גיל נדל משרד עורכי דין

 

וארא - מדוע פרעה הסכים לפגוש בשנית את משה ואהרון? (תשע"ב)

עוד בנושא
פקודי - שיעור בשקיפות פיננסית – המרצה: משה רבנו (תשפ"ב)
כי תשא -סיפורה של המתנה דרמטית (תשפ"ב)
ויקהל - מה משה רבנו ממליץ לעשות במצב של חוסר וודאות? (תשפ"ב)
תרומה - האם השלם גדול מסך כל חלקיו? [תשפ"ב]
עוד בנושא
יתרו - זה שאני חושש שלא תצליח - אינו אומר שלא אתן לך סיכוי (תשפ"ב)
בשלח - מדוע אני מכין את דברי התורה לפרשת השבוע? (תשפ"ב)
בא - מופע יחיד (תשפ"ב)
וארא - נסיון יפה שלא הצליח (תשפ"ב)
תצוה - תורת הקרבנות שמעולם לא התממשה (תש"ף)
הרצוי, המצוי וההתפכחות (תשע"ח)
שמות - שמעון ולוי יוכיחו (תשע"ח)
יתרו – זכור ושמור בדיבור אחד? (תשע"ו)
בא – לחצן המצוקה של משה רבנו (תשע"ו)
משפטים - מעמד הר סיני וברית האגנות: חזון, כישלון ודרך חדשה (תשע"ה)
ויקהל פקודי - להעלות מחדש את הרכבת על הפסים (תשע"ה)
בשלח - "וכי ידיו של משה עושות מלחמה?" (תשע"ד)
ויקהל פקודי - הימור מחושב (תשע"ג)
כי תשא - שניה לפני חטא העגל (תשע"ג)
תצוה - אין משחקים באש! על הפקת לקחים בהקמת המשכן (תשע"ג)
תרומה - תוכנית השיקום (תשע"ג)
משפטים - הברית שהחליפה את מעמד הר סיני (תשע"ג)
יתרו - הדרמה החבויה של מעמד הר סיני (תשע"ג)
בשלח - אירוע מכונן במרה (תשע"ג)
בא - גאולת שלוש המכות (תשע"ג)
וארא - למי שמע פרעה? (תשע"ג)
שמות - משה, אהרון והמטה – גלגולו של מודל הנהגה בלתי אידיאלי (תשע"ג)
ויקהל פקודי - המשכן המפוכח (תשע"ב)
כי תישא - חטא העגל והברית החדשה (תשע"ב)
תצוה - סוף עידן התמימות - תשע"ב)
תרומה- "ושכנתי בתוכם" – על גניזתו של החזון האינטימי (תשע"ב)
משפטים - מה היה קורה אילו? ( תשע"ב)
יתרו - "אני חותנך יתרו בא אליך" – לשם מה? (תשע"ב)
בשלח - "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (תשע"ב)
בא - מי הבין את שפת הכוח? (תשע"ב)
שמות- ניצחון פירוס של פרעה (תשע"ב)
פקודי - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – הפתרון (תשע"א)
ויקהל - מדוע הציווי של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נעלם מפרשת ויקהל? (תשע"א)
כי תישא - המשכן האלטרנטיבי של משה (תשע"א)
תצוה - המשכן והמדבר – על יצירת אידאליזציה לאירוע דיעבדי (תשע"א)
תרומה - "ושכנתי בתוכם" - אידאל שנזנח?(תשע"א)
משפטים - ה"נעשה ונשמע" העדכני (תשע"א)
יתרו - התפרצות לדלת פתוחה (תשע"א)
בשלח - מלחמת עמלק כאנטי-תזה ליציאת מצרים (תשע"א)
בא - יוזמות עצמאיות בהנהגת משה (תשע"א)
וארא - משבר ההנהגה של פרשת וארא (תשע"א)
שמות - מדוע הושם משה בתיבה על שפת היאור? (תשע"א)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: מזבח הקטורת (תש"ע)
כי תשא - המצוות בפרשה: איסור בשר בחלב – על היחס בין לשונו של הכתוב לבין התורה שבעל פה(תש"ע)
תצוה- המצוות בפרשה: עשיית הבגדים או לבישת הבגדים? (תש"ע)
תרומה - המצוות בפרשה: האם השולחן הוא חלק מהבית? (תש"ע)
משפטים - המצוות בפרשה: שאר כסות ועונה - חיוב ממוני ואיסור צער (תש"ע)
יתרו - המצוות בפרשה: קידוש (תש"ע)
בשלח - המצוות בפרשה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'?" (תש"ע)
בא - המצוות בפרשה: "קרבן פסח ועריפת פטר חמור – טעמי המצוות כשיקול במנין המצוות" (תש"ע)
וארא -"אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק" (תש"ע)
שמות -המצוות בפרשה: "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (תש"ע)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: כיוונים בעבודת ה' במקדש (התשס"ט)
כי תשא - המצוות בפרשה: קידוש ידיים ורגליים (התשס"ט)
תצוה - המצוות בפרשה: "והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה" (התשס"ט)
תרומה - המצוות בפרשה: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (התשס"ט)
משפטים - המצוות בפרשה: עונשי הגנב (התשס"ט)
יתרו - המצוות בפרשה: איסור עשיית מלאכה בשבת ושביתה בשבת (התשס"ט)
בשלח - המצוות בפרשה: איסור יציאה מחוץ לתחום - אמצעי או מטרה? (התשס"ט)
בא - המצוות בפרשה: קביעת לוח השנה (התשס"ט)
וארא - המצוות בפרשה: "ויחזק ה' את לב פרעה" – על תשובה של בני נוח (התשס"ט)
שמות - המצוות בפרשה: למה תכה רעך? (התשס"ט)
פרשת שקלים - המצוות בפרשה: מחצית השקל - המס שלך ובשבילך (התשס"ח)
פרשת ויקהל - המצוות בפרשה: איסור ענישה בשבת (התשס"ח)
פרשת כי תשא - המצוות בפרשה: שמן המשחה – איסור עשייה ואיסור שימוש (התשס"ח)
פרשת תצווה - המצוות בפרשה: למה נועדו הבגדים (התשס"ח)
פרשת תרומה - המצוות בפרשה: האם הכלים הם חלק מהבית? על מצות בנין בית המקדש (התשס"ח)
פרשת משפטים - המצוות בפרשה: על מצוות שאין חובה לתור אחריהן ולקיימן (התשס"ח)
פרשת יתרו - המצוות בפרשה: כיצד ניתן לצוות להאמין בה'? (התשס"ח)
פרשת בשלח - המצוות בפרשה: אסור יציאה מחוץ לתחום בשבת – מן התורה או מדרבנן? (התשס"ח)
פרשת בא - המצוות בפרשה: עריפת פטר חמור - מצווה שהיא תמריץ שלילי (התשס"ח)
עוד בנושא

