בהלכות מלכים (ט, א) כותב הרמב"ם ש - "נצטווה עמרם במצרים מצוות יתירות, עד שבא משה ונשלמה התורה על ידו".
ככלל, וכפי שכבר ציינו מספר פעמים, מקור החיוב במצוות, לשיטת הרמב"ם, הוא מעמד הר סיני ומסירת התורה למשה, בעוד שלקיום המצוות על ידי האבות (אברהם – ברית מילה, יעקב – גיד הנשה) אין מעמד מחייב לדורות.
ועדין יש לבאר את דברי הרמב"ם בענין עמרם – באילו מצוות נצטווה עמרם, ומהו המקור של הרמב"ם לדברים אלו.
מספר דעות ניתנו באחרונים לענין המצוות שנצטווה בהן עמרם (ראה במאמרו של הרב ישראל רובין, פורסם באתר www.haoros.com, גליון 912):
א. הצפנת פענח ומהר"ץ חיות כתבו שעמרם חידש את מצוות הקידושין, כפי שנאמר בפרשתנו "וילך איש מבית לוי ויקח את בית לוי", והפועל "לקח" מציין את הקידושין (ראה בבלי קידושין ב, א).
ב. היד איתן כתב שעמרם חידש את דין מחזיר גרושתו (בהתאם לדברי רש"י שעמרם היה פרוש מיוכבד מפני גזירת פרעה, והחזירה ועשה בם ליקוחין שניים). אלא שעל הסבר זה יקשה שדין מחזיר גרושתו אינו מצווה עצמאית, אלא פרט ספציפי, ואילו דברי הרמב"ם מציינים מצוות ממש.
ג. תורת המלך כתב שעמרם חידש את איסור הריגת עובר במעי אמו, ולכן סירבו המיילדות לשמוע לפרעה להרוג העוברים, אלא שהקשו מהכתוב - "וראיתם על האבנים אם בן הוא והמיתן", שממנו עולה שמדובר בזמן שלאחר לידה, בשעה כשניכר בין זכר לנקבה. ועוד קשה, שגם כאן אין מדובר במצוה עצמאית, אלא בפרט ספציפי.
ועדין קשה, שאם מדובר בדין ספציפי, מדוע אין הרמב"ם מפרט אותו אלא כותב "נצטווה עמרם במצרים מצוות יתירות".
פתרון הדברים יימצא בעקבות איתור מקורו של הרמב"ם לענין זה. נראה שמקורו של הרמב"ם הוא במכילתא ליתרו הסוקרת את המצוות שניתנו קודם מתן תורה, וכותבת: "מצוות שנצטווה אדם הראשון, ומצוות שנצטוו בני נח, ומצוות שנצטוו במצרים ובמרה...". ומהו הקשר לעמרם? המדרש מבאר שעמרם היה גדול הדור וראש הסנהדרין, ועל כן מסתבר שאותן מצוות ניתנו לעמרם בתפקידו כראש הסנהדרין. (ראה בתורה שלמה, שמות ב, אות ז).
לפי דברים אלו, ברור מדוע הרמב"ם אינו מציין מצוות ספציפיות, שהרי גם המקור במכילתא אינו מציין מקור זה. דברי האחרונים שהובאו לעיל משלימים זה את זה, ויוצרים ביחד מאגר של מצוות ודינים חדשים
עדכוני מכס ורגולציה
