זמן קצר לפני יציאת בני ישראל ממצרים שומע העם את הנחיותיו של משה בכל הנוגע להקרבת קרבן פסח, ומגיב להן בחיוב: "וילכו ויעשו בני ישראל, כאשר ציווה ה' את משה ואהרון כן עשו"
היענות זאת - אין לראות אותה כמובנת מאליה, שהרי גם בתחילת הדרך - בהשקת שליחותו של משה לפרעה - נענה העם לשליחות ("וידבר אהרון את כל-הדברים אשר דיבר ה' אל משה, ויעש האותות לעיני העם, ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עוניים, ויקדו וישתחוו"), ואף על פי כן, בהמשך הדברים, עם הכבדת העבודה על העם, איבד העם את תקוותו בגאולה (או את אמונו בשליחות משה), וחזר לנקודת המוצא - "וידבר משה כן אל בני ישראל, ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה".
אם כך, ולאחר שהתברר שמימוש ההבטחה הא-להית לאברהם "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" אינו מתבצע באופן חלק ומהיר, כיצד בכל זאת הצליחו בני ישראל לעשות את הקפיצה הגדולה מ - "ולא שמעו אל משה" אל "כאשר ציווה ה' את משה ואהרון כן עשו?
תשובה ברורה, אך גם מפתיעה, ניתנת בתחילתה של פרשתנו: "ויאמר ה' אל משה, בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותיי אלה בקרבו,ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצריים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'". למעשה, מעידה התורה כי כל שלוש המכות האחרונות – ארבה, חושך, מכת בכורות - ניתנו לטובתם של בני ישראל, על מנת שהללו יכירו וידעו את ה', שכן עד לאותו שלב – וחרף שבע המכות שכבר ניחתו על פרעה ומצרים - לא הפנימו בני ישראל את העובדה שהם נמצאים בעיצומו של תהליך הגאולה.
נחדד את הדברים: שבע המכות הראשונות ניתנו על מנת שמצרים יכירו בהנהגת ה' את העולם, וכפי שנאמר בטרם ביצוע המכות: "וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים". מטרה זו הושגה כבר בתום שבע המכות הראשונות, עת אנו קוראים על דבריו של פרעה: "וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרון, ויאמר אליהם חטאתי הפעם - ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", ומבחינה זאת ניתן היה לסיים את התהליך בשלב הזה. אלא, וכאמור לעיל, תהליך הגאולה, מצידם של בני ישראל, נתקע, ולא היה בכוחן של שבע המכות ראשונות להתניעו.
שלוש המכות האחרונות ניתנו, אפוא, לטובתם של בני ישראל והן היוו חזרה או תקציר של שבע המכות שקדמו להן, ונמעניהן היו בני ישראל. לאחר שהמצרים חוו על גופם את המהלך הא-להי, והלחץ מלמטה למעלה – כלפי שלטונו של פרעה – גבר, הגיע הרגע שבו גם בני ישראל, בתוך מסגרת חייהם הקשים, יוכלו לחוות את תהליך הגאולה מצידם.
אינדיקציה לקושי העצום שחוו בני ישראל בתהליך הגאולה ניתנת באזכור התופעה של נתינת את חן העם בעיני מצרים לצורך שאילת כלי הכסף וכלי הזהב. להבנתנו, על אף ההוראה שניתנה לשאול כלים מהמצרים, לא היו בני ישראל מסוגלים לבצע את הצעד הדרמטי כלפי משעבדיהם וליטול מהם רכוש. היה צורך בביצוע מעשה אקטיבי מצד המצרים - לבוא ולשכנע את בני ישראל ("שלא היו אנשי מצרים שונאים אותם על המכות אבל מוסיפין בהם אהבה ונושאין חן בעיניהם"; רמב"ן על אתר) - על מנת שההבטחה הא-להית "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" תתקיים.
תהליך הגאולה של עם ישראל, מצידו של עם ישראל, החל מאוחר, מאוחר מאד. הוא היה קצר ומהיר. הוא החל במכת הארבה, והגיע לשיאו על ים סוף - "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". באופן מציאותי וטראגי, כשם שתהליך הגאולה התחולל במהירות כך גם רושמו נגוז במהירות, כפי שנקרא בהמשך דברי התורה בחומש שמות.
עדכוני מכס ורגולציה
