פסק דין
השופטת אסתר קובו:
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בה.פ 176343/01 (השופט ורדי) שדחה את תביעת המערערת לסעד הצהרתי לפיו הערבות הנמצאת אצל בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ בסך של 276,251 ₪ לטובת המשיב הינה בטלה ומבוטלת.
העובדות
1. המערערת הינה חברה העוסקת ביבוא ושיווק סיגריות מסוגים שונים.
בסוף חודש ספטמבר 1993 יבאה המערערת והחזיקה במחסן רישוי משלוח סיגריות, שעל פי גירסתה, לא הצליחה למכור בארץ. בחלוף הזמן קיבלה הצעה לשווק את הסיגריות בחו"ל. לשם ביצוע פעולות הייצוא חתמה המערערת על יפוי כח לסוכן מכס מטעם מציעי ההצעה לטיפול בכל ההליכים ופעולות המכס הדרושות.
לפני הוצאת הטובין ממחסן הרישוי בדרך לנמל הייצוא, דרש המשיב, מכוחו של סעיף 31 לפקודת המכס, להמציא לו ערבות בנקאית. בעקבות הדרישה, פנתה המערערת לבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק) וביום 26.10.93 קיבלה ערבות בנקאית על סך 672,000 ₪ בגין החוב הנערב.
לאחר קבלת הערבות הבנקאית הסכים המשיב לשחרור הטובין וביום 28.10.93 נשלחה המכולה לנמל הייצוא כשהיא סגורה בחותם המכס. ביום 2.11.93 נבדקה המכולה ונמצא כי היא ריקה כליל מסחורה.
לאחר זמן מה התברר, כי ההצעה לייצוא הסיגריות הייתה למעשה תרמית וככל הנראה הצעה של מציעי ההצעה להבריח את הסיגריות לצריכה בארץ מבלי שישולמו מסי היבוא בגינם.
בקשתה של המערערת כי הערבות תבוטל סורבה על ידי המשיב. במאי 1996 הופחת גובה הערבות ל- 224,000 ש"ח מכוחה של טעות, לטענת המשיב.
ביום 22.3.01 דרש המשיב מהבנק לפרוע את סכום הערבות בסך 224,000 ₪. בעקבות זאת, הוגשה בקשת המערערת בתיק נשוא הערעור.
המערערת טענה כי אין כל עילה לממש את הערבות שאינה אלא בטוחה לחוב מכיוון שהמשיב עצמו כלל לא טוען לחוב כזה ולא הוכיח את קיומו והרכבו. עוד טענה המערערת כי התביעה נגדה התיישנה ולפיכך התיישנה התביעה גם נגד הבנק הערב וזאת על פי הוראת סעיף 7(ב) לחוק הערבות, תשכ"ז- 1967 (להלן: חוק הערבות).
המשיב הבהיר, כי הערבות הינה ערבות אוטונומית ולפיכך אין היא תלויה בחיוב העיקרי. עוד טען כי אין כל מניעה למימוש הערבות הבנקאית האוטונומית מאחר שהמערערת לא מילאה את החיובים להם ערב הבנק.
פסק דינו של בית משפט השלום
2. השופט הנכבד דחה את התביעה. בראש ובראשונה קבע כי הערבות שניתנה למשיב הינה ערבות אוטונומית שאינה תלויה במערכת היחסים בין הנושה לחייב. למסקנה זו הגיע על פי בחינת לשון הערבות הקובעת כי מימושה יהיה תלוי בדרישת המשיב מבלי שיצטרך לבסס אותה או לדרוש תחילה תשלום מהחייב. לאחר שמצא כי מדובר בערבות אוטונומית קבע, כי אין מניעה למימושה מאחר שלא הוכחו נסיבות של תרמית או נסיבות חריגות אחרות.
