החלטה
בקשה הדדית לגילוי מסמכים.
1. מכוח סמכותי עפ"י תקנה 241 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (כפי שתוקנה בתיקון מס' 2 התשנ"ז - 1997) אני מחליט על יסוד הבקשה, תגובת המשיבה ותשובת המבקשים לתגובה (התשובה הוגשה, משום מה, בבקשה נפרדת – בש"א 3954/05).
2. עניינו של ההליך דכאן, בתמצית שבתמצית, בתביעתם של המבקשים לפיצוי כספי בסך של 18 מליון ₪ (לצרכי אגרה), בגין נזק שנגרם להם לטענתם, בשל התנהגות המשיבה.
המבקשת הייתה, בתקופה הרלוונטית לתביעה, יבואן של סוללות לטלפונים סלולריים. לטענת המבקשת, היה על המכס לסווג את הסוללות כחלקים המתאימים לשימוש בלעדי או עיקרי עם טלפונים סלולריים. אלא שהמכס סיווג את הסוללות, שלא כדין, כ"מצבר", והמבקשת נדרשה לשלם סכומי מכס נכבדים על פי סיווג זה.
המבקשת פנתה לבית משפט השלום בחיפה בבקשה לסעד הצהרתי (ת.א. 11612/92) ועשר שנים לאחר מכן, קיבל בית המשפט את התביעה (פסק דינו של כב' השופט ח'יר מיום 3.1.2002). חשוב לציין כי ביני לביני, נקבע על ידי בית המשפט העליון בע"א 655/99 יורוקום תקשורת סלולרית בע"מ נ. מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ, פ"ד נה(5) 577, כי יש לראות את הסוללה כחלק מן הערכה הכוללת של טלפון סלולרי, ולא כ"מצבר חשמלי" כעמדת המשיב.
לטענת המבקשים, עקב עמדתה המוטעית של המשיבה, הם "נפלטו" מהשוק הרלוונטי, ונגרמו להם נזקים כספיים כבדים. אם המשיב היה מסווג נכונה את סוללות הטלפון הסלולרי, יכולים היו המבקשים, לטענתם, להתחרות עם יבואנים אחרים בתנאים שווים, ולהיות בין היבואנים המוליכים, בהתחשב בכך שהיו בין הראשונים שייבאו סוללות לטלפונים סלולריים.
עוד טענו המבקשים, כי המשיב הגיע להסדרים מפלים בינם לבין יבואני סוללות סלולריות אחרים, ופעל כלפיהם ברשלנות, בחוסר הגינות ותוך הפרת חובה חקוקה.
3. המבקשים עתרו לקבל שורה ארוכה של מסמכים, כמפורט במכתב בא כוחם מיום 27.10.200. לטענתם, לא קיבלו את כל המסמכים שהתבקשו, אך נחה דעתי, מתשובת המשיבה, כי העבירה את מלוא החומר שברשותה ובשליטתה. כך, לדוגמה, איני סבור כי על המשיבה להעריך את רווחיות יבואני הסוללות.
עם זאת, איני רואה לקבל עמדתה של המשיבה באשר לסעיף 4.4 לדרישה (הסכמים עם יבואנים אחרים). המשיבה המציאה העתק טופס סטנדרטי לא חתום, ועליה להמציא תוך 30 יום את ההסכמים הקונקרטיים שנחתמו בינה לבין יבואני סוללות אחרים. ככל שהמשיבה עדיין סבורה כי חל חסיון על הסכמים אלו, תמציא אותם לעיונו של בית המשפט ואעשה שימוש בסמכותי, לפי תקנה 119, על מנת לבחון אם יש מקום לחסות הסכמים אלו מעיני המבקשים.
4. המחלוקת העיקרית בין הצדדים, נתגלעה בקשר לדרישת המבקשים, כי המשיבה תעביר להם נתונים על מספר הסוללות הסלולריות שיובאו לישראל, בהתפלגות לפי שנים, על פי יבואנים וספקים.
המשיבה סירבה לספק נתונים אלו, בטענה של אי רלוונטיות, סודיות וחסיון.
5. האם המסמכים המבוקשים רלוונטיים לזירת המחלוקת? הגישה לגילוי מסמכים היא ליברלית. גם מסע דיג של מסמכים אצל היריב אינו אסור, ובלבד שהדיג יהיה קשור לתביעה גופא, ולא נועד לדוג במי היריב לצורך תביעה אחרת או לצרכים אחרים - רע"א 6546/94 בנק איגוד בע"מ נ. אזולאי הנרי, פ"ד מט(4) 54 (להלן: "אזולאי"). עוד בנושא רלוונטיות מסמכים, ראה המ' (ב"ש) 1238/92 ק.ד. תכשיטי דורינה אילת בע"מ נ. בנק המזרחי, פ"מ תשנ"ד (3) 102.
במקרה שלפנינו, אני נכון להניח, ולו בדוחק, כי המסמכים שהתבקשו רלוונטיים לתביעה. זאת, נוכח טענת המבקשים להפלייה, וטענתם כי באמצעות מסמכים אלו, ייקל עליהם להוכיח את שיעור הנזק שנגרם להם.
