הכרעת הדין
1. החלטתי לזכות את הנאשמים מחמת הספק.
2. הנאשמת 1 (להלן: "החברה"), הינה חברה העוסקת, בין היתר, בייבוא ובשיווק גז קירור לשימושים תעשייתיים.
הנאשמת 2, הינה הבעלים והמנהלת של החברה (להלן "מנהלת החברה").
הנאשם 3 (להלן: "הנאשם"), היה המנהל בפועל של כל נושא היבוא של החברה.
3. ע"פ כתב האישום, בתאריך 14/6/01, הנאשמים הגישו למכס רשימון יבוא מס' 0121562813 (להלן: "הרשימון"), המצורף כנספח לאימרה ת/6, בצרוף חשבון ספק ורשיונות יבוא לשלושה סוגי גז, R-22, R-502 ו- A416 – R/ FR12.
ע"פ הנטען בכתב האישום, בבדיקה פיזית של המשלוח התגלה, כי לא היה בו גז מסוג AR-416, אלא גז R-502, וגז FR-12, שנארז בקרטונים של גז R-22.
עוד נטען, כי בבדיקה עם משרד התעשיה והמסחר, (להלן: "משרד התמ"ס"), המעניק את רשיונות היבוא, הוברר כי משרד התמ"ס לא התיר לנאשמים לייבא גז מסוג FR-12, וכי רשיון היבוא שצרפו הנאשמים לרשימון, אינו תואם להעתק הרשיון שבמשרד התמ"ס.
ע"פ כתב האישום, הנאשמים הגישו למכס רשימון כוזב, בנושא מהות הטובין, וצרפו אליו רשיון יבוא, שלא הונפק ע"י משרד התמ"ס.
לנאשמים מיוחסות עבירה על סעיף 7(א) לפקודת היבוא והיצוא [נוסח חדש] תשל"ט 1979 וכן עבירות על סעיפים 212(א)(4) ו- 212 (א)(9) לפקודת המכס.
4. מטעם התביעה העידו 3 עדים, עדי תביעה 1 ו- 2 חוקרי מכס, שביצעו פעולות טכניות וגבו הודעות מהנאשמים.
המוצגים ת/6, ת/7 ו- ת/10 הם אמרות הנאשם. המוצג ת/11 הוא אימרת מנהלת החברה.
ע"ת 3 גב' עדנה כהן (להלן: "גב' כהן") עובדת משרד התמ"ס, שהנפיקה את רשיונות היבוא ת/12 א' ות/13א'.
ת/12 א' הוא רשיון יבוא לגז R-22, ת/13 א' הוא רשיון יבוא לגז A– R416, שהוא תערובת של גז.
לטענת גב' כהן, המוצג ת/15, שהיווה הבסיס להנפקת הרשיון ת/13א' זוייף, שכן במקורו הוא התייחס רק לגז A– 416Rבלבד.
לטענת גב' כהן, החותמות בצבע אדום אינן חותמות שלה, אלא רק החותמות בצבע ירוק.
5. כן הוגשו בהסכמה, המוצגים ת/1 – ת/4.
המוצג ת/1 הוא דו"ח בדיקה של 2 מכולות שיבאה החברה.
בדו"ח זה צויין, כי בבדיקה התגלו קרטונים עם כיתוב 22, כאשר בתוך הקרטונים נמצא בלון גז עם כיתוב 12. עלה חשד להברחת גז F-12.
המוצג ת/2 מתייחס לתפיסת 4 מיכלי גז, שהועברו לבדיקת מעבדה.
ת/3 הוא חוו"ד של ד"ר שינפלד, מהמעבדה האנליטית של הפקולטה לחקלאות, שבדק את 4 מיכלי הגז שנתפסו.
בבדיקתו מצא ד"ר שינפלד, כי 2 מהמיכלים התאימו לכיתוב, שצויין עליהם, ועל הקרטון ממנו הוצאו.
באשר ל- 2 האחרים, שהוצאו מאריזת קרטון, עליה צויין R-22, באחד עליו צויין R-12, נמצא גז R-12, גם בשני שלא צויין עליו כל סימון נמצא גז R-12.
המוצג ת/4 הוא עדות גב' לאה פינטו, פקידה ממשרד התמ"ס.
6. הנאשמים כופרים באישומים המיוחסים להם.
לטענת מנהלת החברה, היא לא עסקה בפועל בכל הקשור לייבוא הגז.
לדבריה, מי שעסק בכל נושא היבוא לפרטי פרטיו, היה הנאשם 3, שהיה מוסמך לחתום בשם החברה, כשהיא היתה רק המממנת ובעלת זכות החתימה בבנק.
7. הנאשם 3 אישר, שמנהלת החברה לא עסקה בענייני היבוא וכי הוא זה שטיפל בכל העניינים.
לטענת הנאשם 3, כל פעולותיו הוא, היו כדין. לטענתו, לא זייף את רשיונות היבוא וגם לא כל פרופורמה, שהיוותה בסיס לקבלת רשיון היבוא, כולל ת/15.
לטענת הנאשם, הוא ביקש רשיון לייבא גז A– R-416שהוא גז תערובת, או גז ממוחזר, שנקרא למעשה גם FR-12, כפי שרשום בת/15.
