לאחר תיאור חטא העגל, ממשיכה פרשתנו ומביאה את פרשיית אוהל מועד: "ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אוהל מועד, והיה כל מבקש ה' יצא את אוהל מועד אשר מחוץ למחנה...." (לג, ז-יא).
דברים אלו מתמיהים ביותר, שהרי זהו אינו אוהל מועד המוכר לנו מהפרשה הקודמת, בה למדנו שאוהל מועד הוא המשכן: "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד; באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר לפני ה'". (ופסוקים נוספים בפרשת תצוה מתייחסות למשכן כאל אוהל מועד). גם הפער בין שני האוהלים צורם ומפתיע כאחד: בעוד שביחס למשכן נאמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", הרי שאוהל מועד שלנו נמצא "הרחק מן המחנה". יצירת אוהל מועד החדש נראית כאן כפרי מחשבתו ותכנונו של משה. מדוע? מה ארע ומה השתנה?
חטא העגל, שאירע לפני הקמת המשכן, שיבש לחלוטין את התכנון המקורי, ופרשיית אוהל מועד שלנו מציינת בצורה ברורה את התופעה: התרחקותם של משה ושל ה' מהעם.
באשר להתרחקות משה - כפי שציין היטב הרב משה ליכטנשטיין בספרו "ציר וצאן" (עמ' 87) - משה הבין שקיימת חובה לערוך שינוי רדיקאלי במדיניות החינוכית של העם. שוב לא ניתן להביא על מגש של כסף את הגאולה לעם, ללא מאמץ אקטיבי של העם. התופעה של ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, שהתחילה בגאולת מצרים, והמשיכה בנסים במדבר, ובתורה שניתנה לעם מן השמים - קרסה. זמן מועט שבו משה המנהיג לא היה בשטח - והעם התפרק לגמרי. "כדי לגמול את העם ממציאות קיומית שבה מתקבלת הדרכה רוחנית והנהגה מדינית מלמעלה, ולהעבירם למצב בו נקיטת היוזמה מוטלת עליהם - דרושה פעילות חינוכית נמרצת כדי לשחררם מתלות במנהיג ולהפכם לאנשים בעלי קומה ודיעה, הפועלים כבני חורין, וקובעים את גורלם בעצמם.לשם כך עוקר משה מחוץ למחנה... שוב אין משה במחנה... מעתה יצטרכו בני ישראל ליזום, להחליט ולבצע בעצמם, כדי שדבר ה' יגיע אליהם. נוצר כאן טיפוס חדש, אשר טרם היכרנוהו בספר שמות - מבקש ה'".
ואולם לא רק משה התרחק, אלא בראש ובראשונה - ה', והחזון של "ושכנתי בתוכם" עבר רביזיה. לאחר חטא העגל חוזר ה' על פרשיית שליחת המלאך המוכרת לנו מסוף פרשת משפטים (כג, ג), אלא שהפעם מציין ה' בצד שליחת המלאך "כי לא אעלה בקרבך". למעשה, חוזר ה' מחזונו של 'ושכנתי בתוכם' ומחליט לבטלו, כפי שכתב האבן עזרא: "כי לא אעלה בקרבך - לא יעשו משכן, כי לא אשכון בתוך בני ישראל" (לג, ג, בפירוש הארוך). בתגובה מעוררת התפעלות, משה מנסה לרכך את המכה, ומציע פתרון ביניים - לא ביטול מוחלט של המשכן, אלא יצירת ורסיה מרוחקת שלו: ה' ישכון באוהל מועד מרוחק, מלא כזה שנמצא בתוך העם, והעם יבוא לדרוש את ה'. במסגרת פתרון זה משה נוקט יוזמה, לוקח את אוהלו מחוץ למחנה, ומקים שם את המשכן האלטרנטיבי, ובד בבד מתפלל אל ה' לקבל יוזמה זו - "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה", ואכן ה' מקבלה - "גם את הדבר אשר דברת אעשה".
פתרון הביניים הצליח. אלא שיש לשאול האם הדברים נעצרו שם והחזון המקורי בדבר 'ושכנתי בתוכם' נגוז, או שהוא הושב למקומו מתי שהוא? נחדד - ברור שבמובן הפיזי הוקם המשכן, ואוהל מועד האלטרנטיבי של משה לא נותר לבדו. אלא שעדין יהיה צריך לברר האם חזון ה - "ושכנתי בתוכם" הוחזר והוחדר לתוך המשכן הפיזי. על כך נוכל להשיב רק לאחר קריאת הפרשות הבאות. אגב, אבן עזרא נותר אופטימי: "וטעם כל הפרשה, כי ה' אמר למשה קודם מעשה העגל 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', וכאשר עשו העגל אמר 'לא אעלה בקרבך', והנה לא יעשה המקדש. וכאשר התחנן משה אל ה', אמר לו שהשכינה תהיה על האוהל, שהוא אוהל משה. ופייס שנית על ישראל, אז אמר לו שהוא ישכון בקרב ישראל" (מתוך הפירוש הקצר לשמות לג, יד-יז).
עדכוני מכס ורגולציה
