פסק דין
1. בהמשך להחלטתי מיום 07.09.06, נתקבלה תגובת התובע והנתבעת מס' 2.
מדינת ישראל, הנתבעת מס' 1, לא הגישה תגובתה למרות ארכות והמתנה, לפרק זמן של כחודשיים ימים, עד כה.
2. לאחר שעיינתי בתגובות שהוגשו, לא רואה לשנות מהחלטתי מיום 07.09.06 הנ"ל, על מכלול נימוקיה והיא תהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה.
3. הוראות סעיף 200 א' לפקודת המכס, העוסקת בתפיסת טובין המפירים לכאורה זכויות בקניין הרוחני, על הוראות המשנה, באים בגדר הסדר דיוני יחודי, זאת בכל מקרה בו מחליט מנהל המכס לתפוס טובין, הואיל וקיימת בהן, לכאורה, הפרה של זכויות קניין רוחני.
4. בהתאמה, לא היה רשאי מנהל המכס בענייננו לעשות שימוש בהוראות אחרות שבפקודת המכס, אשר נועדו לחול בהקשרים אחרים שבפקודת המכס של תפיסת טובין, או לכל הפחות היה עליו להימנע מהמשך התפיסה משלא הופקדה ערבות בנקאית ולא הוגשה תביעה לבית המשפט המוסמך, על ידי בעל הזכות, הנתבעת מס' 2 בענייננו.
5. בענייננו לא נדרשה הנתבעת מס' 2 להמציא ערבות בנקאית וערבות שכזו, אין חולק, שלא הופקדה, על פי המפורט בתגובת הנתבעת מס' 2, זאת לא במועדים שנקצבו בסעיף 200 א' (שלושה ימי עבודה מההודעה) ולא עד היום בחלוף כשנה מתפיסת הטובין נשוא התביעה דנן.
6. הנתבעתת מס' 2 גם אישרה שהיא לא הגישה, עד היום ובחלוף כשנה מהתפיסה, תביעה נגד התובע לבית המשפט המוסמך, בגין הפרת זכויות היוצרים ו/או סימני המסחר, כנטען על ידה.
(על פי הוראות סעיף 200 לפקודת המכס התביעה הנ"ל הייתה צריכה להיות מוגשת במסגרת 10 ימי העבודה שמיום מסירת ההודעה על העיכוב).
7. בתואם להוראת סעיף 200 א' (ה) לפקודת המכס, מן הדין לבטל את עיכוב הטובין המופרים, על פי הנטען, זאת הואיל ועד תום התקופות המנויות בסעיף, שחלפו זה מכבר ועד היום, בחלוף כשנה מהתפיסה, לא פעל בעל הזכויות (הנתבעת מס' 2 בענייננו), כאמור בהם (לעניין הפקדת הערבות הבנקאית והגשת התביעה לבית המשפט המוסמך, כמפורט).
8. משהכרעתי כאמור, לא רואה להידרש לתוקף פעולת התפיסה על ידי מנהל המכס, אשר בוצעה לכאורה שלא על פי הוראות חוק המכס, זאת על אף שבירור זה לכאורה הינו בסמכות בית משפט זה, במסגרת דיון, אגב גררא, בתביעה אשר הסעד בה ניתן להערכה כספית, המצוייה בסמכות בית משפט זה.
9. לאור האמור מן הדין להעתר לתביעת התובע להחזרת הטובין נשוא תפיסה מס' 287747, ללא כל צורך בדיון נוסף ו/או שמיעת טיעונים לעצם טענות הנתבעות בדבר הפרת זכויות.
(טענות כשלעצמן אין מקום לבררן בבית משפט זה, גם לא אגב גררא, לאור המסלול הדיוני שנקבע בהוראת סעיף 200 לפקודת המכס, כפי שפירטתי בהחלטתי מיום 07.09.06).
10. אשר על כן, מורה לנתבעת מס' 1 להחזיר לתובע את הסחורה נשוא צו התפיסה מס' 287747, על פי הסעד העיקרי המבוקש בתביעה.
11. מעכב את ביצוע צו העשה בסעיף 10 דלעיל, זאת עד לא יאוחר מיום 05.12.06, על מנת לאפשר לנתבעים או מי מהם, על פי בקשת הנתבעת מס' 2, להשיג ו/או למצות הליך שיפוטי אחר בעקבות פסק הדין, למניעת נזק בלתי הפיך, כנטען.
12. לא נעלמו מעיניי בהקשר להחלטה לעיכוב ביצוע פסק הדין, טענות התובע באשר לנזקיו מהמשך העיכוב, לרבות העובדה כי הסחורה התפוסה, מיועדת לעונת החורף, שאנו מצויים בפתיחה.
(לציין, כי התובע לא ראה לבקש סעד זמני, במסגרת התביעה דנן).
13. לאור התוצאה מחייב הנתבעים, יחד ולחוד, בהוצאות המשפט של התובע, לרבות שכ"ט עו"ד בגין ניהול התביעה שבפניי ובהתחשב בשלב בו הסתיימה, בסך כולל של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, כ"ב בחשון תשס"ז (13 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.
צרפתי דני, שופט
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