עוד נקבע בפסק הדין, כי המצאת הערבות נועדה להבטיח את הגעת הטובין לנמל היוצא ולייצואם מישראל ואין מחלוקת שהטובין לא יוצאו מישראל, לא הגיעו לנמל ולא שולמו מסי היבואן בגינם. כל אלה מחייבים את המערערת למלא את ההתחייבות בגינה ניתן כתב הערבות. מאחר שהערבות הינה לקיומו של חיוב ולא רק של חוב כספי וחיוב זה (הוצאת הטובין מהנמל) לא מולא,עומדת למשיב הזכות לממש את הערבות.
בהמשך לדברים אלו דחתה הערכאה הדיונית את טענת המערערת להתישנות התביעה. על פי פסק הדין משמעותה של ערבות בנקאית אינה זהה לזו של ערבות כמשמעה בחוק הערבות, אלא מדובר בהתחייבות לשיפוי. ועל כן חל עליה סעיף 16 לחוק הערבות המחיל עליה כללים שונים מהכללים הנוגעים לערבות. אי לכך אין לקבוע כי הערבות שניתנה על ידי המערערת התיישנה.
טענות המערערת
3. המערערת טענה כי לא היה כל פסול באופן התנהלותה וכי נוכח גניבת הטובין שלא באשמתה לא קמו לה חבויות במס בגין ייבוא הטובין. בטענה זו מסתמכת המערערת על שורה של פסקי דין שקבעו כי גביית מס על ידי המדינה בגין סחורה שנשדדה מידי היבואן, אינה צודקת.
עוד נטען, כי הערבות נועדה להבטיח את חבויותיה של המערערת במס בגין ייבוא הטובין לישראל על ידה בלבד, ולא את הגעת הטובין לנמל היצוא. בטענה זו נסמכת המערערת על עובדת היות המשיב רשות שלטונית ועל החובה לפרש את הוראות סעיף 31(א) לפקודת המכס בצמצום. בהתאם להלכה השוררת באשר לחיוב בתשלומי מיסי יבוא כאשר הטובין נגנבים, טענה המערערת, כי חזקה שהצדדים לא התכוונו שהמערערת תערוב לנזקים שנוצרו כתוצאה ממעשי מרמה או גניבה. לטענתה, נסיבות החתימה על הסכם הערבות מלמדות על כונתם של הצדדים להתקשר בערבות רגילה לתשלום מיסי יבוא החלים על המערערת ואשר מימושה תלוי בהוכחת חיוב הבסיס.
עוד נטען כי הסכם הערבות עליו הוחתמה המערערת הינו חוזה אחיד בעל תנאי מקפח ולפיכך ראוי לפרשו כנגד מנסחו. אף לשונו של הסכם הערבות מלמדת כי מדובר בערבות רגילה שכן אין הוא נושא את הכותרת "ערבות אוטונומית".
חשיבות רבה מייחסת המערערת לעובדה כי המשיב לא הגיש כל תביעה נגד המערערת במשך למעלה מ- 8 שנים. על פי המערערת, הדבר מעיד על הבנתו של המשיב, כי המערערת אינה חבה כלפיו ועל כי הערבות טפלה לקיומו של החיוב העיקרי.
דיון:
4. לאחר ששמענו את טענות הצדדים מצאנו כי אין מקום להתערב במסקנותיה של הערכאה הדיונית.
המערערת משיגה על מספר ממצאים ומסקנות שהונחו בפסק הדין של בית משפט שלום.
בראש ובראשונה היא חולקת על מהותה של התחייבות הבנק למשיב. לטענתה, אין עסקינן בערבות אוטונומית כי אם בערבות רגילה. הטענה נדחית על ידינו ונדמה כי אף המערערת טוענת זאת בקול רפה. בע"א 255/89 - פרדו דניאלו-2 אח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5), 641 ,עמ' 649-650 מבהיר הנשיא (כתוארו אז) שמגר את ההבחנה הבסיסית בין ערבות רגילה לבין ערבות אוטונומית במילים אלו:
"האבחנה היסודית, אשר לאורה יש לסווג את כתבי הערבות שלפנינו, היא - כמוסבר לעיל - בין ערבות מצד אחד ובין התחייבות לשיפוי מצד שני.
