גיל נדל משרד עורכי דין

 

בא - גאולת שלוש המכות (תשע"ג)

עוד בנושא
יתרו – זכור ושמור בדיבור אחד? (תשע"ו)
בא – לחצן המצוקה של משה רבנו (תשע"ו)
משפטים - מעמד הר סיני וברית האגנות: חזון, כישלון ודרך חדשה (תשע"ה)
ויקהל פקודי - להעלות מחדש את הרכבת על הפסים (תשע"ה)
עוד בנושא
ויקהל פקודי - הימור מחושב (תשע"ג)
כי תשא - שניה לפני חטא העגל (תשע"ג)
תצוה - אין משחקים באש! על הפקת לקחים בהקמת המשכן (תשע"ג)
תרומה - תוכנית השיקום (תשע"ג)
משפטים - הברית שהחליפה את מעמד הר סיני (תשע"ג)
יתרו - הדרמה החבויה של מעמד הר סיני (תשע"ג)
בשלח - אירוע מכונן במרה (תשע"ג)
וארא - למי שמע פרעה? (תשע"ג)
שמות - משה, אהרון והמטה – גלגולו של מודל הנהגה בלתי אידיאלי (תשע"ג)
ויקהל פקודי - המשכן המפוכח (תשע"ב)
כי תישא - חטא העגל והברית החדשה (תשע"ב)
תצוה - סוף עידן התמימות - תשע"ב)
תרומה- "ושכנתי בתוכם" – על גניזתו של החזון האינטימי (תשע"ב)
משפטים - מה היה קורה אילו? ( תשע"ב)
יתרו - "אני חותנך יתרו בא אליך" – לשם מה? (תשע"ב)
בשלח - "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (תשע"ב)
בא - מי הבין את שפת הכוח? (תשע"ב)
וארא - מדוע פרעה הסכים לפגוש בשנית את משה ואהרון? (תשע"ב)
שמות- ניצחון פירוס של פרעה (תשע"ב)
פקודי - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – הפתרון (תשע"א)
ויקהל - מדוע הציווי של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נעלם מפרשת ויקהל? (תשע"א)
כי תישא - המשכן האלטרנטיבי של משה (תשע"א)
תצוה - המשכן והמדבר – על יצירת אידאליזציה לאירוע דיעבדי (תשע"א)
תרומה - "ושכנתי בתוכם" - אידאל שנזנח?(תשע"א)
משפטים - ה"נעשה ונשמע" העדכני (תשע"א)
יתרו - התפרצות לדלת פתוחה (תשע"א)
בשלח - מלחמת עמלק כאנטי-תזה ליציאת מצרים (תשע"א)
בא - יוזמות עצמאיות בהנהגת משה (תשע"א)
וארא - משבר ההנהגה של פרשת וארא (תשע"א)
שמות - מדוע הושם משה בתיבה על שפת היאור? (תשע"א)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: מזבח הקטורת (תש"ע)
כי תשא - המצוות בפרשה: איסור בשר בחלב – על היחס בין לשונו של הכתוב לבין התורה שבעל פה(תש"ע)
תצוה- המצוות בפרשה: עשיית הבגדים או לבישת הבגדים? (תש"ע)
תרומה - המצוות בפרשה: האם השולחן הוא חלק מהבית? (תש"ע)
משפטים - המצוות בפרשה: שאר כסות ועונה - חיוב ממוני ואיסור צער (תש"ע)
יתרו - המצוות בפרשה: קידוש (תש"ע)
בשלח - המצוות בפרשה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'?" (תש"ע)
בא - המצוות בפרשה: "קרבן פסח ועריפת פטר חמור – טעמי המצוות כשיקול במנין המצוות" (תש"ע)
וארא -"אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק" (תש"ע)
שמות -המצוות בפרשה: "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (תש"ע)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: כיוונים בעבודת ה' במקדש (התשס"ט)
כי תשא - המצוות בפרשה: קידוש ידיים ורגליים (התשס"ט)
תצוה - המצוות בפרשה: "והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה" (התשס"ט)
תרומה - המצוות בפרשה: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (התשס"ט)
משפטים - המצוות בפרשה: עונשי הגנב (התשס"ט)
יתרו - המצוות בפרשה: איסור עשיית מלאכה בשבת ושביתה בשבת (התשס"ט)
בשלח - המצוות בפרשה: איסור יציאה מחוץ לתחום - אמצעי או מטרה? (התשס"ט)
בא - המצוות בפרשה: קביעת לוח השנה (התשס"ט)
וארא - המצוות בפרשה: "ויחזק ה' את לב פרעה" – על תשובה של בני נוח (התשס"ט)
שמות - המצוות בפרשה: למה תכה רעך? (התשס"ט)
פרשת שקלים - המצוות בפרשה: מחצית השקל - המס שלך ובשבילך (התשס"ח)
פרשת ויקהל - המצוות בפרשה: איסור ענישה בשבת (התשס"ח)
פרשת כי תשא - המצוות בפרשה: שמן המשחה – איסור עשייה ואיסור שימוש (התשס"ח)
פרשת תצווה - המצוות בפרשה: למה נועדו הבגדים (התשס"ח)
פרשת תרומה - המצוות בפרשה: האם הכלים הם חלק מהבית? על מצות בנין בית המקדש (התשס"ח)
פרשת משפטים - המצוות בפרשה: על מצוות שאין חובה לתור אחריהן ולקיימן (התשס"ח)
פרשת יתרו - המצוות בפרשה: כיצד ניתן לצוות להאמין בה'? (התשס"ח)
פרשת בשלח - המצוות בפרשה: אסור יציאה מחוץ לתחום בשבת – מן התורה או מדרבנן? (התשס"ח)
פרשת בא - המצוות בפרשה: עריפת פטר חמור - מצווה שהיא תמריץ שלילי (התשס"ח)
עוד בנושא

