גיל נדל משרד עורכי דין

 

משפטים - המצוות בפרשה: עונשי הגנב (התשס"ט)

עוד בנושא
יתרו – זכור ושמור בדיבור אחד? (תשע"ו)
בא – לחצן המצוקה של משה רבנו (תשע"ו)
משפטים - מעמד הר סיני וברית האגנות: חזון, כישלון ודרך חדשה (תשע"ה)
ויקהל פקודי - להעלות מחדש את הרכבת על הפסים (תשע"ה)
עוד בנושא
ויקהל פקודי - הימור מחושב (תשע"ג)
כי תשא - שניה לפני חטא העגל (תשע"ג)
תצוה - אין משחקים באש! על הפקת לקחים בהקמת המשכן (תשע"ג)
תרומה - תוכנית השיקום (תשע"ג)
משפטים - הברית שהחליפה את מעמד הר סיני (תשע"ג)
יתרו - הדרמה החבויה של מעמד הר סיני (תשע"ג)
בשלח - אירוע מכונן במרה (תשע"ג)
בא - גאולת שלוש המכות (תשע"ג)
וארא - למי שמע פרעה? (תשע"ג)
שמות - משה, אהרון והמטה – גלגולו של מודל הנהגה בלתי אידיאלי (תשע"ג)
ויקהל פקודי - המשכן המפוכח (תשע"ב)
כי תישא - חטא העגל והברית החדשה (תשע"ב)
תצוה - סוף עידן התמימות - תשע"ב)
תרומה- "ושכנתי בתוכם" – על גניזתו של החזון האינטימי (תשע"ב)
משפטים - מה היה קורה אילו? ( תשע"ב)
יתרו - "אני חותנך יתרו בא אליך" – לשם מה? (תשע"ב)
בשלח - "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (תשע"ב)
בא - מי הבין את שפת הכוח? (תשע"ב)
וארא - מדוע פרעה הסכים לפגוש בשנית את משה ואהרון? (תשע"ב)
שמות- ניצחון פירוס של פרעה (תשע"ב)
פקודי - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – הפתרון (תשע"א)
ויקהל - מדוע הציווי של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נעלם מפרשת ויקהל? (תשע"א)
כי תישא - המשכן האלטרנטיבי של משה (תשע"א)
תצוה - המשכן והמדבר – על יצירת אידאליזציה לאירוע דיעבדי (תשע"א)
תרומה - "ושכנתי בתוכם" - אידאל שנזנח?(תשע"א)
משפטים - ה"נעשה ונשמע" העדכני (תשע"א)
יתרו - התפרצות לדלת פתוחה (תשע"א)
בשלח - מלחמת עמלק כאנטי-תזה ליציאת מצרים (תשע"א)
בא - יוזמות עצמאיות בהנהגת משה (תשע"א)
וארא - משבר ההנהגה של פרשת וארא (תשע"א)
שמות - מדוע הושם משה בתיבה על שפת היאור? (תשע"א)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: מזבח הקטורת (תש"ע)
כי תשא - המצוות בפרשה: איסור בשר בחלב – על היחס בין לשונו של הכתוב לבין התורה שבעל פה(תש"ע)
תצוה- המצוות בפרשה: עשיית הבגדים או לבישת הבגדים? (תש"ע)
תרומה - המצוות בפרשה: האם השולחן הוא חלק מהבית? (תש"ע)
משפטים - המצוות בפרשה: שאר כסות ועונה - חיוב ממוני ואיסור צער (תש"ע)
יתרו - המצוות בפרשה: קידוש (תש"ע)
בשלח - המצוות בפרשה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'?" (תש"ע)
בא - המצוות בפרשה: "קרבן פסח ועריפת פטר חמור – טעמי המצוות כשיקול במנין המצוות" (תש"ע)
וארא -"אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק" (תש"ע)
שמות -המצוות בפרשה: "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (תש"ע)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: כיוונים בעבודת ה' במקדש (התשס"ט)
כי תשא - המצוות בפרשה: קידוש ידיים ורגליים (התשס"ט)
תצוה - המצוות בפרשה: "והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה" (התשס"ט)
תרומה - המצוות בפרשה: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (התשס"ט)
יתרו - המצוות בפרשה: איסור עשיית מלאכה בשבת ושביתה בשבת (התשס"ט)
בשלח - המצוות בפרשה: איסור יציאה מחוץ לתחום - אמצעי או מטרה? (התשס"ט)
בא - המצוות בפרשה: קביעת לוח השנה (התשס"ט)
וארא - המצוות בפרשה: "ויחזק ה' את לב פרעה" – על תשובה של בני נוח (התשס"ט)
שמות - המצוות בפרשה: למה תכה רעך? (התשס"ט)
פרשת שקלים - המצוות בפרשה: מחצית השקל - המס שלך ובשבילך (התשס"ח)
פרשת ויקהל - המצוות בפרשה: איסור ענישה בשבת (התשס"ח)
פרשת כי תשא - המצוות בפרשה: שמן המשחה – איסור עשייה ואיסור שימוש (התשס"ח)
פרשת תצווה - המצוות בפרשה: למה נועדו הבגדים (התשס"ח)
פרשת תרומה - המצוות בפרשה: האם הכלים הם חלק מהבית? על מצות בנין בית המקדש (התשס"ח)
פרשת משפטים - המצוות בפרשה: על מצוות שאין חובה לתור אחריהן ולקיימן (התשס"ח)
פרשת יתרו - המצוות בפרשה: כיצד ניתן לצוות להאמין בה'? (התשס"ח)
פרשת בשלח - המצוות בפרשה: אסור יציאה מחוץ לתחום בשבת – מן התורה או מדרבנן? (התשס"ח)
פרשת בא - המצוות בפרשה: עריפת פטר חמור - מצווה שהיא תמריץ שלילי (התשס"ח)
עוד בנושא


בפרשתנו אנו קוראים על דינו של הגנב: "כי יגנב איש שור או שה, וטבחו או מכרו - חמשה בקר ישלם תחת השור, וארבע צאן תחת השה.  אם במחתרת ימצא הגנב, והכה ומת - אין לו דמים. אם זרחה השמש עליו -  דמים לו, שלם ישלם. אם אין לו - ונמכר בגנבתו. אם המצא תמצא בידו הגנבה, משור עד חמור עד שה חיים - שנים ישלם".
 
ככלל, עונשו של הגנב הוא תשלומי כפל, ובכל הנוגע לשה או שור - תשלומי ארבעה וחמישה (ראו משנה תורה, להלכות גניבה, פרק א').

הרמב"ם במורה הנבוכים (ג, מא) אף הסביר מדוע דוקא בשה ושור העונש גדול יותר:
"ככל שמינהּ של הפשיעה מצוי יותר וקל יותר לביצוע, חייב העונש עליו להיות חמוּר יותר כדי למונעו. ואילו דבר שקורה לעתים נדירות עונשו קל יותר. לכן הקנס על הגונב צאן הוא כפל הקנס (על גניבת) שאר המטלטלין - כוונתי לתשלומי ארבעה - וזאת בתנאי שיצאו מידו במֶכֶר או בטביחה. כי גניבת הצאן היא המרובה ביותר תמיד בשל היותם בשׂדות, במקום שאי-אפשר לשמור עליהם כמו ששומרים על דברים שבתוך הערים. לכן נוהגים הגנבים למהר ולמוכרם, כדי שלא יוכרו בידיהם או לטובחם כדי שגופם ייעלם. לכן היה עונשו של הדבר המרובה ביותר גדול יותר. לקנס על גניבת בקר נוספה עוד יחידה. מפני שיותר קל לגנוב אותם, שהצאן רועים מכונסים, כך שאפשר לרועה להשגיח עליהם, ולרוב ניתן לגנוב אותם רק בלילה, ואילו הבקר רועים מפוזרים מאוד - דבר זה הוזכר בחקלאות - ואי-אפשר לרועה להשגיח עליהם. לכן מרבים לגנוב אותם".


אלא שבמהלך הפסוקים על עונשו של הגנב אנו קוראים גם את דינו של הגנב הבא במחתרת, שאין לו דמים. וכפי שפסק הרמב"ם (הלכות גניבה פרק ט'):  "הבא במחתרת, בין ביום בין בלילה - אין לו דמים:  אלא אם הרגו בעל הבית או שאר האדם, פטורין.  ורשות יש לכול להורגו בין בחול בין בשבת, בכל מיתה שיכולין להמיתו... ומפני מה התירה תורה דמו של גנב, אף על פי שבא על עסקי ממון?  לפי שחזקתו שאם עמד בעל הבית בפניו ומנעו, יהרגנו; ונמצא זה הנכנס לבית חברו לגנוב כרודף אחר חברו להורגו, ולפיכך ייהרג - בין שהיה גדול בין שהיה קטן, בין זכר בין נקבה. היה הדבר ברור לבעל הבית שזה הגנב הבא עליו אינו הורגו, ולא בא אלא על עסקי ממון - אסור להורגו, ואם הרגו, הרי זה הורג נפש".


אלא שיש לברר בכל הנוגע לדינו של הבא במחתרת שמותר להורגו - האם מדובר בעונש המגיע לגנב הבא המחתרת, או שמדובר בפרט מהלכות הרוצח, או ליתר דיוק – אחד מפרטי דיני רודף? מדובר בשאלה עיונית מעניינת, אך גם בשאלה מעשית, שכן בכל הנוגע לדין הרודף, מדובר בציווי להציל את הנרדף, בעוד שאצלנו מדובר ברשות להרוג את הגנב. ועוד, שהציווי להרוג את הרודף מסוייג בכך שלא ניתן להציל את הנרדף באמצעות פציעת הרודף ולא בהריגתו, בעוד שאצל הגנב אין אנו מוצאים סייג זה (ראו משנה תורה, הלכות רוצח פרק א').


לשון הכתוב אינה מסייעת לפתרון הענין, אף כי הקשר הדברים מעיד על כך שמדובר בענישה לגנב, שכן דין הבא במחתרת מצוי בין עונש תשלומי ארבעה וחמישה לבין עונש תשלום הכפל.


למעשה הדבר נמצא במחלוקת בין מוני המצוות. הרמב"ם (ספר המצוות, עשה רל"ט) קבע מפורשות כי מדובר בעונש: "הציווי שנצטווינו בדין הגונה, שנגבה ממנו תשלומי כפל, או תשלומי ארבעה וחמישה, או נהרגנו אם בא במחתרת, או נמכרנו. כללו של דבר  - כל עונשי הגנב". בהתאם לכך נבדל דינו של הבא במחתרת מדין רודף כפי שפורט לעיל. (ראו על כך בהרחבה בביאור יד פשוטה להלכות


לעומת זאת, רבנו סעדיה גאון, ספר המצוות שלו, מנה כעונשי הגנב את תשלומי הכפל ואת תשלומי הארבעה וחמישה, אך לא מנה כעונש את דין הבא במחתרת, וכתב על כך הר"י פערלא בביאורו: "דין מחתרת אינו ממשפטי הגנב כלל, אלא הוא אחד מדיני הרוצח, ולא אמרה תורה אלא שאם הרגו בעל הבית – אין זה בכלל אזהרת לא תרצח".