גיל נדל משרד עורכי דין

 

וארא - למי שמע פרעה? (תשע"ג)

עוד בנושא
יתרו – זכור ושמור בדיבור אחד? (תשע"ו)
בא – לחצן המצוקה של משה רבנו (תשע"ו)
משפטים - מעמד הר סיני וברית האגנות: חזון, כישלון ודרך חדשה (תשע"ה)
ויקהל פקודי - להעלות מחדש את הרכבת על הפסים (תשע"ה)
עוד בנושא
ויקהל פקודי - הימור מחושב (תשע"ג)
כי תשא - שניה לפני חטא העגל (תשע"ג)
תצוה - אין משחקים באש! על הפקת לקחים בהקמת המשכן (תשע"ג)
תרומה - תוכנית השיקום (תשע"ג)
משפטים - הברית שהחליפה את מעמד הר סיני (תשע"ג)
יתרו - הדרמה החבויה של מעמד הר סיני (תשע"ג)
בשלח - אירוע מכונן במרה (תשע"ג)
בא - גאולת שלוש המכות (תשע"ג)
שמות - משה, אהרון והמטה – גלגולו של מודל הנהגה בלתי אידיאלי (תשע"ג)
ויקהל פקודי - המשכן המפוכח (תשע"ב)
כי תישא - חטא העגל והברית החדשה (תשע"ב)
תצוה - סוף עידן התמימות - תשע"ב)
תרומה- "ושכנתי בתוכם" – על גניזתו של החזון האינטימי (תשע"ב)
משפטים - מה היה קורה אילו? ( תשע"ב)
יתרו - "אני חותנך יתרו בא אליך" – לשם מה? (תשע"ב)
בשלח - "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (תשע"ב)
בא - מי הבין את שפת הכוח? (תשע"ב)
וארא - מדוע פרעה הסכים לפגוש בשנית את משה ואהרון? (תשע"ב)
שמות- ניצחון פירוס של פרעה (תשע"ב)
פקודי - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – הפתרון (תשע"א)
ויקהל - מדוע הציווי של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נעלם מפרשת ויקהל? (תשע"א)
כי תישא - המשכן האלטרנטיבי של משה (תשע"א)
תצוה - המשכן והמדבר – על יצירת אידאליזציה לאירוע דיעבדי (תשע"א)
תרומה - "ושכנתי בתוכם" - אידאל שנזנח?(תשע"א)
משפטים - ה"נעשה ונשמע" העדכני (תשע"א)
יתרו - התפרצות לדלת פתוחה (תשע"א)
בשלח - מלחמת עמלק כאנטי-תזה ליציאת מצרים (תשע"א)
בא - יוזמות עצמאיות בהנהגת משה (תשע"א)
וארא - משבר ההנהגה של פרשת וארא (תשע"א)
שמות - מדוע הושם משה בתיבה על שפת היאור? (תשע"א)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: מזבח הקטורת (תש"ע)
כי תשא - המצוות בפרשה: איסור בשר בחלב – על היחס בין לשונו של הכתוב לבין התורה שבעל פה(תש"ע)
תצוה- המצוות בפרשה: עשיית הבגדים או לבישת הבגדים? (תש"ע)
תרומה - המצוות בפרשה: האם השולחן הוא חלק מהבית? (תש"ע)
משפטים - המצוות בפרשה: שאר כסות ועונה - חיוב ממוני ואיסור צער (תש"ע)
יתרו - המצוות בפרשה: קידוש (תש"ע)
בשלח - המצוות בפרשה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'?" (תש"ע)
בא - המצוות בפרשה: "קרבן פסח ועריפת פטר חמור – טעמי המצוות כשיקול במנין המצוות" (תש"ע)
וארא -"אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק" (תש"ע)
שמות -המצוות בפרשה: "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (תש"ע)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: כיוונים בעבודת ה' במקדש (התשס"ט)
כי תשא - המצוות בפרשה: קידוש ידיים ורגליים (התשס"ט)
תצוה - המצוות בפרשה: "והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה" (התשס"ט)
תרומה - המצוות בפרשה: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (התשס"ט)
משפטים - המצוות בפרשה: עונשי הגנב (התשס"ט)
יתרו - המצוות בפרשה: איסור עשיית מלאכה בשבת ושביתה בשבת (התשס"ט)
בשלח - המצוות בפרשה: איסור יציאה מחוץ לתחום - אמצעי או מטרה? (התשס"ט)
בא - המצוות בפרשה: קביעת לוח השנה (התשס"ט)
וארא - המצוות בפרשה: "ויחזק ה' את לב פרעה" – על תשובה של בני נוח (התשס"ט)
שמות - המצוות בפרשה: למה תכה רעך? (התשס"ט)
פרשת שקלים - המצוות בפרשה: מחצית השקל - המס שלך ובשבילך (התשס"ח)
פרשת ויקהל - המצוות בפרשה: איסור ענישה בשבת (התשס"ח)
פרשת כי תשא - המצוות בפרשה: שמן המשחה – איסור עשייה ואיסור שימוש (התשס"ח)
פרשת תצווה - המצוות בפרשה: למה נועדו הבגדים (התשס"ח)
פרשת תרומה - המצוות בפרשה: האם הכלים הם חלק מהבית? על מצות בנין בית המקדש (התשס"ח)
פרשת משפטים - המצוות בפרשה: על מצוות שאין חובה לתור אחריהן ולקיימן (התשס"ח)
פרשת יתרו - המצוות בפרשה: כיצד ניתן לצוות להאמין בה'? (התשס"ח)
פרשת בשלח - המצוות בפרשה: אסור יציאה מחוץ לתחום בשבת – מן התורה או מדרבנן? (התשס"ח)
פרשת בא - המצוות בפרשה: עריפת פטר חמור - מצווה שהיא תמריץ שלילי (התשס"ח)
עוד בנושא

 

בפרשתנו מודיע ה' למשה כיצד יצאו בני ישראל מארץ מצרים: "ואני אקשה את לב פרעה, והרביתי את אותותי ואת מופתי בארץ מצרים, ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים, והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל" (ז, ג-ד).

