פסק דין
1. בפניי תובענה להשבת תפוס לפי סעיף 192(א)(1) לפקודת המכס לגבי חלקים לאופנוע מתוצרת KTM דגם EXC RACING שנתפסו ע"י המשיב ולגביהם הוצאו הודעות חילוט.
עיקרי העובדות:
ביום 18/05/2003 נכנסו מר דקל (להלן:"המבקש") ומר שפיצר ניר (להלן:"ניר") לישראל כשברשותם חלקים לאופנוע שטח החייבים במסים והחייבים גם באישור משרד התחבורה לייבואם ארצה (להלן:"הטובין התפוסים").
המבקש וניר נתפסו עוברים במסלול הירוק כשברשותם הטובין התפוסים ולא הצהירו במסלול האדום כמתחייב עפ"י תקנות המכס, התשכ"ו-1965.
למבקש ולניר הומצא טופס אישור בדבר תפיסה בו צוין כי הטובין התפוסים נתפסו לפי סעיף 188 לפקודת המכס והם מחולטים.
ביום 08/06/2003 הוחלט ע"י ועדת תפיסות מקומית מטעם המשיבה להחרים את הטובים המוברחים, למבקש ולניר נשלחה הודעת החילוט ואליהם צורפה הודעה על הטלת קנס מנהלי קצוב.
עפ"י הוראת סעיף 192 לפקודת המכס נדרשו המבקש וניר (כל אחד בנפרד לגבי הטובין התפוסים שנמצאו באמתחתו) להגיש תובענה באמצעות ביהמ"ש להחזרת תפוס, כשרק המבקש הגיש תובענה כזו.
לטענת המבקש, הטובין שנתפסו אצלו ואצל ניר נרכשו על ידו בלבד, בשלמות. הטובין הנם מתוצרת ומדגם המיובאים לישראל באופן סדיר ע"י חברת ד.ל.ב מוטוספורט בע"מ.
לטענתו מעולם לא הייתה לו כוונה להונות את שלטונות המכס ולבצע עבירה, אולם כשהגיע ארצה המסלול האדום היה סגור וחיצים הפנו את השבים ארצה למסלול הירוק, על כן פנה הוא למסלול הירוק תוך ידיעה כי חפציו יעברו בשיקוף, והוא יידרש לשלם את המכס על הטובין. כאשר הטובין נתגלו הצהיר המבקש כי מדובר באופנוע אשר נרכש על ידו ופעל בהתאם להוראות המוכסים, אשר לטענתו הורו לו להפריד את התיקים שלו מהתיקים של ניר, כאשר לאחר שיוסדר העניין עם משרד התחבורה יוכל לקבל לידיו את הטובין. זאת ועוד, המבקש מוכן לשאת בתשלום הקנס וכן בתשלום המכס, הכל כדי לזכות ברכושו. לטענתו לא יעלה על הדעת שיענישו אותו יתר על המידה בעונש כה חמור כהחרמת רכוש הגובל בפגיעה חמורה בזכות הקניין שלו ומהווה ענישה שלא לצורך, שכן הייתה לו כוונה לשאת בתשלום המכס כנדרש.
לטענת המשיבה, דין הבקשה ככל שהיא מתייחסת לטובין נשוא הודעת החילוט אשר נתפסו אצל ניר להיות מסולקת על הסף, שכן המבקש אינו בעל הטובין ולכן אין הוא יכול לתבוע את השבתם. לא זו אף זו, מאחר ולא הוגשה תובענה כלשהי ע"י ניר להחזרת הטובין שנתפסו אצלו ומאחר וחלפו יותר מחודשיים ימים מיום מתן הודעת החילוט, הרי שדין טובין אלה בהתאם להוראת סעיף 192(א)(1) לפקודת המכס להיות מוחרמים ללא צורך בהליכים כלשהם מטעם המשיבה.
באשר לטובין שנתפסו אצל המבקש, לטענת המשיבה, יש להורות על החרמתם לטובתה בהיותם טובין מוברחים בהתאם לפקודת המכס ולאור פעולת המבקש בחוסר תום לב להברחת הטובין לארץ ללא תשלום מכס.
2. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים ובסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התובענה וזאת מן הנימוקים כדלקמן:
א. ראשית אציין כי אינני מקבל את טענתו של המבקש לפיה גם הטובין שנתפסו אצל ניר נרכשו על ידו בלבד, שכן לא זו אף זו שעפ"י הוראות פקודת המכס בעל התפוס והאדם אצלו נתפסו הטובין הם הרשאים לפעול בהתאם להוראות הפקודה להשבת תפוס, אלא המבקש אף לא הצליח להוכיח אחרת, שכן עם הטובין שנתפסו אצל ניר נתפסה קבלה על שמו של ניר (המסומנת נ/3) ולמבקש לא היה כל הסבר לקיומה.
זאת ועוד, כשנשאל המבקש מפורשות בהודעתו מיום 29/05/2003 (המסומנת נ/4) מי הבעלים של הטובין התפוסים, הוא השיב כי: "חלק שלי וחלק של ניר" ורק ביולי 2003 הפכו הם להיות נחלתו בלבד.
בחקירתו של המבקש בביהמ"ש נשאל הוא לגבי הסתירות בין הודעתו בחקירה ע"י המשיבה לבין תצהירו.
המבקש טען טענה לפיה עובדי המשיבה הורו לו להצהיר טענות שווא. כשהמבקש נשאל האם זו הצדקה לשקר ענה כי אם אומרים לו לשקר הוא משקר (עמ' 6-7 לפרוטוקול). יש לציין גם שניר נתן תצהיר אך לא התייצב לעדות ולכן תצהירו לא הוגש.
בנסיבות אלו איני מקבל את גרסתו של המבקש לגבי הנ"ל ולפיכך ניתן לסלק את הבקשה לגבי הטובין שנתפסו אצל ניר על הסף עקב אי נקיטת הליכים על ידו, כנדרש עפ"י סעיף 192(א) לפקודת המכס.
ב.יחד עם זאת ולמעלה מן הצורך, יש לדחות את הבקשה לגבי הטובין הנ"ל גם לגופה וגם בהנחה המקבלת את גרסת המבקש שגם הטובין שנתפסו אצל ניר נרכשו על ידי המבקש בלבד.
בע"א 545/96 SHERIDON EXIM LTD נ' רשות הנמלים והרכבות ואח', פ"ד נג(2)289 (להלן:"פס"ד שרדון") נקבע כי:
"החרמה לפי פקודת המכס היא פעולה שיפוטית המפקיעה את הבעלות בטובין בהם נעברה עבירת המכס ומעבירה אותה לידי המדינה.
בכך היא נבדלת מן החילוט, שהוא אמצעי מנהלי, המונע מבעלים של טובין שנתפסו את השימוש והחזקה בהם באופן זמני, עד לקבלת החלטה בעניין ההחרמה.
הפקודה מפרטת מספר נתיבים המובילים בסופו של דבר להחרמה כאשר אחד מהם הנו כאשר הוגשה תובענה אזרחית להחזרת תפוס עפ"י סעיף 192(א)(1) וביהמ"ש יידון בתובענה ובאם יגיע למסקנה כי יש להחרים את הטובין יוחרמו אלה ויעברו לטובת המדינה".
סעיף 1 לפקודת המכס מגדיר "הברחה" כדלקמן:
"הברחה - ייבואם של טובין, או ייצואם, או הובלתם לאורך החוף או דרך גבולות היבשה, בכוונה להונות את האוצר או לעקוף כל איסור, הגבלה או תקנה בעניין יבואם, ייצואם והובלתם של טובין כאמור, ולרבות כל ניסיון לעשות אחד המעשים האלה בכוונה כאמור".
סעיף 204 לפקודת המכס קובע:
"ואלה טובעין שיחולטו למדינה:
(1) טובין מוברחים
(15)טובין חבי-מכס שנמצאו בהחזקתו או במטען-לואי של אדם שיצא או נחת מכלי-שיט או מכלי-הובלה, או שנכנס לישראל בדרך אחרת, והוא אמר שאין בהחזקתו טובין חבי-מכס בכלל, או לא גילה בתשובה לשאלותיו של פקיד-מכס שכל הטובין האמורים הם בהחזקתו או במטען-הלואי שלו".
המבקש הודה כי הוא ידע שהיה עליו להצהיר על הטובין התפוסים (המסומנת ת/4), אולם למרות זאת בחר לעבור במסלול הירוק, שכן לטענתו המסלול האדום היה סגור.