השוני בין שני הסדרים משפטיים אלה טמון בטיב החיוב אשר נוטל על עצמו הערב במסגרת כל אחד מהם. בחוזה ערבות, מתחייב הערב, על פי סעיף 1(א) לחוק הערבות, לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי. לעומת זאת, בהתחייבות לשיפוי, מתחייב אדם לשפות נושה על הפסדים שייגרמו לו בשל אי קיום חיובו של החייב כלפיו (סעיף 16 לחוק הערבות, ראה גם ד"נ 4/82 קוט נ. קוט פד"י ל"ח(212-3 ,197 (3), אך התחייבותו זו אינה לקיים את חיובו של החייב העיקרי כלפי הנושה. (ראה סעיף 16 אמצע: "כשההתחייבות אינה בבחינה ערבות").
ביטויו המרכזי של השוני האמור בין הערבות לבין ההתחייבות לשיפוי נמצא בזיקה הקיימת בין חיובו של הערב, בכל אחד ממוסדות אלו, ובין חיובו של החייב: כאשר מדובר בערבות, חיובו של הערב טפל לחיובו של החייב העיקרי, ונסמך עליו. (ראה ע"א 529/78 איליט בע"מ נ. אלקו חרושת אלקטרו מיכנית ישראלית בע"מ פד"י ל"ד(17 ,13 (2; ד"נ 4/82 הנ"ל בעמ' 212). עיקרון זה מעוגן בשורה של הוראות, הקבועות בחוק הערבות, אשר תכליתן להבטיח כי "הערב לא יימצא חייב, מקום שבו החייב העיקרי פטור" (ע"א 146/85 גמליאל נ. מנורה, חברה לביטוח בע"מ פד"י מ"א(750-1 ,746 (3). בין הוראות אלו ניתן למנות את סעיפים 4,2(א)ו-(ג), 7 ,5, ו-8 לחוק. שונים פני הדברים כאשר אנו עוסקים בהתחייבות לשיפוי: כאן, מדובר בהתחייבות עצמאית ונפרדת לכל דבר, במסגרתה נושא המתחייב בחבות עיקרית כלפי הנושה, וזו אינה יונקת את חיותה מקיום חיוב של החייב העיקרי כלפי הנושה. (ראה ע"א 529/78 הנ"ל בעמ' 17; ד"נ 4/82 הנ"ל בעמ' 212-3; ראה גם ש. גינוסר, חוק הערבות תשכ"ז-1967 (ירושלים, תשל"ט-1979) בעמ' 68...
לגישה דומה בדין האנגלי, ראה K.. Mcguiness The Law of Guarantee (Toronto 1986) p. 36-7; Halsbury's Laws of England (4 th Ed)
(London 1978) vol. 20 at p. 54.לפיכך, לא חלות הוראות חוק הערבות, המפורטות לעיל, על ההתחייבות לשיפוי, וזו כפופה - על פי האמור בסעיף 16 לחוק - אך ורק לסעיפים 11,9 ,3, ו-12 לחוק, ואף זאת "בשינויים המחוייבים לפי הענין".
לאור האמור לעיל, שאלת סווגה של התקשרות פלונית בין ערב ונושה לאחד משני המוסדות המשפטיים שתוארו, צריכה להיחתך על פי מידת התלות של אותה התקשרות בקיומו של חיוב שני, חיצוני לה, של חייב כלשהו כלפי הנושה: כאשר עולה, מתוך בחינת מכלול תנאי ההתקשרות ומרכיביה, כי כוונת הצדדים היתה להתלות את חיובו של הערב כלפי הנושה בחיובו של החייב, משמעות הדברים היא שהצדדים התכוונו ליצור יחס של ערבות. כאשר בחינת ההתקשרות מוליכה למסקנה כי הצדדים התכוונו לייצור התקשרות עצמאית, ברי שמדובר בהתחייבות לשיפוי. מובן, כי יש לבצע את התהליך הפרשני האמור בהתאם לכללים הרגילים החלים על פירוש התקשרויות חוזיות, כפי שאלו הותוו בחוק ועוצבו בפסיקתו העניפה של בית משפט זה(ראה ע"א 177/77 בנק ישראל נ. תוסיה כהן, עו"ד פד"י ל"ב(528 ,524 (1; ע"א 444 ,431/88 ישיבת ישמח משה עיה"ק ירושלים נ. בנק צפון אמריקה בע"מ פד"י מ"ד(187 ,177 (4)" (ההדגשה אינה במקור).
