בשני פרעונים אנו פוגשים בפרשנו: האחד הוא זה שלגביו מספרת פרשתנו: "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף", ושלאחר מכן מסופר עליו שמת, והשני הוא זה שמולו פעלו והתמודדו משה ואהרון, ושעליו נרחיב מיד. על מנת למנוע בלבול בשמות, נקרא לפרעה השני - פרעה החדש, ולקודמו, זה שלא ידע את יוסף – פרעה הראשון.
לאחר שמשה ואהרון מופיעים בפני פרעה החדש ואומרים לו "כה אמר ה' א-לוהי ישראל שלח את-עמי ויחוגו לי במדבר" משיב להם פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל: לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח". אלא שפרעה אינו מסתפק בכך והוא גוזר גזירה חדשה: "ויצופרעה ביום ההוא את הנוגשים בעם ואת שוטריו לאמר: לא תוסיפון לתת תבן לעם ללבון הלבנים כתמול שלשום: הם ילכו וקוששו להם תבן. ואת מתכונת הלבנים אשר הם עושים תמול שלשום תשימו עליהם - לא תגרעו ממנו. כי נרפים הם על כן הם צועקים לאמור נלכה נזבחה לאלוהינו. תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה, ואל ישעו בדברי שקר".
מדוע באמת נזקק פרעה לגזירה זו, שיתכן וגם פגעה בניצול הכלכלי של בני ישראל? אמנם פרעה מסביר: "תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה, ואל ישעו בדברי שקר", אלא שבאותה מידה היה יכול, בפשטות, לחסל את משה ואהרון ובכך לגמור את הענין. מה ביקש פרעה להשיג?
אכן פרעה הראשון כבר עמד על הסיכון בקיומה של הנהגה לעם ישראל, ומיד שנודע לו על הריגת המצרי בידי משה, ועל כך שקם מישהו שמסוגל, אולי, להנהיג את העם המעונה, ביקש פרעה להרוג את משה. בשל כך ברח משה, וישב בארץ מדין. מאז חלפו הרבה שנים, משהו שאפשר להעריכו ב- 50-60 שנה, ופרעה החדש ניצב בפני בעיה קשה הרבה יותר: הנהגה של עם ישראל, שמתחילה להתעורר. מסתבר שבמהלך השנים, ובוואקום שהותיר אחריו משה בנוסו למדיין, קמה לו לעם הנהגה עממית - זקנים ושוטרים. על זקנים ושוטרים אלו אנו קוראים רק בתקופת כהונתו של פרעה החדש, ולא לפני כן. אלא שהנהגה זו היתה פסיבית ורדומה, מן הסתם בשל הלחץ הקשה שהעם היה נתון בו, ומשה נועד להיות הניצוץ שיצית את ההנהגה ויסחף אחריה את העם. וכך, כשחוזר משה ממדין למצרים בשליחותו של משה, מצווהו ה' ליצור קשר עם הנהגה זו ולגייס אותה לשליחותו החדשה:"לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אלהם ה' א-להי אבותיכם נראה אלי... ושמעו לקולך, ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו ה' א-להי העבריים נקרה אלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' א-להינו". לזקנים אלו היה גם תפקיד בשכנוע העם לקבל את מנהיגותו של משה: "וילך משה ואהרון ויאספו את כל זקני בני ישראל, וידבר אהרון את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה ויעש האותות לעיני העם, ויאמן העם".
כשהופיעו אהרון ומשה בפניו, הבין פרעה את המהלך הזה. הוא הבין שהחיבור בין ההנהגה העממית ובין משה יהיה הרסני מבחינתו, ולפיכך ביקש לייצר טריז עמוק בין משה לבין הזקנים והעם, ובכך לפורר את המהלך של משה. לשם כך מכביד פרעה את ידו על העם – על מנת שזעקת העם תגיע למעלה ותכשיל את מנהיגות משה. חיסולם של משה ואהרון דווקא היה עשוי להצית את אש המרד. הרבה יותר נכון היה להוכיח לכולם שמנהיגותם מזיקה ולא מועילה.
האם פרעה הצליח בכך? בהחלט. כבר בפרשתנו אנו קוראים על כך "ויבואו שוטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמור למה תעשה כה לעבדיך. תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו, והנה עבדיך מוכים וחטאת עמך. ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אומרים נלכה נזבחה לה". ומיד הדבר משתקף אצל משה ואהרון: "ויפגעו את משה ואת אהרון ניצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה. ויאמרו אליהם, ירא ה' עליכם וישפוט, אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו, לתת חרב בידם להורגנו. וישב משה אל ה', ויאמר: ה', למה הרעות לעם הזה, למה זה שלחתני. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא-הצלת את עמך".
מצידו של פרעה מהלך ההתפוררות הצליח, ועם ישראל, על הנהגתו, התנתקו מהמהלך. בהמשך ההתמודדות מול פרעה כבר לא נראה - לא את הזקנים, וגם לא את העם עצמו ("ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה"). ואולם, מה שפרעה לא הביא בחשבון הוא את המהלך הניסי שהוביל ה' לגאולת העם ממצרים, באמצעות שלוחיו - משה ואהרון, ותוך גרירת העם, כמעט בעל כרחו, למהלך הזה.
עדכוני מכס ורגולציה
