בדברינו בפרשיות הקודמות (תרומה, כי תשא) נגענו בשאלה האם החזון בדבר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" שנזכר בתחילת פרשת תרומה אכן התרומם והתגשם, או שמא, בסופו של דבר, בעקבות אירועי השעה - חטא העגל, חזון זה נגוז ונגנז. שאלה זו מעוגנת בשתי אינדיקציות מתמיהות:
האחת– בעוד שבעת הציווי על המשכן, לפני חטא העגל, מתוארת שכינת ה' בתוך העם כתור המטרה שלשמה הוצא העם ממצרים ("ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לא-להים. וידעו כי אני ה' א-להיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם, אני ה' א-להיכם"), הרי שלאחר חטא העגל וחטא המרגלים דגש זה נעלם, ובמקום זה מוצבת תכלית מרוחקת והרבה פחות אינטימית: "אני ה' א-להיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לא-לוהים".
השניה– הקמת המשכן האלטרנטיבי על ידי משה, בעקבות חטא העגל, ולאחר שה' אומר: "כי לא אעלה בקרבך, כפי שכתב האבן עזרא: "כי לא אעלה בקרבך - לא יעשו משכן, כי לא אשכון בתוך בני ישראל". משה לקח את האוהל "ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אוהל מועד, והיה כל מבקש ה' יצא את אוהל מועד אשר מחוץ למחנה....". כלומר, במקום שה' ישכון בתוך העם, כעת מבקש ה' צריך לצאת מחוץ למחנהלאוהל מועד.
פרשתנו, פרשת ויקהל, מספקת את הנדבך השלישי לביסוס השאלה האם חזון שכינת ה' בתוך העם נגנז והוחלף בחזון אחר. בתחילת הפרשה אנו קוראים את ציוויו של משה אל העם בדבר הקמת המשכן: "ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל, זה הדבר אשר ציוה ה' לאמור, קחו מאתכם תרומה לה'... וכל חכם לב בכן יבואו ויעשו את כל אשר ציוה ה', את המשכן....". הדברים דומים ביותר לדברים שנאמרו על ידי ה' למשה בתחילת פרשת תרומה, אלא שבולט מהם חסרונו של העיקר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ענין זה מושמט על ידי משה ואין אנו מוצאים בדבריו אמירות בהקשר זה. השמטה זו ברורה לאור דברינו הקודמים, שכן בעקבות חטא העגל, ודבריו הברורים של ה': "כי לא אעלה בקרבך", והקמת המשכן האלטרנטיבי - ברור שהחזון המקורי אינו יכול לעמוד במקומו.
במובן הזה, כפילות העניינים שבין פרשת תרומה ופרשת ויקהל, והחזרה על הדברים, דווקא ממחישה את הדבר העיקרי שחסר בו –החזון המקורי. כאילו אומרת התורה: ציווי ה' על הקמת המשכן (שבפרשת תרומה) אכן בוצע (כאמור בפרשת ויקהל), אך החזון המקורי עבר שינוי.
ובכל זאת, חרף העובדה שהחזון המקורי של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" אינו יכול לעמוד במקומו, משה מקדם את הקמת המשכן, בהתאם לציווי ה' שניתן לו מלכתחילה. ולא זו בלבד, אלא שבסופו של התהליך ה' מסכים עימו, כפי שנקרא בשבת הבאה בפרשת פקודי: "ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן". מצד שני, את רעיון ה - "ושכנתי בתוכם" שוב לא נמצא בצורה ברורה בתורה, וברור שחל בו שינוי.
אם כך, ולאחר שניתחנו את העדויות שבכתובים, ניצבת לה השאלה במלוא עוזה וכוחה: מה קרה למשכן? איזה שינוי חל בו? במה הומר החזון המקורי? פרשת פקודי והפרשה הסמוכה לה – ויקרא, יספקו לנו את הפתרון, ועל כך נספר בשבת הבאה.
עדכוני מכס ורגולציה