הנה כי כן- ההבחנה המרכזית בין ערבות רגילה לערבות אוטונומית הינה במידת עצמאותה של ה"ערבות" והיעדר תלותה בחיובו של החייב כלפי הנושה. ההבחנה בפועל תיעשה על ידי בחינת אומד דעת הצדדים על פי לשון ההסכם ועל פי נסיבות חיצוניות, כפי שנהוג בפרשנות חוזים אחרים.
כפי שסבר בית משפט שלום, סבורים אף אנו כי לשון כתב הערבות מוכיחה שכוונת הצדדים הייתה ליצור ערבות אוטונומית.
בראש ובראשונה מעיד על כך ניסוחו של סעיף 3 לכתב הערבות על פיו התחייב הבנק בזו הלשון: "הננו מתחייבים מבלי להטיל עליכם לבסס את דרישתכם ומבלי להטיל עליכם לדרוש תחילה סילוק סכום הערבות על ידי החייבים לשלם לכם כל סכום עד לסכום הקרן ...".
שני מרכיבים בלשון הסעיף הינם מרכיבים המאפיינים ערבות אוטונומית: האחד הינו היעדר החובה לבסס את הדרישה, והשני הינו היעדר חובה לפנות תחילה לחייבים לסילוק החוב. בהכנסת שני המרכיבים הללו ללשון הערבות הושגה הבחנה בין חיובו של הבנק כלפי המשיב לבין חיוב המערערת כלפי המשיב.
הדרישה למימוש הערבות, על פי תנאי כתב הערבות נשוא הערעור, אינה תלויה בהוכחתו של חוב מצד המשיב, ואינה כפופה ליכולתו של המשיב לדרוש את הכספים מאת המערערת. אלו הם שני הפנים המאפיינים את עצמאותה של הערבות האוטונומית.
ובכלל, יש לזכור כי ערבות בנקאית הינה לרוב ערבות אוטונומית וכי על המבקש לסתור הנחה זו מוטל נטל ההוכחה, כאמור בע"א 31300/99 - שובל הנדסה ובנין (1988) נ' י.ש.מ.פ. חברה קבלנית לבנין בע"מ ואח', תק-על 2004(1), 2041 ,עמ' 2049:
"ההלכה הפסוקה נוטה לדעה כי מקום שצדדים נזקקים לערבות בנקאית, הנחה היא כי הם מבקשים לשוות לה אופי עצמאי אלא אם כן עולה בבירור מתוכנה כי התכוונו לראותה כערבות רגילה, שהחיוב על פיה יקום או יפול על פי חיובי עיסקת היסוד. גישה זו ניזונה מתפיסת התכלית הכלכלית-עיסקית המונחת ביסוד ההיזקקות לערבות הבנקאית, שעיקרה השגת עצמאות במידה כלשהי מעיסקת היסוד כדי להבטיח את עניינו של צד לעיסקה מסחרית. על הכופר בהנחת מוצא זו להביא הוכחות לסתור".