עוד טוען הנאשם 3, כי בבדיקת המכולות התברר, שחל בלבול אצל הספק בחו"ל, כשהוא ארז מיכלי גז R-12בקרטונים של גז R-22.
הוא החליט להחזיר את כל המשלוח לספק, למרות שחלק מהגז שהגיע, R-22, הסכים המכס לשחרר, בלי שהיתה כל טענה כלפיו.
עוד טוען הנאשם, כי חשבון הספק, שצורף לרשימון, מפרט את הגזים שיובאו, כך שלא היתה כל כוונה להסתיר את סוגי הגז שיבאה החברה.
לטענתו, הוא ביקש לא לפרט את סוגי הגז בשטר המטען, בשל שיקולים מסחריים ותחרותיים, כי שטר המטען עובר הרבה ידיים בדרך.
8. להוכחת טענת הנאשמים, העיד ע"ה 3, מר אלי ברנס, מומחה ובעל מעבדת "ספקטרולאב", שנחקר על חוות הדעת נ/7 ו- נ/8 (להלן: "המומחה ברנס").
ע"פ חווה"ד נ/7, הגז A– R-416, הינו תערובת גזים, המכונה גם FR-12, שהינו סימן רשום של חברה בארצות הברית.
9. לאחר שהתרשמתי מהעדים ולאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, נותר בליבי ספק ממשי, ממנו יש להנות את הנאשמים.
באשר למנהלת החברה, התרשמתי מכנות דבריה, שלא היה לה סיג ושיח בכל הקשור לעניינים הטכניים והמעשיים של היבוא.
לשם כך, היא שכרה את שירותיו של הנאשם 3 וסמכה עליו.
לא היתה לה, אפוא, כל ידיעה ממשית על עבירות, כביכול שנעשו, אם בכלל, ובוודאי לא יכלה לגבש כוונה פלילית.
10. באשר לנאשם 3, אומנם לא התרשמתי שהוא "שה תמים", בטיפולו במשלוח זה, כפי
שניסה להציג את עצמו, אבל אין בראיות שהובאו בפני, לבסס את הרשעתו ו/או את הרשעת החברה.
ראשית, הנאשמים לא נחקרו בחשד לזיוף רשיון היבוא וגם לא הואשמו בכך.
נותרת, אפוא, עדות לא ברורה וחד משמעית של גב' כהן, מול עדותו של הנאשם, כי כך היה נהוג במשרד התמ"ס, להגיש פרופורמות לא מודפסות, כאשר ההעתק במקרה זה, נעשה במילוי טופס נוסף, מכאן ההבדלים בין המסמך ת/15 לבין המסמך שסומן פ.א. 2(ב), המצורף לת/11, שכן בתוכן אין הבדלים ביניהם.
מתברר, למרבה הצער, כי הנוהל במשרד התמ"ס אינו מסודר, בעיקר כשלרשיון היבוא,
לא מצורפת הבקשה ליבוא. מה גם, שגב' כהן, שפרשה בינתיים לגימלאות, היתה בסה"כ מזכירה במשרד התמ"ס ולא מי שמפעיל שיקול דעת, באשר להנפקת הרשיונות. היא גם לא ידעה מה הן ההנחיות והנוהלים המדוייקים, הגם שאמרה שיש כאלה ואלה לא הוצגו לביהמ"ש.
שנית, לא ברור מה יובא במקרה זה, גז R-12או גז FR-12.
לפי חווה"ד של ד"ר שינפלד, ת/3, הגם שמדובר בבדיקת 2 מיכלים בלבד, מדובר בגז מסוג R-12, אבל כתב האישום מייחס לנאשמים יבוא ללא היתר של גז FR-12.
מקריאת אמרות הנאשם 3, נראה שיש הבדל בין R-12ל- FR-12, אלא שהנאשמים לא מואשמים ביבוא R-12.
בהקשר לכך, עולה מהמסמך ת/15, שהנאשמים ביקשו ליבא גז FR-12/ F-416A.
ע"פ עדות מר ברנס וע"פ חוות דעתו, הגז R-416-Aהוא תעבורת של גז והוא נקרא גם
FR-12, דהיינו, מדובר ב"אותה גברת בשינוי אדרת". מה גם, שבבקשות ליבוא הגז, כולל ת/15, צויינו בפירוש גם R-416-A וגם FR-12.
בהקשר לכך, יש לציין, כי ע"פ הרשיון ת/13א וגם ע"פ עדות גב' כהן, ההיתר היה לייבוא "תערובת" של גז.
גב' כהן לא ידעה ולא רצתה לפרט מה מכילה התערובת, כי היא לא כימאית בהשכלתה. היא הפנתה את הסניגורים לממונים עליה, אלא שאלה לא נחקרו ולא זומנו לעדות.
מקור הספק הוא, אפוא, במחדלים בחקירה.
מחדלים אלה גרמו, כנראה, לבלבול גם בניסוח כתב האישום, שהתייחס לגז FR-12ולא ל-R-12, אם בכלל.
11. אשר על כן, אין מנוס מזיכוי כל הנאשמים מחמת הספק.
המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מהכרעת הדין, כך ששימוע הכרעת הדין ביום 6/6/04 מבוטל.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי, באר שבע, מהמצאת הכרעת הדין.
ניתן היום ז' בסיון, תשס"ד (27 במאי 2004) בהעדר הצדדים.
ש.חמדני – שופט
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
