החלטה
המבקשת ומשיבה 2 השתתפו במכרז סגור של משרד הבטחון לאספקת 1,000,000 פדי גזה סטריליים שנועדו לשימושו של צה"ל.
מפעליהם של המבקשת ומשיבה 2 שוכנים בישובי קו העימות.
הצעת המבקשת עמדה על 152,800.ש"ח ואילו הצעת משיבה 2 עמדה על 140,000.- ש"ח.
כדי לקבוע את ההצעה הזוכה, היה על ועדת המכרזים לבצע בדיקות על פי תקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת מאזורי עדיפות לאומית) תשנ"ח - 1998 ולהלן : "התקנות").
החישוב שנעדה לאור הבדיקות העלה כי יש לראות את הצעת משיבה 2 כעומדת על סך 130,232.- ש"ח ואת הצעת העותרת כעומדת על סך 132,869.ש"ח ועל כן ב20.7.05- נקבעה הצעת משיבה 2 כהצעה הזוכה.
המבקשת לא השלימה עם זכיית משיבה 2, ובעתירתה בתיק עת"מ 2345/05 עתרה לביטול זכיית משיבה 2 ולהסבת הזכיה למבקשת.
לפני בקשה לצו ביניים לעיכוב מימוש זכיית הצעת משיבה 2.
דיון
סיכויי המבקשת לזכות בעתירתה
תקנה 4 לתקנות מורה כי להצעות של טובין או שרותים מאזור קו עימות תנתן העדפה בשיעור של 15%. תקנה 1 מורה כי:
"טובין מתוצרת הארץ המיוצרים באזור קו העימות, בידי מציע שמחצית לפחות מעובדיו מתגוררים, דרך קבע, באזור קו העימות, ומרכיב העבודה בשל ייצור הטובין באזור קו העימות מהווה 40% לפחות ממחיר ההצעה".
ביסוד עתירת המבקשת שלפני הטענה כי בהיות הגזות אותן מספקת משיבה 2 מיוצרות בסין, אין בהליך הסטריליזציה המבוצע בישראל כדי לקיים את הדרישה להיות המוצר מיוצר בישראל. אם הטענה נכונה, צודקת המבקשת בעתירתה.
לאחר עיון בטיעוני הצדדים נחה דעתי שאין לקבל את טענת המבקשת.
המונח "טובין מתוצרת הארץ" בתקנה 4 לא הוגדר בתקנות. תקנה 2 מפנה לתקנות אחרות, תקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת הארץ וחובת שיתוף פעולה עיסקי) תשנ"ה . 1995, לפיה כדי שמוצר ייחשב כתוצרת הארץ נדרש שהמרכיב הישראלי שבו מהווה לפחות 35% ממחיר המוצר.
הגזה אותה מייבאת משיבה 2 מסין אינה סטרילית. תהליך הפיכתה לגזה סטרילית, היא הגוה נושא המכרז, נעשה בישראל, ומשיבה 2 הצהירה שהמרכיב הישראלי הנובע מביצוע הסטרליזציה, הינו 36.7%.
הליך הסטריליזציה מהווה שינוי מהותי בפדים, שכן הוא הופך אותם מפדים שאינם ראויים לשימוש רפואי, לפדים הראויים לשימוש רפואי.
בנסיבות אלה נראה כי לא נפל דופי בהחלטת ועדת המכרזים.
מאזן הנוחות
מתשובת משיבה 1 עולה כי מלאי הפדים בצה"ל עומד על 60,000, המספיק בימים רגילים לתקופה של פחות מחודש ימים. מתן צו הביניים יעמיד את צה"ל במצב של מחסור בפדי גזה סטריליים, נזק זה עולה על נזקה של המבקשת שהינו נזק כספי מועט, הניתן לפיצוי כספי.
מאזן הנוחות נוטה נגד מתן צו הביניים.
הבקשה נדחית.
המבקשת תשלם למשיבה 1 הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך 10,000.- ש"ח, וכסכום הזה למשיבה 2.
מוצע למבקשת להסכים, כי בכפוף לזכותה לבקש רשות ערעור על החלטתי ולתוצאות הליך כזה ינקט, תדחה עתירתה ללא צו נוסף להוצאות.
בא כח המבקשת יתייחס בכתב להצעה עד 27.10.05
ניתנה היום י"ח באלול, תשס"ה (22 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.
השופט יהודה זפט, סגן נשיא
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
