גיל נדל משרד עורכי דין

 

בא - המצוות בפרשה: "קרבן פסח ועריפת פטר חמור – טעמי המצוות כשיקול במנין המצוות" (תש"ע)

עוד בנושא
יתרו – זכור ושמור בדיבור אחד? (תשע"ו)
בא – לחצן המצוקה של משה רבנו (תשע"ו)
משפטים - מעמד הר סיני וברית האגנות: חזון, כישלון ודרך חדשה (תשע"ה)
ויקהל פקודי - להעלות מחדש את הרכבת על הפסים (תשע"ה)
עוד בנושא
ויקהל פקודי - הימור מחושב (תשע"ג)
כי תשא - שניה לפני חטא העגל (תשע"ג)
תצוה - אין משחקים באש! על הפקת לקחים בהקמת המשכן (תשע"ג)
תרומה - תוכנית השיקום (תשע"ג)
משפטים - הברית שהחליפה את מעמד הר סיני (תשע"ג)
יתרו - הדרמה החבויה של מעמד הר סיני (תשע"ג)
בשלח - אירוע מכונן במרה (תשע"ג)
בא - גאולת שלוש המכות (תשע"ג)
וארא - למי שמע פרעה? (תשע"ג)
שמות - משה, אהרון והמטה – גלגולו של מודל הנהגה בלתי אידיאלי (תשע"ג)
ויקהל פקודי - המשכן המפוכח (תשע"ב)
כי תישא - חטא העגל והברית החדשה (תשע"ב)
תצוה - סוף עידן התמימות - תשע"ב)
תרומה- "ושכנתי בתוכם" – על גניזתו של החזון האינטימי (תשע"ב)
משפטים - מה היה קורה אילו? ( תשע"ב)
יתרו - "אני חותנך יתרו בא אליך" – לשם מה? (תשע"ב)
בשלח - "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (תשע"ב)
בא - מי הבין את שפת הכוח? (תשע"ב)
וארא - מדוע פרעה הסכים לפגוש בשנית את משה ואהרון? (תשע"ב)
שמות- ניצחון פירוס של פרעה (תשע"ב)
פקודי - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – הפתרון (תשע"א)
ויקהל - מדוע הציווי של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נעלם מפרשת ויקהל? (תשע"א)
כי תישא - המשכן האלטרנטיבי של משה (תשע"א)
תצוה - המשכן והמדבר – על יצירת אידאליזציה לאירוע דיעבדי (תשע"א)
תרומה - "ושכנתי בתוכם" - אידאל שנזנח?(תשע"א)
משפטים - ה"נעשה ונשמע" העדכני (תשע"א)
יתרו - התפרצות לדלת פתוחה (תשע"א)
בשלח - מלחמת עמלק כאנטי-תזה ליציאת מצרים (תשע"א)
בא - יוזמות עצמאיות בהנהגת משה (תשע"א)
וארא - משבר ההנהגה של פרשת וארא (תשע"א)
שמות - מדוע הושם משה בתיבה על שפת היאור? (תשע"א)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: מזבח הקטורת (תש"ע)
כי תשא - המצוות בפרשה: איסור בשר בחלב – על היחס בין לשונו של הכתוב לבין התורה שבעל פה(תש"ע)
תצוה- המצוות בפרשה: עשיית הבגדים או לבישת הבגדים? (תש"ע)
תרומה - המצוות בפרשה: האם השולחן הוא חלק מהבית? (תש"ע)
משפטים - המצוות בפרשה: שאר כסות ועונה - חיוב ממוני ואיסור צער (תש"ע)
יתרו - המצוות בפרשה: קידוש (תש"ע)
בשלח - המצוות בפרשה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'?" (תש"ע)
וארא -"אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק" (תש"ע)
שמות -המצוות בפרשה: "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (תש"ע)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: כיוונים בעבודת ה' במקדש (התשס"ט)
כי תשא - המצוות בפרשה: קידוש ידיים ורגליים (התשס"ט)
תצוה - המצוות בפרשה: "והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה" (התשס"ט)
תרומה - המצוות בפרשה: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (התשס"ט)
משפטים - המצוות בפרשה: עונשי הגנב (התשס"ט)
יתרו - המצוות בפרשה: איסור עשיית מלאכה בשבת ושביתה בשבת (התשס"ט)
בשלח - המצוות בפרשה: איסור יציאה מחוץ לתחום - אמצעי או מטרה? (התשס"ט)
בא - המצוות בפרשה: קביעת לוח השנה (התשס"ט)
וארא - המצוות בפרשה: "ויחזק ה' את לב פרעה" – על תשובה של בני נוח (התשס"ט)
שמות - המצוות בפרשה: למה תכה רעך? (התשס"ט)
פרשת שקלים - המצוות בפרשה: מחצית השקל - המס שלך ובשבילך (התשס"ח)
פרשת ויקהל - המצוות בפרשה: איסור ענישה בשבת (התשס"ח)
פרשת כי תשא - המצוות בפרשה: שמן המשחה – איסור עשייה ואיסור שימוש (התשס"ח)
פרשת תצווה - המצוות בפרשה: למה נועדו הבגדים (התשס"ח)
פרשת תרומה - המצוות בפרשה: האם הכלים הם חלק מהבית? על מצות בנין בית המקדש (התשס"ח)
פרשת משפטים - המצוות בפרשה: על מצוות שאין חובה לתור אחריהן ולקיימן (התשס"ח)
פרשת יתרו - המצוות בפרשה: כיצד ניתן לצוות להאמין בה'? (התשס"ח)
פרשת בשלח - המצוות בפרשה: אסור יציאה מחוץ לתחום בשבת – מן התורה או מדרבנן? (התשס"ח)
פרשת בא - המצוות בפרשה: עריפת פטר חמור - מצווה שהיא תמריץ שלילי (התשס"ח)
עוד בנושא

בפרשתנו אנו קוראים את הציווי בענין קרבן פסח: "דברו אל כל עדת ישראל לאמור, בעשור לחודש הזה,  ויקחו להם, איש שה לבית אבות שה לבית... והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה. ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל... ואכלו את הבשר בלילה הזה, צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו".