 

 

בפרשתנו אנו קוראים על הופעתם השניה של משה ואהרון לפני פרעה: "ויאמר ה' אל משה ואל אהרון לאמור – כי ידבר אליכם פרעה לאמור תנו לכם מופת – ואמרת אל אהרון קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין. ויבוא משה ואהרון אל פרעה, ויעשו כן כאשר צווה ה', וישלך אהרון את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו, ויהי לתנין" (ז, ח-י). הופעתם השניה כתבנו, משום שכבר בפרשה הקודמת הופיעו משה ואהרון לפני פרעה ואמרו לו "כה אמר ה' א-לוהי ישראל שלח את-עמי ויחוגו לי במדבר" (ה, א).  אלא שעל הופעה שניה זו ראוי להקשות מדוע פרעה דרש דווקא בה ממשה ואהרון לתת להם מופת ולא עשה זאת כבר בפעם הראשונה, ובמה השתנתה ההופעה השניה מהראשונה? ויתירה מזו, וכפי ששאל האברבנאל על פרשתנו, מדוע פרעה הסכים לקיומו של דיאלוג כלשהו עם משה ואהרון וקיבלם בפעם השניה, וזאת לאחר שכבר בפעם הראשונה שלחם מאצלו ואמר להם "לכו לסבלותיכם"?

 

המענה לשאלות אלו מצוי בדברים שכתבנו בשבוע שעבר, עת עמדנו על הלך רוחו של פרעה לאחר המפגש הראשון עם משה ואהרון. כאמור, פרעה ניצב בפני בעיה קשה  - קיומה של הנהגה לעם ישראל שמתחילה להתעורר בעקבות  חזרתו של משה ממדין  - אותו משה שהיה מוכר למצרים כגורם בעייתי זה מכבר. פתרונו של פרעה היה לייצר טריז עמוק בין משה ואהרון לבין הזקנים והעם, ובכך לפורר את המהלך המנהיגותי של משה ואהרון. זוהי הסיבה לכך שפרעה הכביד את ידו על העם – על מנת שהעם יבין שמנהיגותם של משה ואהרון מזיקה לעם ואינה מועילה לו כלל ועיקר. אכן, לאחר המפגש הכושל בין שוטרי העם לבין פרעה, מטיחים השוטרים במשה ואהרון: "ירא ה' עליכם וישפוט, אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו, לתת חרב בידם להורגנו".

 

אלא שבאופן עיקש צמד הזקנים חוזר ומופיע בשנית בפני פרעה, ופרעה מבין שהמהלך שלו עדין לא צלח, והוא מנסה לשוב ולטרפד את שליחותם של משה ואהרון, והפעם מכיוון אחר, אישי יותר. פרעה אינו יודע, כמובן, את מה שידוע לנו  - ששליחותם של משה ואהרון לא שאבה את כוחה מהסמכת העם או מפרץ מנהיגות אוטונומי של משה ואהרון, וכל כולה נעשתה מכח דברי ה' למשה ואהרון ושליחות ה' המפעמת בהם, ולפיכך כל מאבק בהם לא יצלח – והוא מניח שמדובר במנהיג גולה שבה לתפוס את הפיקוד לאחר שנים בגלות, ושניתן להפיל אותו.

 

אם יצירת הטריז בין משה ואהרון לבין העם אינו מונע מצמד הזקנים להופיע בפני – אומר פרעה לעצמו, הבה וננסה להגחיך אותם ולהראות כי אין ביכולתם לעשות דבר. "ועתה יש רק לגלות חרפת שני אלה ברבים, יש רק להראות את כל אוזלת ידם – ומיד יישארו זקנים אלה מבודדים, נתונים ללעג, לא רק של חרטומים וחכמים, אלא אף של בני עמם. לשם זה גם יאמר פרעה 'תנו לכם מופת' ולא כפי שרגיל לומר 'תנו לי מופת'... שהרי הוא אינו זקוק למופת, הוא יודע מראש שאין כל ממש בשלוחים אלה. אך אמר: אם אתם רוצים להראות כוחכם, אדרבה, תנו לכם מופת – ונראה" (נחמה ליבוביץ על פרשתנו). בהיותם פועלים על פי צו ה' ומכוחו, מתגברים משה ואהרון ללא כל קושי על המכשולים שמנסה פרעה לשים בדרכם.