6. הגילוי נערך, ככלל, בין בעלי הדין, ובמקרים חריגים שהוכרו בפסיקה, יינתן צו גילוי מסמכים גם כנגד צד שלישי שאינו צד למשפט - ע"א 174/88 הילדה גוזלן ואח' נ. קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון, פ"ד מב(1) 563; רע"א 7264/95 ראש קס נסיר בע"מ נ. רוכביץ ישראל, פ"ד מט(5) 793.
במקרה שלפנינו, המבקשים עתרו לגלות מסמכים, שגילויים עלול לפגוע בצד שלישי. בנקודה זו, נדרשים אנו להוראות הסודיות והחסיון.
6. לא אדרש לדיסרטציה על ההבחנה בין גילוי, סודיות, וחסיון. אומר בקצרה כי סודי אין פירושו בהכרח חסוי וחסיון יש לפרש על דרך הצמצום. בנושאים אלו הרחבתי בהחלטותי בת.א. (חי) 147/01 דן רודי נ. אי. די. בי. ליסינג בע"מ, דינים מחוזי לד(4) 382; ת.א. (חי) 688/02 החסוי משה בן הרואה נ. טארק בדיר ואח', דינים מחוזי לג(7) 385. על מנת לקצר בדברים, יש לראות האמור שם, כאילו נאמר גם לענייננו.
7. יש להבחין בין מצב בו בעל הדין התובע, עצמו, מבקש לחמוק מעולו של גילוי מסמכים בטענה של סודיות ופגיעה בפרטיות. כך, ברע"א 8551/00 אפרופים נ. מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 102, דרשה המדינה עיון במסמכים שונים של המבקשות ובכללם במאזנים ובטופסי פחת שהגישו לרשויות המס. המבקשות טענו כי חיובם להעביר מסמכים אלו למשיבה פוגע בזכותם לפרטיות, ובהקשר לטופסי הפחת שהוגשו לרשויות המס נטען כי אלו נהנים מן החסיון הקבוע בפרק י"ב לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] .
בדחותה את הטענה אמרה השופטת דורנר :
"תובע אינו יכול להישמע בטענה, כי זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף בפני הנתבע ראיות, שהן רלוואנטיות לבירור התובענה ונדרשות לנתבע לביסוס הגנתו…. אף מובן הוא, כי בידי התובע קיימת האפשרות להעדיף את ההגנה על פרטיותו על-פני הכרח לחשוף בפני הנתבע ראיות רלוואנטיות, וזאת על-ידי מחיקת התביעה שהגיש כנגד הנתבע."
ובאשר לטענת החסיון מכוח פקודת מס הכנסה :
"חסיון זה חל אך לגבי מידע שהגיע לידי מי שמוטלת עליו חובת הסודיות הקבועה בפרק י"ב לפקודה. החסיון אינו חל על המידע כשלעצמו, והנישום אף רשאי לוותר עליו."
ובקיצור, תובע לא יוכל לחמוק מגילוי מסמכים בטענה לפגיעה בפרטיותו או בסודותיו המסחריים.נ
לכן, סברתי תחילה כי יש להעתר לבקשת המשיבה בבש"א 19320/04 ולהורות למבקשים להמציא החומר שנתבקש בסעיפים 3.1; 3.3; 3.4 למכתבם מיום 5.10.2004. ברם, המבקשים טענו בתשובתם לדרישת המשיבה (מכתבם מיום 24.11.2004) – וכך גם עולה מכתב התביעה המתוקן (צורף לבש"א 8624/94) - כי התביעה מתבססת על הערכות ותחזיות לגבי נתח השוק והרווחיות של הסוללות שבסופו של דבר לא הופצו על ידי המבקשת. לכן, ממילא אין למאזנים או לדו"חות הכספיים של המבקשת רלוונטיות לנזקים הנטענים על ידי המבקשים. גם התחשיב לפיו ערכו המבקשים את תביעתם, מפורט בכתב התביעה, ואינו מבוסס על מסמכים שברשותם או בשליטתם של המבקשים.
אשר על כן, אני דוחה הבקשה נשוא בש"א 19320/04, למעט דרישת המשיבה לקבלת העתקי רשימוני היבוא של המבקשים לשנים 1992-2004. על המבקשים להמציא מסמכים אלו תוך 30 יום.
8. ומכאן, לבקשת המבקשים כי המשיבה תחשוף בפניהם נתונים הקשורים לצדדים שלישיים.
ככלל, כאשר גילוי המסמכים עלול לפגוע בצד שלישי, עלינו לאזן בין האינטרסים הנוגדים של פרטיות וסודיות מידע, מול האינטרס של גילוי האמת. כפי שנראה להלן, במקרה שלפנינו, לצד חובת הסודיות, קיימת הוראת חסיון מפורשת בפקודת המכס.