 

זמן קצר לפני יציאת בני ישראל ממצרים שומע העם את הנחיותיו של משה בכל הנוגע להקרבת קרבן פסח, ומגיב להן בחיוב: "וילכו ויעשו בני ישראל, כאשר ציווה ה' את משה ואהרון כן עשו"

היענות זאת - אין לראות אותה כמובנת מאליה, שהרי גם בתחילת הדרך - בהשקת שליחותו של משה לפרעה - נענה העם לשליחות ("וידבר אהרון את כל-הדברים אשר דיבר ה' אל משה, ויעש האותות לעיני העם, ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל  וכי ראה את עוניים, ויקדו וישתחוו"), ואף על פי כן, בהמשך הדברים, עם הכבדת העבודה על העם, איבד העם את תקוותו בגאולה (או את אמונו בשליחות משה), וחזר לנקודת המוצא - "וידבר משה כן אל בני ישראל, ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה".

 

אם כך, ולאחר שהתברר שמימוש ההבטחה הא-להית לאברהם "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" אינו מתבצע באופן חלק ומהיר, כיצד בכל זאת הצליחו בני ישראל לעשות את הקפיצה הגדולה מ - "ולא שמעו אל משה" אל "כאשר ציווה ה' את משה ואהרון כן עשו?

 

תשובה ברורה, אך גם מפתיעה, ניתנת בתחילתה של פרשתנו: "ויאמר ה' אל משה, בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו למען שיתי אותותיי אלה בקרבו,ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצריים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'". למעשה, מעידה התורה כי כל שלוש המכות האחרונות – ארבה, חושך, מכת בכורות - ניתנו לטובתם של בני ישראל, על מנת שהללו יכירו וידעו את ה', שכן עד לאותו שלב – וחרף שבע המכות שכבר ניחתו על פרעה ומצרים - לא הפנימו בני ישראל את העובדה שהם נמצאים  בעיצומו של תהליך הגאולה.

נחדד את הדברים: שבע המכות הראשונות ניתנו על מנת שמצרים יכירו בהנהגת ה' את העולם, וכפי שנאמר בטרם ביצוע המכות: "וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי על מצרים". מטרה זו הושגה כבר בתום שבע המכות הראשונות, עת אנו קוראים על דבריו של פרעה: "וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרון, ויאמר אליהם חטאתי הפעם  - ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", ומבחינה זאת ניתן היה לסיים את התהליך בשלב הזה. אלא, וכאמור לעיל, תהליך הגאולה, מצידם של בני ישראל, נתקע, ולא היה בכוחן של שבע המכות ראשונות להתניעו.

 

שלוש המכות האחרונות ניתנו, אפוא, לטובתם של בני ישראל והן היוו חזרה או תקציר של שבע המכות שקדמו להן, ונמעניהן היו בני ישראל. לאחר שהמצרים חוו על גופם את המהלך הא-להי, והלחץ מלמטה למעלה – כלפי שלטונו של פרעה – גבר, הגיע הרגע שבו גם בני ישראל, בתוך מסגרת חייהם הקשים, יוכלו לחוות את תהליך הגאולה מצידם.

 

אינדיקציה לקושי העצום שחוו בני ישראל בתהליך הגאולה ניתנת באזכור התופעה של נתינת את חן העם בעיני מצרים לצורך שאילת כלי הכסף וכלי הזהב. להבנתנו, על אף ההוראה שניתנה לשאול כלים מהמצרים, לא היו בני ישראל מסוגלים לבצע את הצעד הדרמטי כלפי משעבדיהם וליטול מהם רכוש. היה צורך בביצוע מעשה אקטיבי מצד המצרים - לבוא ולשכנע את בני ישראל ("שלא היו אנשי מצרים שונאים אותם על המכות אבל מוסיפין בהם אהבה ונושאין חן בעיניהם"; רמב"ן על אתר) -  על מנת שההבטחה הא-להית "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" תתקיים.

 

תהליך הגאולה של עם ישראל, מצידו של עם ישראל, החל מאוחר, מאוחר מאד. הוא היה קצר ומהיר. הוא החל במכת הארבה, והגיע לשיאו על ים סוף  - "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". באופן מציאותי וטראגי, כשם שתהליך הגאולה התחולל במהירות כך גם רושמו נגוז במהירות, כפי שנקרא בהמשך דברי התורה בחומש שמות.