פסק דין
1. התובעת היא חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בייצור מוצרי מאפה מסוגים שונים. הנתבעות הן מדינת ישראל, משרד האוצר - אגף המכס ומשרד התעשייה והמסחר שלה (להלן, גם "המדינה").
2. בתאריכים 20/5/01 ו- 7/11/01 הגיעו מכונות לייצור מזון ואפיה שיובאו לישראל ע"י התובעת. בגין יבוא זה הוטל על התובעת שיעור מכס פלוני. התובעת שילמה את תשלומי המכס "אגב מחאה". לאחר מכן, עפ"י הנטען, היא ניהלה התכתבות עם אגף המכס לעניינם של תשלומים אלה. משעה שמהלך זה כשל הוגשה התובענה שבפניי להשבת סכום של 196,048 ש"ח.
3. המדינה התגוננה בפני התביעה. כבר בכתב הגנתה העלתה המדינה שתי טענות מקדמיות לעניין סילוק על הסף. בהמשך הונחה בפניי בקשה בכתב בתיק בש"א 6314/03 לסילוק התביעה על הסף. הבקשה נסמכת הן על טענת התיישנות והן על טענת העדר עילה. הונחו בפניי תשובת התובעת ותגובת המדינה לתשובה האמורה. לאחר שיקול ועיון החלטתי להיענות לבקשת המדינה, ככל שהיא נסמכת על טענת התיישנות. הכרעתי זו פוטרת אותי מלדון בטענת המדינה אודות העדר עילה. ממילא, בדעתי להיענות לבקשה ולהורות על סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.
4. על נסיבות העניין שבפניי חלות הוראות סעיף 154 לפקודת המכס (נוסח חדש) (להלן-"פקודת המכס") הקובע כדלקמן:
"154(א) התגלע סכסוך בנוגע לסכום המכס או לשיעור המכס המשתלם על טובין מסוימים, או בנוגע לחבות הטובין במכס לפי דיני המכס, רשאי בעל הטובין לשלם אגב מחאה את הסכום הנדרש על-ידי גובה המכס וסכום ששולם בדרך זו ייחשב לגבי בעל הטובין כשיעור המכס הנכון המשתלם על הטובין כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בתובענה שהוגשה לפי סעיף זה.נ
(ב) בעל הטובין רשאי תוך שלושה חודשים מיום התשלום, להגיש תובענה נגד הממשלה להחזרת הסכום ששילם כאמור כולו או מקצתו.ב
(ג) אין להגיש תובענה להחזרת כל סכום לפי סעיף זה, אלא אם לפני התשלום נכתבו המילים 'שולם אגב מחאה' ונחתמו בידי בעל הטובין או בידי סוכנו..."
סעיף זה משמיענו קיומם של ארבעה תנאים מצטברים, כתנאי להגשת תביעה ע"י היבואן, דהיינו: האחד, סכסוך שהתגלע; השני, שחרור הטובין ע"י היבואן; השלישי, תשלום המס השנוי במחלוקת אגב מחאה; הרביעי, הגשת תביעה לביהמ"ש להשבת הכספים תוך שלושה חודשים מיום תשלומם. אין חולקין, בנדוננו, כי התקיימו שלושה התנאים הראשונים. המדינה טוענת כי התובעת כשלה בתנאי הרביעי בכך שלא הגישה התביעה תוך שלושה חודשים, ומכאן שתביעתה התיישנה.
נתון זה מתעצם לנוכח העובדה כי בנדוננו מדובר בשני תשלומים בגין שני משלוחים שונים שהאחד הוא מיום 23/5/01 והשני מיום 11/11/01. מכאן עולה כי התובענה הוגשה למעלה מ- 11 חודשים ממועד התשלום הראשון וכ - 7 חודשים לאחר מועד התשלום השני באופן שהחריגה ממועד ההתיישנות, היא חריגה משמעותית.
5. סעיף ההתיישנות בנדוננו הוא סעיף המורה על "התיישנות מהותית". הדברים עולים למקרא החלטתו של ביהמ"ש השלום ברמלה (כב' השופט שמואל ברוך) ב-ת.א. 2664/96, 4166/96 אומניטק איכות בע"מ נ' מדינת ישראל (צורף לבקשת המדינה) בו הורה כי "הוראת ההתיישנות בסעיף 154 לפקודת המכס היא הוראת התיישנות מהותית" (עמ' 13). וכאשר "מדובר בהתיישנות מהותית... אין אנו בוחנים האם הטענה הועלתה בהזדמנות הראשונה" (עמ' 14).
6. כב' השופט חשין ראה להידרש לשאלת ההתיישנות, הן כמושג-מפתח בהליך השיפוטי בכלל, והן לעניין חשיבות הוראות ההתיישנות ככל שעסקינן בהוראות מיסים בפרט, וזאת בפסק-דינו ב-ע"א 3602/97, 5142/97, 5986/97, נציבות מס הכנסה ומס רכוש - משרד האוצר, מדינת ישראל ואח' נ' דניאל שחר ואח' (צורף לבקשת המדינה; להלן-"פרשת שחר").