הרמב"ם מנה בענין זה שתי מצוות: האחת (עשה נ"ה) - הקרבת קרבן פסח- "להקריב כבש בפסח ביום ארבעה עשר בניסן"; והשניה (עשה נ"ו) - אכילת קרבן הפסח – "לאכול כבש הפסח בליל חמשה עשר בניסן כפי תנאיו הנזכרים, והוא שיהא צלי, ושיאכל בבית אחד, ושיאכל עם מצה ומרור".

אלא שההפרדה הזאת בין הקרבת הקרבן לאכילתו אינה פשוטה כלל ועיקר. במלים אחרים, יש לשאול מדוע הרמב"ם לא מנה את כל ענייני קרבן פסח במצוה אחת הכוללת הן את הקרבת הקרבן והן את אכילתו. הקושיה מתחזקת לאור העובדה שבקרבנות אחרים איחד הרמב"ם את כלל ענייני הקרבן במצוה אחת, כפי שכתב, למשל, בענין קרבן האשם (עשה ס"ה): "הציווי שנצטווינו שיהא מעשה קרבן אשם כפי האופן הנזכר בויקרא... ובאר הכתוב היאך קרב, ומה נקטר ממנו ומה נאכל" . ואכן, מוני מצוות אחרים (רס"ג, למשל), מנו בענין קרבן הפסח מצות עשה אחת של הקרבה ואכילה.

נראה שהתשובה נעוצה בתכליות השונות של מעשי קרבן הפסח, היוצרים חיץ גדול בין ההקרבה לבין האכילה.הקרבת קרבן הפסח באה, לדעת הרמב"ם, והדבר נתמך בפשוטי המקראות, על מנת לשרש את העבודה הזרה המצרית: "כתוב בתורה, כמו שפירש אונקלוס, שהמצרִים הקדמונים היו עובדים את מזל טלה. לכן היו אוסרים לשחוט צאן ושׂונאים רועי צאן. נאמר: 'הן נזבח את תועבת מצרים' ונאמר: כי 'תועבת מצרים כל רֹעה צאן'. כדי למחות את עקבותיהן של דעות לא נכונות אלה צֻוֵּינוּ להקריב שלושה מיני מקנה אלה דווקא: מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קָרבנכם, כדי שבמעשׂה שאותו חשבו לשׂיא העבירה יתקרבו לאל, ובמעשׂה הזה יכופרו החטאים... לשם אותה תכלית עצמה נצטווינו לזבוח את כבשֹ הפסח ולהזות את דמו בְּמִצְרַיִם על השערים מבחוץ, כדי להסתייג מדעות אלה, לתת פרסום להפכן ולהקנות אמונה שהמעשׂה, שאתם חשבתם אותו לגורם ממית, הוא המציל מן המוות" (מורה נבוכים ג, מו).

אכילת קרבן פסח, לעומת זאת, אינה מהווה רק חלק ממעשה הקרבן אלא משרתת היבט נוסף והוא - זכר ליצירת מצרים. לפיכך נלוו לאכילה ביטויי מעשי יציאת מצרים מיוחדים כמו אכילה בחיפזון, איסור שבירת עצם, שיאכל צלי אש, ועוד. "הדינים המיוחדים לקורבן הפֶּסַח...טעם כולם ברור, כי כמו שהמצה היא בגלל החיפזון, כך הצלייה בגלל החיפזון, שהרי לא היתה שהות להכין מיני מטעמים ומאכלים משוכללים. אפילו להשתהות ולשבור את עצמותיו ולהוציא את מה שבתוכם אסור, שכבר הוזכר עיקרו של כל זאת והוא דברו: ואכלתם אֹתו בחִפזון" (מורה נבוכים, שם).

על רעיון זה של טעמי המצוות כשיקול במנין המצוות עמדנו בעבר בדוננו במצוות נוספות הנזכרות בפרשתנו: פדיון פטר חמור ועריפתו. הרמב"ם מנה בענין זה שתי מצות נפרדות: האחת – "הציווי שנצטוינו לפדות פטר חמור בשה" (עשה פ"א) , והשניה – "הצווי שנצטוינו בעריפת פטר חמור, אם אינו רוצה לפדותו" (עשה פ"ב). גם במקרה זה שאלנו מדוע לא נמנו שתי מצוות אלו כמצוות אחת בעלת פרטים שונים, והשבנו בין היתר, כי שני העניינים אינם מכוונים לאותה התכלית: פדיון פטר חמור בא לחזק את זכרון יציאת מצרים – "כדי שיזכרו היהודים לעולם הנס שעשה להם האל ביציאת מצרים שהרג כל בכוריהם שנמשלו לחמורים" (ספר החינוך, יב). עריפת פטר חמור, לעומת זאת, אינה קשורה ליציאת מצרים, ואף אינה נחשבת להעלאת החמור לגבוה (בשונה מהקרבת בכור בהמה, הבאה לזכר יציאת מצרים), אלא מהווה הריגת החמור, על מנת שלא ישתמשו בו, כדי לתמרץ את האנשים לכך שפטר החמור יפדה (ראה מורה נבוכים ג, לט).