טענותיה של המערערת כנגד פרשנותו של כתב הערבות כמקים ערבות אוטונומית אינן יכולות להתקבל. אין בעובדה כי המשיב הינו רשות מנהלית כדי לפגוע בזכותו לשיפוי מאת המערערת בגין אובדן הכנסותיו. פקודת המכס, המגדירה את סמכותו של המשיב לדרוש ערובות, קובעת בסעיף 31 כי לרשות המכס הזכות לדרוש ערבונות להגנת הכנסותיה. ההגדרה שניתנה בפקודה הינה הגדרה כללית אשר עולה בקנה אחד גם עם ערבות אוטונומית. ובכלל, איננו רואים כל מניעה לכך שרשות מנהלית תדאג לכיסוי הכנסותיה באמצעות התחייבות אוטונומית לשיפוי. דווקא בשל העובדה כי רשות המכס הינו גוף מנהלי אשר בא במגע עם מספר רב של יבואנים ויצואנים, ראוי כי יתאפשר לה להבטיח את הכנסותיה במידה המירבית ובאופן היעיל ביותר. ערבות אוטונומית מאפשרת לרשות המכס להבטיח את הכנסותיה מבלי להידרש לנסיבות הפרטניות של כל מקרה ומקרה ואיננו מוצאים בכך פגם. בדברים אלו יש גם משום תשובה לטענת המערערת כי יש לראות את כתב הערבות כחוזה אחיד המכיל תנאי מקפח.
היעדר חיוב בגין מיסי יבוא
5. אף את טענתה השניה של המערערת אין לקבל. אין בכוונתנו להיכנס לשאלה אם המערערת חבה במיסי היבוא עבור המשלוח אם לאו. אנו אף מוכנים לצאת מתוך הנחה כי נוכח העובדה שמשלוח הסיגריות נגנב ממנה, אין מקום לחייבה בגין מס היבוא עבורו. הנחה זו עולה בקנה אחד גם עם התנהלות המשיב לאחר גניבת המשלוח.
אלא שאין בעובדה זו כדי לשנות את זכותו של המשיב לממש את ההתחייבות שניתנה לו.
הערכאה הדיונית קבעה, כי הערבות שניתנה נועדה להבטיח את יציאתה של הסחורה מישראל. המערערת לא הצליחה לסתור הנחה זו. כתב הערבות אינו מפרט את התנאים בהם ניתן יהיה לממש את הערבות (מלבד אלו המתיחסים ליחסים בין הבנק למשיב). משכך, על מנת לבחון את ההתחייבות בגינה ניתנה הערבות יש לפנות לסעיף 31 (א) לפקודת המכס מכוחו דרשה רשות המכס את מתן הערובה. על פי לשון הסעיף:
"רשות-המכס רשאית לדרוש ולקחת ערובות לקיום הוראות דיני המכס ולהגנת הכנסותיה של רשות המכס בכלל;עד שלא ניתנה הערובה הנדרשת לגבי הטובין שבפיקוחה, רשאית היא לסרב למסירת הטובין או להתרת הרשמון שלהם".
עינינו הרואות- הסעיף אינו מצטמצם לעניין חובתה של המערערת בתשלום מיסי היבוא, אלא רחב דיו כדי לכלול גם את הבטחת דיני המכס והכנסותיה של רשות המכס לעניין העיסקה הנדונה. אף נסיבות החתימה על הערבות מובילות לאותה המסקנה, שהרי המערערת נדרשה לחתום על כתב הערבות בשלב שלפני הוצאת הטובין מהמחסן בדרך לנמל היצוא. תזמון החתמתה של המערערת על הערבות שעה שהיה ידוע כי היא עומדת ליצא את היבוא מלמד אף הוא על הכוונה להבטיח את יצואו של המשלוח ואת הפקדת הערובה כערבון לכך שהטובין לא ישארו בארץ. מאחר שתנאים אלו לא התקיימו, אין כל ספק כי המשיב מימש את הערבות בדין.
