החלטה
1. בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.
התובע – המשיב - ייבא לארץ ביבוא אישי רכב מסוג מרצדס שנת ייצור 1998, אשר שוחרר מפיקוח המכס ביום 1.8.99. בעת השחרור, נדרש התובע לשלם למבקשת תשלומי יתר בגין חיובים שלא היה עליו לשלמם, על פי הנטען, וביום 25.8.04, הגיש את תביעתו להשבת תשלומים אלה .
2. לטענת המבקשת, התביעה התיישנה שכן הוגשה בחלוף 5 שנים ו-25 יום מיום שנולדה עילת התביעה. את טיעונה הנ"ל היא סומכת על הוראת סעיף 6 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח-1968 ( להלן "החוק" ) שכותרתו "החזר יתר", והקובע כדלקמן:
"יתר יוחזר למי ששילמו, אם הוא ביקש את ההחזר תוך התקופה הקובעת, ..."
ומהי התקופה הקובעת?
התקופה הקובעת הוגדרה בסעיף 1 לחוק:
" 1) לגבי טובין שיובאו - חמש שנים מן היום שבו נתהווה
החסר או היתר;
2) לגבי טובין אחרים - שלוש שנים מן היום שבו נתהווה
החסר או היתר;"
3. לאחר שבחנתי את טענתה הנ"ל של המבקשת, הגעתי למסקנה כי דינה להדחות.
סעיף 10 (ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א- 1981 , קובע:
" במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה."
פרשנותו של סעיף זה נידונה בע"א 3141/99, מגדל חברה לביטוח נ' עו"ד ש. ז. פונדמינסקי, פ"ד נה(5), 817 ( וכן בפסיקה המוזכרת בו ), ושם נקבע, תוך היזקקות לחוק ההתיישנות, כי אם ימיה האחרונים של תקופת ההתיישנות חלים בפגרה, נדחה סופה של תקופת ההתיישנות ליום החול הראשון שלאחר פגרת בתי המשפט.
בענייננו, תקופת ההתיישנות מסתיימת ביום 1.8.04, משמע, שהיא נופלת בתקופת פגרת בתי משפט שהינה "פגרה על פי חיקוק" ( ראה סעיף 83 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. במקרה זה, ועל פי ההלכה הפסוקה המוזכרת לעיל, נדחה סופה של תקופת ההתיישנות ליום 1.9.04.
מאחר והתביעה שבה עסקינן הוגשה ביום 25.8.04, יוצא איפוא שהיא הוגשה לפני תום תקופת ההתיישנות, ובמסגרת התקופה הקובעת על פי החוק.
4. בתשובתו לתגובת המשיב, הפנה ב"כ המבקשת לתקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אולם, ככל הנראה, הדבר נעשה מתוך טעות, הואיל ואין עסקינן במנין ימים שנקבעו בתקנות הנ"ל, אלא בתקופה שנקבעה בחיקוק. ( מופנה לסעיף 1 לחוק הפרשנות הקובע כי חוק זה יחול לגבי כל חיקוק אם אין הוראה אחרת לעניין הנדון ואם אין בעניין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם חוק זה ).
לאור האמור לעיל, הנני דוחה את טענת ההתיישנות.
5. הטענה לעניין סעיף 154 לפקודת המכס
המבקשת טענה עוד, אם כי במובלע, כי דין הבקשה להדחות מאחר והמשיב לא עמד בתנאי סעיף 154 לפקודת המכס הקובע:
"(א) התגלע סכסוך בנוגע לסכום המכס או לשיעור המכס המשתלם על טובין מסויימים, או בנוגע לחבות הטובין במכס לפי דיני המכס, רשאי בעל הטובין לשלם אגב מחאה את הסכום הנדרש על ידי גובה המכס, וסכום ששולם בדרך זו ייחשב לגבי בעל הטובין כשיעור המכס הנכון המשתלם על הטובין, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בתובענה שהוגשה לפי סעיף זה.
(ב) בעל הטובין רשאי, תוך שלושה חדשים מיום התשלום, להגיש תובענה נגד הממשלה להחזרת הסכום ששילם כאמור, כולו או מקצתו"
לשיטתה, המשיב רשאי להגיש תביעה להחזרת הסכום ששולם ביתר, בהתקיים שני תנאים מצטברים: הראשון – שהוא שילם את הסכום תחת מחאה, והשני – שהגיש את תביעתו תוך שלושה חודשים מיום התשלום. מאחר והמשיב לא עמד באף אחד מן התנאים הנ"ל, דין תביעתו להדחות על הסף, גם מטעם זה.
אולם, לצערי, גם טענה זו לא יכלתי לקבל.
6. ראשית - המבקשת לא עמדה על הסתירה בין האמור בסעיף 6 לחוק לגבי התקופה הקובעת להגשת תביעה להחזר יתר ( חמש שנים ), לבין התקופה המוזכרת בסעיף 154 לפקודת המכס ( שלושה חודשים ), והכיצד תיתכנה קיומן של תקופות התיישנות שונות לגבי המקרה הנדון.
שנית - מקובלת עלי ההבחנה עליה הצביע ב"כ המשיב בתגובתו ולפיה סעיף 154 לפקודה מתייחס למקרה בו מתעוררת מחלוקת בין הצדדים טרם שחרור הטובין מפיקוח המכס, לעומת הוראות חוק מסים עקיפים שמתייחס למקרה שבו עובדת תשלום המס ביתר, מתגלה לאחר שחרור הטובין מפיקוח. ההבחנה הנ"ל עומדת בהגיונם של דברים והיא עולה מלשונו המפורשת של סעיף 154 עצמו המתחילה במילים "התגלע סכסוך.....", כמצויין לעיל.
בענייננו, לא הוכח ואף לא נטען, כי הסכסוך בין הצדדים התגלע בטרם שוחרר הרכב מהפיקוח של רשות המס, על כן אין כל רלוונטיות להוראת סעיף 154 לפקודה, ולעמידת המשיב בתנאים שהותוו בו.
7. בניסיון לבסס את טענתה, הפנתה ב"כ המבקשת בתגובתה, להלכה שנפסקה בע"א
6080/97 , קמור רכב בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(5), 855, אולם לא מצאתי בהלכה הנ"ל, משום השלכה לענייננו. אמנם, בפסק דין זה דן בית משפט העליון ביחסי הגומלין בין סעיף 6 לחוק לבין סעיף 154 לפקודה, אולם, ההתייחסות היתה אך ורק לשאלה אם יש להוכיח גלגול מס על כתפי הקונים לצורך קבלת החזר על פי סעיף 154 לפקודה, בדומה למה שנקבע במפורש בסעיף 6 (2) לחוק. אין בדיון הנ"ל כל התייחסות לשאלת תקופת "ההתיישנות" הנקובה בשני הסעיפים הנ"ל, וכפי שציינתי לעיל, תקופת "ההתיישנות" הקבועה בסעיף 154 לפקודה, אינה חלה, בנסיבות המקרה שבו עסקינן, על המשיב, מהטעמים שהוזכרו לעיל.
8. לאור כל האמור הנני מחליטה לדחות את הבקשה.
המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.ב
ניתנה היום כ' באייר, תשס"ה (29 במאי 2005) בהעדר הצדדים.
כ. ג'דעון, שופטת
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