אני דוחה טענה זו, שכן היא אינה עולה בקנה אחד עם הודעתו (המסומנת נ/4) בה נאמר: שכל אחד (הוא וניר) הביאו חלקי חלוף, כ"א לאופנוע שלו וכן: "הבאתי אך ורק חלקי חילוף ומגיע לי עונש על הניסיון להתחמקות מתשלום מסים", תוך ניסיון של המבקש להיתממות בכך שטען בנ/4 שאפשר להרכיב מהחלקים שנתפסו כל מיני דברים ולאו דווקא אופנוע אחד.
המבקש גם הודה ששיקר בהצהרתו במכס (עמ' 6-7 לפרוטוקול).
גם העובדה שהאופנוע פורק לחלקים והוכנס ע"י המבקש וניר ל-2 תיקים שכ"א מהם סחב בנפרד מצביע על כוונה לנסות ולהבריח את האופנוע מפורק, ללא תשלום מכס.
גרסה זו של המבקש עומדת גם בסתירה לאמור בסעיפים 7,8 לתובענה, שם נאמר שבעת שפסע באולם המכס גבר עליו יצרו ומתוך טעות בשקו"ד עבר במסלול הירוק וזאת לאחר שתקפה אותו רוח שטות (גרסה העומדת אף בניגוד לתצהירו שלו).
זאת ועוד, תקנה 30(ד) לתקנות המכס קובעת כי משעבר המבקש במסלול הירוק, רואים אותו כמי שהצהיר שאין הוא נושא עמו, ושאין במטען הלואי שלו, אלא טובין הפטורים ממכס.
בנסיבות המקרה דנן, המבקש לא הוכיח כי העשייה בטובין נעשתה כדין ו/או לחלופין כי הוא בעלים תם לב של הטובין התפוסים נהפוך הוא המבקש לא הביא ראיות שיש בהן כדי להסביר את התנהגותו ומחקירתו הנגדית ומהראיות עולה כי המבקש היה מעורב בניסיון הברחה, ניסיון שנעשה ביודעין ובחוסר תום לב.
בנסיבות אלו, שהוכח שהבעלים מעורבים בעבירה, בחוסר תום לב, אין מניעה לחילוט הטובין והדבר אף ראוי (ראה פס"ד שרדון בעמ' 310-309).
אני קובע שלא מדובר במקרה זה בפגיעה בזכות הקניין, אלא בשמירת האינטרס הציבורי, טובת הציבור והסדר הציבורי בהתאם למטרה ותכלית ראויה.
בנוסף אני קובע שפקידי המכס נהגו כדין לפי פקודת המכס, כשיש להם שקו"ד רחב בעניין זה וזכות להחזקת הטובין מרגע תפיסתם ועד לסיום התביעה, תוך שיקולי הרתעה כלפי בעל הטובין וכלפי אחרים [ראה בג"צ 335/82 למדן נ' מנהל אגף המכס והבלו, פ"ד לו(4)790 ,785], כשבמקרה זה החלטתם ושיקול דעתם היו סבירים וראויים.
אין להכביר במילים על הסכנה הצפונה גם בכך שיוברח לארץ אופנוע הדורש אף אישור מוקדם של משרד התחבורה לייבואו וזאת מעבר לפגיעה בזכות הקניין של הציבור והמדינה לגבי התחמקות מתשלום מסים וניסיון הברחת טובין בניגוד לדין.
מסקנתי היא כי הטובין הנם טובין מוברחים ודינם להיות מוחרמים לטובת המדינה.
אין בתשלום הקנס המנהלי הקצוב שהוטל על המבקש בכדי להשפיע על מסקנתי זו, לא זו אף זו שהקנס המנהלי הקצוב הוטל על המבקש בגין עבירה על תקנה 42 לתקנות המכס, עת בחר המבקש לעבור במסלול הירוק במקום במסלול האדום, אלא שסעיף 221 לפקודה קובע מפורשות כי: "כל העונשים הם בנוסף לחילוט".
3. התוצאה הינה שאני דוחה את התובענה. אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.
ניתן היום כ' בטבת, תשס"ד (14 בינואר 2004) במעמד ב"כ המבקש, עו"ד גולוב והמבקש בעצמו וב"כ המשיבה, עו"ד אליעז.נ
ד"ר ורדי קובי, שופט
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