יתר על כן, אף אם היינו מקבלים את טענת המערערת כאילו הערבות באה להבטיח את תשלום מיסי היבוא בלבד ולא את יציאתה של הסחורה מהמדינה, לא היה בכך כדי לסייע לה. מן הרגע בו התחייבה המערערת לערוב לתשלום מיסי היבוא, היא לקחה על עצמה את האחריות לכך שהמשיב יקבל את הכספים המגיעים לו בגין יבוא הטובין, וויתרה על זכותה להשיג על חיובה בתשלום המיסים. יש להדגיש- בסופו של יום הטובין שהובלו לישראל על ידי המערערת לא יוצאו מעולם אלא נמכרו בתחומה של המדינה. על אף זאת לא שולמו בגינם מיסי היבוא. הנפגע המרכזי מסיטואציה זו הינו המשיב אשר לא יכול היה לגבות את המיסים המגיעים לו. ערבותה של המערערת נועדה לשפות את המשיב על נזקים ממין זה בדיוק והמערערת, כמי שחתמה על הסכם הערבות, מחויבת לשפותו בגין נזקים אלו ללא קשר למידת אחריותה הישירה לאי התשלום. זוהי הלכה למעשה משמעותה של הערבות האוטונומית הפוטרת את הנושה מהצורך להיכנס לשאלת מידת אחריותו של החייב להפרת ההתחייבות. מן הרגע בו המערערת חתמה על הערבות האוטונומית היא נושאת באחריות המלאה לקיום ההתחייבויות לשמן ניתנה הערבות ואין זה משנה אם כוונתה לעמוד בהתחייבויות סוכלה על ידי צד שלישי. כאמור בע"א רע"א 1765/00 - י. מושקוביץ חברה קבלנית נ' תשורה ייזום, פ"ד נה(2), 447 ,עמ' 452-453:
"כלל הוא כי ערבות בנקאית אוטונומית תהא עצמאית ומנותקת מעסקת היסוד וכי האפשרות לחלטה תהא פועל יוצא של התנאים הנקובים בכתב הערבות עצמו. יפוי כוחן של טענות שיסודן בעסקת היסוד, ויהיו אלה אף טענות שניתן לבססן בראיות לכאורה, למנוע מהנערב לחלט את הערבות, עשוי לגרוע מתכליתה של הערבות הבנקאית לשמש כאמצעי חשוב להקניית ביטחון ויציבות בעסקאות מסחריות(וראו לעניין זה: בר"ע 46/71 מדינת ישראל, אגף יבוא המזון נ' החברה הא"י לקירור והספקה בע"מ ואח', פ"ד כה(529 (1, ע"א 5717/91 מליבו ישראל בע"מ נ' אז-דז טרום (1973) בע"מ (בפירוק) ואח'"(ההדגשה אינה במקור).
ודוק- אין פירוש הדבר כי המערערת מחויבת בתשלום מיסי היבוא בגין הטובין שהוכנסו למדינה, אלא כי היא מחויבת בסכום בו התחייבה לעמוד במידה שלא ישולמו למשיב המיסים בגין יבוא הטובין.
התקיימותן של נסיבות חריגות
6. אחריותו המוחלטת של החייב לקיום ההתחייבויות בגינן ניתנה ערבות אוטונומית נסוגה רק בשני מקרים על פי הפסיקה: אם הוכחה מרמה מצד הנושה, או במקרה של "נסיבות חריגות". כאמור ברע"א 7168/03 - שלמה חברואח' נ' עו"ד צוריאל לביא בתוקף תפקידו כנאמן של נגה אלקטרוטכניקה בע"מ (בהקפאת הליכים) ושל נגה תעשיות אלקרו-מכניות (1986) בע"מ (בהקפאת הליכים) ואח',תק-על 2005(3), 3910 ,עמ' 3913: "עיקרון העצמאות של הערבות הבנקאית איננו עיקרון מוחלט, שכן החלה דווקנית של עיקרון זה תחשוף את מבקש הערבות לסיכונים, ותפגע בביטחון וביתרונות המסחריים אותם נועד להשיג מוסד הערבות הבנקאית. עם זאת, החריגים לכלל האוטונומיה של הערבות הבנקאית הם נדירים. נפסק, שניתן למנוע את מימוש הערבות על יסוד שיקולים הקשורים בעסקת היסוד רק מקום בו בוצע מעשה תרמית חמור מצד המוטב (עניין מליבו, עמ' 698-701), או בהתקיים נסיבות מיוחדות אחרות שעניינן התנהגות חמורה או שרירותית מצד הנערב בבואו לדרוש את חילוט הערבות, או התנהגות המונעת בעליל משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות (עניין מושקוביץ, בעמ' 452; וראו גם: ע"א 4256/93 שיכון עובדים בע"מ נ' ארז תעשיות בנייה בע"מ, פ"ד מח(1) 450).
