם גב' שרה ביטון, ממונה יחידת המחירים בהנהלת המכס, ועורך הדין יריב בן דב ממשרד "בר צבי את בן דב, עורכי דין".
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
