גיל נדל משרד עורכי דין

 

פקודי - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – הפתרון (תשע"א)

עוד בנושא
יתרו – זכור ושמור בדיבור אחד? (תשע"ו)
בא – לחצן המצוקה של משה רבנו (תשע"ו)
משפטים - מעמד הר סיני וברית האגנות: חזון, כישלון ודרך חדשה (תשע"ה)
ויקהל פקודי - להעלות מחדש את הרכבת על הפסים (תשע"ה)
עוד בנושא
ויקהל פקודי - הימור מחושב (תשע"ג)
כי תשא - שניה לפני חטא העגל (תשע"ג)
תצוה - אין משחקים באש! על הפקת לקחים בהקמת המשכן (תשע"ג)
תרומה - תוכנית השיקום (תשע"ג)
משפטים - הברית שהחליפה את מעמד הר סיני (תשע"ג)
יתרו - הדרמה החבויה של מעמד הר סיני (תשע"ג)
בשלח - אירוע מכונן במרה (תשע"ג)
בא - גאולת שלוש המכות (תשע"ג)
וארא - למי שמע פרעה? (תשע"ג)
שמות - משה, אהרון והמטה – גלגולו של מודל הנהגה בלתי אידיאלי (תשע"ג)
ויקהל פקודי - המשכן המפוכח (תשע"ב)
כי תישא - חטא העגל והברית החדשה (תשע"ב)
תצוה - סוף עידן התמימות - תשע"ב)
תרומה- "ושכנתי בתוכם" – על גניזתו של החזון האינטימי (תשע"ב)
משפטים - מה היה קורה אילו? ( תשע"ב)
יתרו - "אני חותנך יתרו בא אליך" – לשם מה? (תשע"ב)
בשלח - "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (תשע"ב)
בא - מי הבין את שפת הכוח? (תשע"ב)
וארא - מדוע פרעה הסכים לפגוש בשנית את משה ואהרון? (תשע"ב)
שמות- ניצחון פירוס של פרעה (תשע"ב)
ויקהל - מדוע הציווי של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נעלם מפרשת ויקהל? (תשע"א)
כי תישא - המשכן האלטרנטיבי של משה (תשע"א)
תצוה - המשכן והמדבר – על יצירת אידאליזציה לאירוע דיעבדי (תשע"א)
תרומה - "ושכנתי בתוכם" - אידאל שנזנח?(תשע"א)
משפטים - ה"נעשה ונשמע" העדכני (תשע"א)
יתרו - התפרצות לדלת פתוחה (תשע"א)
בשלח - מלחמת עמלק כאנטי-תזה ליציאת מצרים (תשע"א)
בא - יוזמות עצמאיות בהנהגת משה (תשע"א)
וארא - משבר ההנהגה של פרשת וארא (תשע"א)
שמות - מדוע הושם משה בתיבה על שפת היאור? (תשע"א)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: מזבח הקטורת (תש"ע)
כי תשא - המצוות בפרשה: איסור בשר בחלב – על היחס בין לשונו של הכתוב לבין התורה שבעל פה(תש"ע)
תצוה- המצוות בפרשה: עשיית הבגדים או לבישת הבגדים? (תש"ע)
תרומה - המצוות בפרשה: האם השולחן הוא חלק מהבית? (תש"ע)
משפטים - המצוות בפרשה: שאר כסות ועונה - חיוב ממוני ואיסור צער (תש"ע)
יתרו - המצוות בפרשה: קידוש (תש"ע)
בשלח - המצוות בפרשה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'?" (תש"ע)
בא - המצוות בפרשה: "קרבן פסח ועריפת פטר חמור – טעמי המצוות כשיקול במנין המצוות" (תש"ע)
וארא -"אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק" (תש"ע)
שמות -המצוות בפרשה: "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (תש"ע)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: כיוונים בעבודת ה' במקדש (התשס"ט)
כי תשא - המצוות בפרשה: קידוש ידיים ורגליים (התשס"ט)
תצוה - המצוות בפרשה: "והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה" (התשס"ט)
תרומה - המצוות בפרשה: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (התשס"ט)
משפטים - המצוות בפרשה: עונשי הגנב (התשס"ט)
יתרו - המצוות בפרשה: איסור עשיית מלאכה בשבת ושביתה בשבת (התשס"ט)
בשלח - המצוות בפרשה: איסור יציאה מחוץ לתחום - אמצעי או מטרה? (התשס"ט)
בא - המצוות בפרשה: קביעת לוח השנה (התשס"ט)
וארא - המצוות בפרשה: "ויחזק ה' את לב פרעה" – על תשובה של בני נוח (התשס"ט)
שמות - המצוות בפרשה: למה תכה רעך? (התשס"ט)
פרשת שקלים - המצוות בפרשה: מחצית השקל - המס שלך ובשבילך (התשס"ח)
פרשת ויקהל - המצוות בפרשה: איסור ענישה בשבת (התשס"ח)
פרשת כי תשא - המצוות בפרשה: שמן המשחה – איסור עשייה ואיסור שימוש (התשס"ח)
פרשת תצווה - המצוות בפרשה: למה נועדו הבגדים (התשס"ח)
פרשת תרומה - המצוות בפרשה: האם הכלים הם חלק מהבית? על מצות בנין בית המקדש (התשס"ח)
פרשת משפטים - המצוות בפרשה: על מצוות שאין חובה לתור אחריהן ולקיימן (התשס"ח)
פרשת יתרו - המצוות בפרשה: כיצד ניתן לצוות להאמין בה'? (התשס"ח)
פרשת בשלח - המצוות בפרשה: אסור יציאה מחוץ לתחום בשבת – מן התורה או מדרבנן? (התשס"ח)
פרשת בא - המצוות בפרשה: עריפת פטר חמור - מצווה שהיא תמריץ שלילי (התשס"ח)
עוד בנושא

בדברינו בשבת שעברה ציינו כי בעטיו חטא העגל, ודבריו הברורים של ה': "כי לא אעלה בקרבך", והקמת המשכן האלטרנטיבי על ידי משה מחוץ למחנה (ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה הרחק מן המחנה וקרא לו אוהל מועד, והיה כל מבקש ה' יצא את אוהל מועד אשר מחוץ למחנה")-  לא יכל החזון המקורי "של ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" לעמוד במקומו, והוא עבר שינוי. לפיכך שאלנו מהו במה הומר החזון המקורי, ומה ארע למשכן?