9. סעיף 227 לפקודת המכס, שכותרתו "חסינות לעדים" קובע כלהלן:
"עד מטעם היועץ המשפטי לממשלה או מטעם המנהל באישום-מכס, אין כופים אותו לגלות את העובדה שקיבל ידיעה או את טיבה של הידיעה או את שמו של מוסר הידיעה, ופקיד-מכס המעיד אין כופים אותו להמציא תסקירים שהכין או שקיבל בסוד בתוקף תפקידו הרשמי או שיש בהם ידיעות סודיות".
סעיף זה, מצביע על מגמת המחוקק להקנות חסיון תוכני על מסמכים וידיעות שהגיעו לידי מי שמוטלת עליו חובת הסודיות הקבועה בפקודת המכס.
בדומה, בע"א 4825/97 זרח ועדנה גהל נ. פקיד שומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433, 439 נאמר בקשר לסעיף 232 לפקודת מס הכנסה (הדגשה שלי – י.ע.):
"... סעיפים אלה מקנים חיסיון למסמך או לידיעה שהגיעו אל ממלא תפקיד רשמי לפי הפקודה. תכליתו של חיסיון זה - בדומה לתכלית של הוראת סעיף 154(ג) לפקודה (פקודת המכס – י.ע.) - היא לאפשר לנישומים לפרוש בפני רשויות המס מידע הנוגע לעסקיהם ולהכנסותיהם, מבלי לחשוש כי מידע זה יחשוף לעין כל את סודותיהם המסחריים...."
כך נקבע גם לגבי הוראת סעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו– 1975 הקובעת כי "לא יגלה אדם ידיעה שהגיעה אליו אגב ביצוע חוק זה, אלא אם...". בבר"ע 68/88 עמנואל זילברמן ואח' נ. בנק אמריקאי ישראלי, פ"ד מב(2) 383, אימץ בית המשפט בהסכמה דברים שנאמרו בבג"צ 174/83 שכנר ואח' נ. שר האוצר, פ"ד ל"ז (3) 225, 229 (הדגשה שלי – י.ע.):
"החסיון שבסעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף הינו לטובת הנישום והמדינה כאחד. לטובת הנישום - כדי למנוע הימנו חשש כלשהוא, שמסירת פרטי הדברים בדבר עסקיו והכנסתו לשלטונות המס יגיעו לידיעתו של אחר; לטובת המדינה - למען אפשר לשלטונות המס להגיע לחקר האמת על-ידי קבלת
מידע מגורמים אחרים, אשר ייאותו לכך אם זהותם תישאר חסויה."
עוד לעניין זה, ראה סעיף 9(ב) (6) לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 הקובע כי רשות ציבורית אינה חייבת למסור:
"מידע שהוא סוד מסחרי או סוד מקצועי או שהוא בעל ערך כלכלי
שפרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו, וכן מידע הנוגע לענינים מסחריים או מקצועיים הקשורים לעסקיו של אדם, שגילויו עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי .... "
10. מקרה דומה לענייננו, נדון בה.פ. (י-ם) 364/93 רוסון בע"מ נ. אבנעל, תשנ"ו (ג) 196.
באותו מקרה, חברת אבנעל הגישה תביעה נגד המדינה, בטענה לנזק שנגרם לה בשל קיומה של אפלייה פסולה, לעומת יבואני נעליים אחרים וביניהם המבקשת. אבנעל קיבלה צו עיון כנגד המדינה, והמבקשות–היבואניות, שלא היו צד להתדיינות, ראו עצמן נפגעות מצו העיון במסמכים, באשר חלק מהחומר לגביו נתבקש צו נוגע לעסקיהן.
מאחר שאבנעל העלתה טענת הפלייה, לפיה המדינה העניקה היתרים ליבוא נעלי ספורט מהמזרח הרחוק בכמות של יותר מפי 3 מהמכסה שנקבעה לאבנעל, נקבע כי יש רלוונטיות למסמכים המראים מהן הכמויות של נעלי ספורט שיובאו בפועל על ידי היבואניות בתקופה הרלבנטית. ברם, מאחר שבמסמכים היו פרטים כמו שמות ספקים, דגמי נעליים וכמויותיהם, מחירי הדגמים השונים ליחידה, ארץ המוצא, כמויות היבוא ועוד, נקבע שאלו מהווים סוד מסחרי שעניינו טקטיקות ועקרונות עבודה, ובית המשפט אסר על גילוי המסמכים.
כך גם במקרה שלפנינו.
סיכומו של דבר, שמעבר להוראות הסודיות והחסיון שבפקודת המכס, חשיפת המסמכים, כפי שנתבקשה על ידי המבקשים, עלולה לפגוע בסודות מסחריים של צדדים שלישיים, שאפילו לא צורפו כמשיבים לבקשה.
11. סופו של דבר, שאני דוחה את בקשת המבקשים ככל שהיא נוגעת ליבואנים ולספקים אחרים.
כל צד ישא בהוצאותיו.
נקבע לקדם משפט ליום 25.5.2005 שעה 09:00.
ניתנה היום י'' באדר ב, תשס"ה (21 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.
י. עמית, שופט
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