וכך, ככל שעסקינן בשיטת המשפט מורה אותנו כב' השופט חשין כי "דוקטרינת ההתיישנות על היבטיה השונים מוסד מוסד היא לשיטת המשפט - בכל שיטת משפט - ופוקדת היא עצמה עם מושכלות-היסוד של המשפט". כאשר עסקינן בעיצובו של מוסד התיישנות הרי "אל בקעה אחת נאספים אינטרסים משלושה מקומות: ממקומו של התובע (הנפגע, הזכאי), ממקומו של הנתבע (הפוגע, החייב) וממקומו של הציבור הרחב; ודוקטרינת ההתיישנות על סעיפיה וסניפיה הרבים והשונים אמורה ליצור מעין-איזון בשלושה אלה, כנראה לחברה מעת לעת: הן באשר למועד ההתיישנות, על-פי סוגי התביעות השונות, הן באשר לגורמים שיעצרו התיישנות במירוץ, הן באשר לכל עניין אחר הכרוך בנושא ההתיישנות".
לנוכח כל אלו מאבחן כב' השופט חשין בין דוקטרינת ההתיישנות לדוקטרינת השיהוי. "בעוד אשר דוקטרינת השיהוי דוקטרינה גמישה היא, והכרעה בטענת שיהוי ניתנת לשיקול דעתו של בית-המשפט מעניין לעניין - על-פי נסיבותיו ועל-פי עקרונות השיהוי - נושא ההתיישנות גובש בכללים חרותים, ושיקול דעתו של בית-המשפט מצמצם עצמו לפירושם ולהחלתם של כללים פורמאליים אשר נקבעו בחוק - מהם כללים פורמאליים נוקשים (כגון מועד ההתיישנות) ומהם כללים פורמאליים שידו של בית-המשפט רב לו בהחלתם על המקרה שלפניו" (סעיף 44).
ככל שעסקינן בסוגיית ההתיישנות, בדיני מיסים דווקא, מבאר כב' השופט חשין כי "ניהול ראוי של משק הכספים מחייב מעצם טיבו המעטת יסוד חוסר הוודאות, שכן רק בהגברת יסוד הוודאות ניתן לתכנן כראוי פעילויות לעתיד-לבוא. פריעת סדרים בניהול משק בכספים של רשות הציבור עלולה לקלוע אותה לקשיים לא-מעטים, ומכאן הצורך המובנה - לא פחות מאשר בעניינו של היחיד - להציב גדירות לחיובה של רשות הציבור להחזיר כספים שגבתה מהיחיד; ומכל מקום, להעמיד את הרשות במהירות מירבית במצב שתדע מה משאבים עומדים לרשותה" (סעיף 48).
אף כב' השופטת דותן, שופטת בימ"ש השלום בתל-אביב יפו, עמדה על יסוד זה, ככל שעסקינן בסעיף 154 לפקודת המכס, ב-ת.א. 69425/96 עולמות יבוא מוצרי צריכה בע"מ נ' מדינת ישראל (צורף לבקשת המדינה). בעומדה על הרציונאל העומד מאחורי סעיף 154 היא מציינת, בין השאר, כי "קבע המחוקק תקופה של שלושה חודשים בלבד בה יותר לנישום להגיש תביעה כנגד המדינה להשבת תשלום המס אותו שילם ביתר, שכן מעבר לתקופה זו, סבר המחוקק, יכבד על הנהלת המשק הכספי של המדינה להחזיק פקדונות ללא הכרעה" (עמ' 6).
7. השיקולים האמורים הם שיקולים רבי-עוצמה. הם מגבילים, מטבע הדברים, כל שיקול דעת מטעם ביהמ"ש. כאמור, מדובר במוסד ההתיישנות, ולא סתם התיישנות אלא "התיישנות מהותית". במצב דברים זה, כך מבאר כב' השופט חשין בפרשת שחר, משעוצבה תקופת ההתיישנות, תוך איזון בין האינטרסים המתנגשים, הרי "לאחר הקריסטליזציה שעשה המחוקק על דרך יציקתם של אותם אינטרסים בהוראות-חוק חרותות, שוב אין זה בכוחו של בית-משפט לבטל הוראות מפורשות שבחוק או לפרשם בדרך השקולה לביטולם" (סעיף 45). דומה שכך מבקשת התובעת לעשות, בגדר טיעוניה בפניי. היא מבקשת לפרוס בפניי שיקולים שונים שיפתחו לה צוהר להבקיע בחומת ההתיישנות. ניסיון זה דינו להיכשל. חומת ההתיישנות, בוודאי חומת ההתיישנות המהותית, היא חומה בצורה שאין לפרשה "בדרך השקולה לביטולה".