 

על מנת להשיב  חשוב לספק את ההבחנה הבאה, שעמד עליה הרב אלחנן סמט: "כל הקורא בפרשות המשכן כולן, מפרשת תרומה ועד לסיום הספר, אף שהוא מתוודע לקיומם של כוהנים במשכן ולקיומה של עבודה קבועה בו שתיעשה על ידי הכוהנים, אין הוא מעלה על דעתו (מלבד רמזים אחדים בפרשת תצוה) כי למשכן ישנו תפקיד גדול ומכריע  - להיות בית לה', מוכן להיות מקריבים בו כל הקרבנות של ישראל כולן, מוקד תמידי ובלעדי לעבודת ה' של ישראל בהבאת קרבנות ציבור וקרבנות יחיד, בין של נדבה בין של חובה". (www.etzion.org.il/vbm/archive/7-parsha/22vayakpk.rtf).

 

אכן, האמור בספר שמות, בפרשות תרומה ותצוה, מלמד על משכן אחר לגמרי, אשר "תפקידו מוגדר בראש הציווי על עשייתו... 'ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על ארון העדות את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל'. לצורך היוועדות זו (הממשיכה את ההיוועדות על הר סיני) הוקם המשכן. ולצורכה גם מוכנים כלי המשכן, לשמש ככלי תשמישו של אורח חשוב ורם המעלה, שכל פעם שיבוא להיוועד עם משה (ובאמצעותו עם ישראל כולם), ימצא אוהל מוכן להיוועדות זו ובו כיסא סמלי לישיבה, שולחן ערוך ונר דולק ו'סעודה' מוכנה". (הרב א. סמט, שם).

 

ובתמצית: המשכן המתואר בספר שמות מתואר כמקום היוועדות בין ה' לעם ישראל, בעודשהמשכן המתואר בספר ויקרא ודברים הינו משכן הקרבנות, בו מביאים קרבנות לה'.

 

מסתבר שהבחנה זו מציעה את הפתרון לשאלתנו. עד חטא העגל, היבט הקרבנות שבמשכן היה מינורי בלבד (הקרבת קרבן תמיד), ומהותו העיקרית היתה מקום התוועדות לעם ישראל. עצם קיומו של הבית והתוועדות שבו, הם-הם אשר היוו את המצע ל"ושכנתי בתוכם".

 

ואולם, בעקבות חטא העגל חל ריחוק, ואף כי ההתוועדות עם משה המשיכה באוהל מועד (ראו במדבר ז, פט), הרי שהמשכן איבד את מקומו, כשלעצמו, כמקום להשראת השכינה בעם ישראל, ולתוך החלל הזה נכנסו הקרבנות, באופן שהיבט הקרבנות של המשכן קיבל משקל דרמטי ביותר, והוא הפך לעיקרו של הבית. תעיד על כך ההתוועדות הראשונה של ה' עם משה לאחר הקמת המשכן, שהיא עוסקת בענין הקרבנות: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה'..." (תחילת ספר ויקרא), ותעיד על כך מרכזיותה של תורת הקרבנות, התופסת את עיקרו של חומר ויקרא, ומספר מקומות בספר במדבר.

 

ועדין יש לשאול מהי המשמעות של העברת המוקד אל הקרבנות: האם בעקבות כך חזון ה – "ושכנתי בתוכם" נזנח לגמרי? נשיב ונאמר - לא בהכרח. ניתן לומר שהחזון מתממש באמצעות הקרבת הקרבנות. דברים ברורים בענין זה כתב רש"י (ויקרא ט, כג): "לפי שכל שבעת ימי המילואים, שהעמידו משה למשכן ושימש בו ופרקו בכל יום, לא שרתה בו שכינה, והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה: 'משה רבינו, כל הטורח שטרחנו, שתשרה שכינה בינינו, ונדע שנתכפר לנו עוון העגל, לכך אמר להם: ... אהרון אחי כדאי וחשוב ממני, שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בו". אם כך הם הדברים, הרי שהקרבנות פועלים בשני כיוונים, מלמטה למעלה (הקרבת הקרבן), ומלמעלה למטה (השראת שכינה), וחזון ה – "ושכנתי בתוכם" נותר עדין במשכן, גם אם בדרך שונה מהתכנון המקורי.

 

ניתן ללכת רחוק יותר ולומר שחזון ה – "ושכנתי בתוכם" הופקע מהמשכן לגמרי, ושוב אינו קיים בו כלל, והוא ממומש בדרך אחרת לגמרי: באמצעות קיום המצוות. כלומר, בעוד שטרם חטא העגל המשכן כשלעצמו היה גורם להשראת השכינה, הרי שלאחר החטא  - מעשי העם הם אשר יביאו לשכינת ה' בו (בעם). יתכן ולכך מכוונת התורה בתחילת פרשת בחוקותי: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם...ונתתי משכני בתוככם... והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוהים".