בפרשתנו אנו קוראים על משה "ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים ניצים, ויאמר לרשע למה תכה רעך". מדוע כנה משה את המכה בשם רשע? שתי אפשרויות בדבר: האחת – כי המכה היה הצד הרע באותו סכסוך, ועל כן כונה בשם רשע. השניה – כי מי שמכה את זולתו נקרע רשע.
ועוד שאלה: האם באמת היתה כאן הכאה? גם כאן שתי אפשרויות: האחת – אכן כן, ופרוש שאלת משה "למה תכה רעך" היא "למה הכית את רעך". השניה – בהתאם לדברי ריש לקיש בסנהדרין נח,ב - שרק היתה כוונה להכות: "המגביה ידו על חבירו, אף על פי שלא הכהו – נקרא רשע, שנאמר: 'ויאמר לרשע למה תכה רעך', למה הכית לא נאמר, אלא למה תכה, אף על פי שלא היכהו נקרא רשע.
ואכן, הכאת אדם כשר מהווה איסור התורה: " אסור לאדם לחבול, בין בעצמו בין בחברו. ולא החובל בלבד, אלא כל המכה אדם כשר מישראל - בין קטן בין גדול, בין איש בין אישה, דרך ניציון, הרי זה עובר בלא תעשה... אפילו להגביה ידו על חברו, אסור; וכל המגביה ידו על חברו, אף על פי שלא הכהו - הרי זה רשע" (משנה תורה, חובל ומזיק, ה, א).
המענין הוא שמקורו של האיסור נמצא בחובה המוטלת על בית הדין שלא להכות את החוטא יותר מדי: "האזהרה שהוזהר הדיין מלהכות את החוטא מכות כבדות המחלחלות. ביאור דבר זה, שכל מחוייב מלקות, תכלית מה שמלקיים אותו ארבעים חסר אחת, כמו שבא הפירוש המקבל. ואין מלקים שום אדם עד שיאמדו את המכות כפי יכולת הלוקה וגילו ומזגו ובנין גופו... ומן הלאו הזה היא האזהרה מלהכות - שאר כל אדם לא כל שכן! (ספר המצוות, ל"ת ש')". והדברים ברורים, איסור הכאת הזולת הינו מובן מאליו, ולא היתה התורה צריכה לציינו במפורש.
עדכוני מכס ורגולציה