8. התובעת טוענת כי לאחר שהיא חויבה חיוב שגוי, לטעמה, נוהל מו"מ בינה לבין שלטונות המכס, וזאת על-מנת להימנע מנקיטת צעדים משפטיים. במצב דברים זה, כך טוענת התובעת, פועלה ראוי לשבח שהרי היא ביקשה להימנע מהטרדתו של ביהמ"ש ויש לשקול נתון זה לזכותה. בחנתי טענה זו ובדעתי לדחותה.
ראשית, ככל שהייתי מגיע למסקנה כי אכן נוהל מו"מ, הרי עצם קיומו של מו"מ כאמור, אינו יכול לפטור בעל דין מנקיטת הליך משפטי. נתון זה מתעצם והולך דווקא לנוכח תקופת ההתיישנות הקצרה עד מאוד, שעוצבה בסעיף 154 לפקודת המכס. משראה המחוקק לקבוע תקופת התיישנות כה קצרה, היה בכך משום מסר לניצים פוטנציאליים כי שומה עליהם, ככל שהדבר מעשי, לקיים מו"מ נמרץ, ומכל מקום לא לחרוג מתקופתה של תקופת ההתיישנות.
שנית, כל שנאמר עד הנה הוא ככל שנוהל מו"מ, כנטען ע"י התובעת. ואולם ספק בעיניי אם אכן התנהל מו"מ כנטען. הונחה בפניי חליפת מכתבים בין חברת י.סמדר הנדסה וטכנולוגיה בע"מ לבין רשויות המכס. חליפת מכתבים זו דנה, כך ניתן להבין, בשאלה עקרונית בנושא מיסוי על מכונות לאפיה מתוצרת יפן, דרך כלל. רק לקראת סיומה של חליפת מכתבים זו אוזכר באופן סתמי עניינה של התובעת, כמי שמצויה ברשימת מפעלים תעשיתיים להם מכונות אפיה אלו מיובאות, ולא על רקע פניה להשבת תשלומים. מכאן, שמעבר לכך שלו היה מנוהל מו"מ לא היה בכך כדי להושיע, אף מו"מ כנטען לא נוהל, ומכל מקום לא באורח מובהק.
שלישית, הפסיקה שהובאה בתגובת התובעת כלל אינה רלוונטית למסכת שבפניי. ב-ע"א 6365/00 בראור נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, מחוז צפון, פ"ד נו(4) 38, דן ביהמ"ש ב"תקופת ההתיישנות המינהלית" כשהוא ממקד עצמו לעקרונות של שיהוי ולא של התיישנות, העומדים ביסוד סעיף 8 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, תש"ס - 2000 (שם, עמ' 44). ב-ה.פ. (תל-אביב) 1388/89 דקורמיקה - אביזרים נ' מדינת ישראל נמנע כב' השופט גורן מלדון בטענת התיישנות, שמא גם משום שבמקרה שנדון שם באה דרישה לתשלום מס קניה בעקבות החלטת רשויות המס לחיוב הנישום לאחר תשלום הטובין, בעוד שהמצב בנדוננו הפוך לחלוטין.
9. טענת-מאסף אחרונה הושמעה ע"י התובעת בבקשה להאריך את המועד להגשת התובענה בפניי, מכוח תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. ואולם, משום שעסקינן במוסד התיישנות בכלל, והתיישנות מהותית בפרט, שומה על ביהמ"ש שלא לשקול בכלל לעשות שימוש ולהאריך מועדים. בעניין זה קבע ביהמ"ש המחוזי בירושלים, ב-ע"א 1356/00 שלום הדאיה נ' נחום פלדמן, תק-מח 2001(1) 649 (בעמ' 654) כי כאשר עסקינן "בהתיישנות מהותית הרי היא מהווה חלקי בלתי נפרד ממרכיבי הזכות המטריאלית, שאת מימושה מבקשים, עם חלוף הזמן פגה הזכות ופוקעת, והתובענה הופכת למחוסרת עילה". לכן "ייחודה של תקופת ההתיישנות על שני ראשיה (ובוודאי ככל שעסקינן בראש המהותי - ש.ל.), היא בהעדר סמכות של בית-המשפט להאריכה".
שיקול זה פוטר אותי מלבחון האם ראוי היה להאריך את המועדים בפרשה שבפניי, לנוכח העובדה שלא נוהל מו"מ, ובוודאי לא מובהק, לנוכח העובדה שמדובר בשני תשלומים בגין שני משלוחים, ולנוכח מידת החריגה המשמעותית של הגשת התובענה באיחור לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.
10. הפועל היוצא מכל אלו הוא שדין תביעת התובעת להידחות על הסף מפאת התיישנות.
11. לפיכך, הנני דוחה את תביעת התובעת כנגד הנתבעות.
הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעות, ביחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 13,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.ב
12. המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.ו
ניתן היום ט"ז באב, תשס"ג (14 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים.
ש. לבנוני, שופט
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
