כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם, ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. זה ייתנו, כל העובר על הפקודים, מחצית השקל בשקל הקודש, עשרים גרה השקל מחצית השקל, תרומה לה'. ... ולקחת את כסף הכיפורים מאת בני ישראל, ונתת אותו על עבודת אוהל מועד, והיה לבני ישראל לזיכרון לפני ה' לכפר על נפשותיכם.
דעות שונות הובאו בשאלת מהות הכפרה הנזכרת בדברים הנ"ל ("לכפר על נפשותיכם") – האם היא תופעת לוואי של המפקד (רשי בהסברו הראשון על ל, טו - "שלא תנגפו על ידי המנין"), או שהיא למעשה עומדת בבסיסו של כל הענין – "ונתנו כל אחד מחצית השקל... לקנות מהן קרבנות ציבור של כל שנה ושנה, ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם, שהקרבנות – לכפרה הן באים" (רש"י בהסברו השני שם).
למעשה, סמיכות הפרשיות – סוף פרשת תצוה ותחילת פרשתנו – שעמד עליה המדרש יכולה לסייע בהבנת פרשיית מחצית השקל, שהרי גם פרשת תצוה מסתיימת בענייני כפרה במסגרת הדיון במזבח הקטורת: "וכפר אהרון על קרנותיו אחת בשנה, מדם חטאת הכיפורים את בשנה יכפר עליו לדורותיכם".
להבנתנו, פרשת מחצית השקל מהווה המשך רעיוני של הפרשה שקדמה לה, ובעוד שחטאת הכיפורים מכפרת על מזבח הקטורת אחד לשנה, הרי שנתינת מחצית השקל מכפרת על בני ישראל בעת נתינת הכסף. בהתאם לכך, ניתן ללכת צעד נוסף מעבר לדבריו של רש"י בהסברו השני שהובא לעיל, ולומר שכפרת בני ישראל מושגת ישירות באמצעות תרומת הכסף לה', בין אם ירכשו בכסף זה קרבנות (דהיינו, עולת התמיד, שנזכרה לקראת סוף פרשת תצוה) או יתנו לה' בכל דרך אחרת, בלבד שהענין יהיה בבחינת תרומת ה'. פשט הכתובים אינו מספר לנו מה בדיוק יעשו עם הכסף.
כעת נכניס את הדברים למסגרת הזמן שבה הם ניתנו, דהיינו לאחר מעמד הר סיני אך לפני חטא העגל, ונוכל על פיהם לשרטט את תמונת המצב ביחסי ה' – עם ישראל ערב חטא העגל:
א. כאמור בדברינו בפרשיות הקודמות, עם ישראל לא עלה להר סיני, ולא העפיל למדרגה הרוחנית הרצויה, וקיום הקשר בין ה' לבין עם ישראל התבצע בתיווך שני גורמים עיקריים: המשכן ומשה רבנו. יחד עם זאת, הברית שנכרתה למרגלות הר סיני נותרה בעינה.
ב. השראת השכינה בעם ישראל היתה אמורה להיות להתבצע באמצעות המשכן.
ג. הקרבנות המוכרים היחידים הינם עולת תמיד (שמטרתה אינה הנזכרת בפשט הפסוקים) או חטאת הכיפורים.
ד. הכפרה על נפשות בני ישראל מושגת באמצעות תשלום מחצית השקל. לא מוכרת דרך אחרת של כפרה.
בעקבות חטא העגל חלה תזוזה בכל אחת מנקודות אלו, ונזכירן כעת בקצרה:
א. נכרתה ברית חדשה עם ישראל.
ב. השראת השכינה במשכן שוב אינה נזכרת.
ג. ניתנו קרבנות נוספים (חטאת, אשם, ועוד)
ד. מוקד הכפרה עבר לקרבנות.
קריאת הפרשות הבאות צריכה, להצעתנו, להתבצע על בסיס בחינת התזוזה הזאת, כפי שנראה בדברינו בהמשך.
עדכוני מכס ורגולציה