במקרה שלפנינו מיהרה המערערת לטעון להתקיימותן של "נסיבות חריגות". אלא שאף אם נקבל את טענות המערערת לפיהן לא צמח לה כל חיוב במיסי היבוא, אין בכך כדי להכניס את המקרה שלפנינו למסגרתו של חריג "הנסיבות החריגות". נסיבות חריגות כאמור בע"א 7168/03 שלעיל, מתקיימות רק כאשר ניתן להצביע על שיקולים זרים של הנושה, או על שרירותיות. המערערת לא הצביעה על שיקולים מסוג זה במקרה שלפנינו. מימוש הערבות נבע מאי עמידתה של המערערת בהתחייבותה והוא בא לסייע למשיב לצמצם נזקיו מהפרת ההתחייבות. אין למצוא בהתנהלותו של המשיב בהקשר זה משום שרירותיות, נקמנות או שיקולים זרים. המערערת מבקשת לטעון כי בשנים האחרונות התרחב סייג "הנסיבות החריגות" וכיום אין היקף עצמאותה של הערבות האוטונומית רחב כבעבר. לשם כך היא מסתמכת על המ' 6506/96 (נצרת) כנרת חברה לבינוי ופתוח בע"מ נ' גבעת אבני עמות,דינים מחוזי כרך כו(9), 957. אלא שמשעיינו בפסק הדין אליו הפנתה המערערת לא מצאנו בו כל סטיה מההלכה ה"ותיקה". במקרה הנדון באותו פסק דין השתכנעה השופטת כי לא הייתה כל עילה למימושה של הערבות הבנקאית וכי מימוש הערבות נבע מרצון ליצור לחץ על הצד השני בגין תביעה שהגיש האחרון כנגד מחזיקי הערבות. הנחה זו היוותה בסיס למסקנה לפיה מימושה של הערבות היה נגוע בחוסר תום לב ויצר נקמנות. במקרה שלפנינו לא ניסתה המערערת לטעון לחוסר תום לב או לרצונו של המשיב להתנקם בה, אלא היא חולקת על זכותו הכללית לממש את הערבות בגין היעדר אחריותה שלה לנזקים שנגרמו למשיב. טענות ממין זה אינן מצביעות על נסיבות חריגות ואין בהן כדי לסייע למערערת.
7. לאור האמור, אין טעם להתעכב על יתר טענותיה של המערערת. ברי כי מן הרגע בו קבענו כי עסקינן בערבות בנקאית אשר אין צורך להגיש תביעה כדי לממשה, אין מקום גם לבחון את סוגיית התישנות התביעה. מעבר לנחוץ, נציין כי העובדה שהערבות הוארכה מעת לעת מלמדת על הסכמתה של המערערת לחידוש הערבות, ויש בה כדי לשמוט את טענת ההתישנות שהושמעה על ידה.
ביתר טענות המערערת אין ממש.
לאור האמור לעיל הערעור נדחה.
המערערת תשא בהוצאות המשפט של המשיב ובשכר טרחת עורך הדין בסך 25,000 ₪+מע"מ.
אסתר קובו, סגן נשיא
השופט יהושע גרוס, סגן נשיא:
אני מסכים.
יהושע גרוס, סגן נשיא-אב"ד
השופטת מיכל רובינשטיין, סגן נשיא:
אני מסכימה.
מיכל רובינשטיין, סגן נשיא
לפיכך הוחלט לדחות את הערעור כאמור בפסק דינה של השופטת קובו.
הפקדון יועבר למשיב על חשבון ההוצאות.
ניתן היום י' באלול תשס"ו 3.9.06 בהיעדרהצדדים
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