 

אלא שהודעה זו טעונה בירור נרחב: ראשית, אם פרעה לא ישמע אל משה ואהרון ("ולא ישמע אליכם פרעה") ולא ישחרר את בני ישראל, כיצד יימלט עם ישראל ממצרים? אמנם הפתרון ניתן בהמשך ההודעה, בהיגד: "ונתתי את ידי במצרים", אלא שהיגד זה הינו סתום, והוא אינו מספר כיצד הלחץ על מצרים יוביל ליציאתם של בני ישראל ממצרים חרף עמדת פרעה. שנית, הנחת המוצא שפרעה לא ישמע אל משה ואהרן נראית כעומדת בסתירה לדברים ברורים שאמר ה' למשה בענין פרעה "עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה, יגרשם מארצו" (ו, א), דהיינו שפרעה ישחרר את בני ישראל ואף יגרשם מארצו.

 

להלן נציע דרך אפשרית למענה על שאלות אלו. לדעתנו, פעולתו של פרעה לא נבעה באופן ישיר מהמכות שניתכו עליו ולא נבעה מהדברים שהשמיעו באזניו משה ואהרון. להיפך, אפקט הקשיית לבו של פרעה גרם לכך שפרעה לא הקשיב כלל למשה ואהרון. הסיבה לכך שפרעה שילח את בני ישראל היתה הלחץ האדיר שהופעל עליו באמצעות חכמיו וכלל העם המצרי, שאייים להפיל את שלטונו. לחץ זה, המכונה בלשון הכתוב "ונתתי את ידי במצרים", נבנה בהדרגה, החל מהבעת תמיהה והתפעלות מהמכות, ועד להתפוררות מוחלטת של השלטון.

 

מניתוח התנהלות הדברים בעשרת המכות, ניתן לעמוד על חוסר אמון הולך וגדל בין פרעה לבין חרטומיו / חכמיו וכלל העם.

 

בתחילה התייצבו העניינים לטובת פרעה: את מכות הדם והצפרדע הצליחו החרטומים לעשות בלטיהם, במעין התרסה בפני משה – "גם אנחנו יכולים". ואולם, במכה השלישית נפער הסדק הראשון בין פרעה לחרטומיו. חל במכת הכינים, עת כשלו חרטומי פרעה ולא הצליחו להוציא את הכינים. או אז אמרו חרטומי מצרים "אצבע א-להים היא", אלא שהדבר לא הבשיל לאמירה אופרטיבית, מהסיבה שהמכה נפסקה מעצמה (ברצון ה' כמובן).

 

עם מכת הערוב הצליח פרעה להתמודד בעצמו, ללא התערבות החרטומים בהיבט זה או אחר, באמצעות תכסיס שקוף – בקשה והבטחה לשינוי המצב. בקשה זו הובנה היטב על ידי משה כמהתלה, אך מבחינת פרעה הוא השיג את שלו. הדבר בא לידי ביטוי במכת הדבר, גם היא נספגה ללא מעורבות עבדי פרעה, והיא חלפה מאליה, ללא בקשה מצד פרעה.

 

אלא שמכת הדבר פערה סדק בבטחונו העצמי של פרעה, שלאחר מכן השתקף בהתנהגות עבדיו. מכת הדבר היתה הפעם הראשונה שבה מודיע משה לפרעה שתהיה הפליה בין ישראל לבין מצרים, וכי המכה תכה רק במצרים. פרעה הופתע מאד מהפליה מזו, והוא ביקש לאמת שכך ארע הדבר: "וישלח פרעה, והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד".

 

מכאן הלך פרעה והתדרדר. ראשית, מכת השחין חידדה והקצינה את הפגיעה בעבדי פרעה וחרטומיו שכן המכה ניטרלה לחלוטין אותם: "ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין, כי היה השחין, בחרטומים ובכל מצרים". פרעה נותר כעת לבדו, ועבדיו ועמו היטו לו עורף.המצב החריף במכת הברד: במכה זו אנו קוראים על תופעה ראשונית ויוצאת דופן, שבה חלק מעבדי פרעה כבר אינם תומכים בעמדתו אלא בעמדת משה ואהרון:  "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה - הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים. ואשר לא שם ליבו אל דבר ה'  - ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה. הדבר החריף במכת הארבה עת עבדיו יוצאים ממש כנגד פרעה: "ויאמרו עבדי פרעה אליו -  עד מתי יהיה זה לנו למוקש, שלח את האנשים ויעבדו את ה' א-לוהיהם, הטרם תדע כי אבדה מצרים?

 

שיאו של התהליך הוא כמובן במכת הבכורות שבה כבר כל מצרים יוצאת כנגד פרעה, ולא רק עבדיו - אנשי חצרו: "ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שםמת. ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ, כי אמרו כולנו מתים". בשלב הזה הבין פרעה כי שלטונו יתמוטט אם לא ישחרר את בני ישראל. במונחי עלות תועלת של שלטונו, הקשיב פרעה לקול עמו (ולא לקולם של משה ואהרון). פרעה ויתר על עבדיו ועל הרכוש הרב שבני ישראל שאלו מהמצרים, ובחר, לכאורה, בדרך שמבטיחה לו את שרידות שלטונו.