פרשת משפטים נמצאת בשיאו של התהליך המופלא והמזורז שעוברים בני ישראל בצאתם מצרים. לאחר שנים ארוכות של שעבוד במצרים, הם יוצאים ממנה, רואים את מצרים מתים על הים, חווים נסים במדבר, מקבלים את התורה, והנה הם כבר נמצאים בדרכם לארץ ישראל - מהלך של אחד עשר יום מהר חורב, אם ילכו דרך הר שעיר. פרשתנו מספר על ההכנה הגדולה לקראת הכניסה לארץ ישראל: "הנה אנוכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי. השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי שמי בקרבו.... כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי והחיתי והפריזי והכנעני החוי והיבוסי והכחדתיו".
רגע זה, ערב הכניסה לארץ ישראל הוא רגע קריטי, שאנו נוטים להחמיץ אותו בשל רצף פרשיות השבוע, המוליך אותנו, חיש מהר, אל הציווי על המשכן ואל חטא העגל. אילו רק נקפיא לרגע את התמונה ונבצע עצירה מוחלטת, נוכל לקבל תשובה מדוייקת לשאלה "מה היה קורה אילו": מה היה קורה אילו בני ישראל לא היו חוטאים בחטא העגל? מה היה קורה אילו בני ישראל לא היו חוטאים בחטא המרגלים? במילים אחרות, פרשיות יתרו ומשפטים את תמונת המצב האידיאלית ואת התוכנית הא-להית המקורית, לפני שהיה צריך לעשות בה שינויים, בעקבות החטא.
היריעה קצרה מדי מכדי לדון במגוון הדברים, אך אין ספק שהתמונה מאד מפתיעה, ונוכל לספק כרגע רק קריאת כיוון ראשונית:
ראשית – עם ישראל אינו נוטל חלק במלחמת הכיבוש של הארץ, והדבר נעשה על ידי ה' ושלוחיו: " כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי והחיתי והפריזי והכנעני החוי והיבוסי והכחדתיו... את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבוא בהם... ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך". אותה הנחת מוצא "פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה" שעמדה בבסיס תכנון מסלול היציאה ממצרים, חלה גם כלפי עצם המפגש עם עמי הארץ. ה' ילחם לבני ישראל בכניסתם לארץ, ובני ישראל יחרישון. הבנה זה תוביל באופן ישיר לשאלה - מה השתנה לאחר מכן, שהוביל לכך בני ישראל נלחמו, בסופו של דבר, באופן ישיר וחזיתי ביושב הארץ במלחמת כיבוש הארץ. וחמור מזאת, שכעת תעלה השאלה - מהו המצב הרצוי והאידיאלי?
שנית – ומפתיע עוד יותר: פרשיות יתרו ומשפטים (ותרומה ותצוה) מציגות תורה "גרעינית" הכוללת קובץ נכבד של חוקים. תורה גרעינית זו תעבור טלטלה עזה בהמשך, לאחר אירועי חטא העגל: חלקים ממנה יעברו תהליך של פירוט והבהרה (למשל – ענייני הקרבנות, שלושת הרגלים ועוד), ועליהם יתווספו גם חוקים חדשים (למשל – דיני השלטון). מה מעמדה של תורה גרעינית זאת והיחס בינה לבין התורה המשוכללת? האם מדובר בשכבת בסיס שממילא היתה אמורה לעבור, ברצון ה' ועל פיהו, שכלול ושדרוג מאוחרים יותר בארץ ישראל, או שמא מדובר בתיקונים אד-הוק שנוצרו בעקבות האירועים השונים ושמלכתחילה לא היה להם מקום, והאם יש לשאוף לממש, לעתיד לבוא, ולו רק במישור הרעיוני, את חזון התורה הגרעינית?
כאמור לעיל – זוהי קריאת כיוון ראשונית בלבד. בהמשך הפרשיות ננסה לעמוד על הדברים במבט מעמיק יותר.
עדכוני מכס ורגולציה
