גיל נדל משרד עורכי דין

 

ויקהל פקודי - הימור מחושב (תשע"ג)

עוד בנושא
יתרו – זכור ושמור בדיבור אחד? (תשע"ו)
בא – לחצן המצוקה של משה רבנו (תשע"ו)
משפטים - מעמד הר סיני וברית האגנות: חזון, כישלון ודרך חדשה (תשע"ה)
ויקהל פקודי - להעלות מחדש את הרכבת על הפסים (תשע"ה)
עוד בנושא
כי תשא - שניה לפני חטא העגל (תשע"ג)
תצוה - אין משחקים באש! על הפקת לקחים בהקמת המשכן (תשע"ג)
תרומה - תוכנית השיקום (תשע"ג)
משפטים - הברית שהחליפה את מעמד הר סיני (תשע"ג)
יתרו - הדרמה החבויה של מעמד הר סיני (תשע"ג)
בשלח - אירוע מכונן במרה (תשע"ג)
בא - גאולת שלוש המכות (תשע"ג)
וארא - למי שמע פרעה? (תשע"ג)
שמות - משה, אהרון והמטה – גלגולו של מודל הנהגה בלתי אידיאלי (תשע"ג)
ויקהל פקודי - המשכן המפוכח (תשע"ב)
כי תישא - חטא העגל והברית החדשה (תשע"ב)
תצוה - סוף עידן התמימות - תשע"ב)
תרומה- "ושכנתי בתוכם" – על גניזתו של החזון האינטימי (תשע"ב)
משפטים - מה היה קורה אילו? ( תשע"ב)
יתרו - "אני חותנך יתרו בא אליך" – לשם מה? (תשע"ב)
בשלח - "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (תשע"ב)
בא - מי הבין את שפת הכוח? (תשע"ב)
וארא - מדוע פרעה הסכים לפגוש בשנית את משה ואהרון? (תשע"ב)
שמות- ניצחון פירוס של פרעה (תשע"ב)
פקודי - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – הפתרון (תשע"א)
ויקהל - מדוע הציווי של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נעלם מפרשת ויקהל? (תשע"א)
כי תישא - המשכן האלטרנטיבי של משה (תשע"א)
תצוה - המשכן והמדבר – על יצירת אידאליזציה לאירוע דיעבדי (תשע"א)
תרומה - "ושכנתי בתוכם" - אידאל שנזנח?(תשע"א)
משפטים - ה"נעשה ונשמע" העדכני (תשע"א)
יתרו - התפרצות לדלת פתוחה (תשע"א)
בשלח - מלחמת עמלק כאנטי-תזה ליציאת מצרים (תשע"א)
בא - יוזמות עצמאיות בהנהגת משה (תשע"א)
וארא - משבר ההנהגה של פרשת וארא (תשע"א)
שמות - מדוע הושם משה בתיבה על שפת היאור? (תשע"א)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: מזבח הקטורת (תש"ע)
כי תשא - המצוות בפרשה: איסור בשר בחלב – על היחס בין לשונו של הכתוב לבין התורה שבעל פה(תש"ע)
תצוה- המצוות בפרשה: עשיית הבגדים או לבישת הבגדים? (תש"ע)
תרומה - המצוות בפרשה: האם השולחן הוא חלק מהבית? (תש"ע)
משפטים - המצוות בפרשה: שאר כסות ועונה - חיוב ממוני ואיסור צער (תש"ע)
יתרו - המצוות בפרשה: קידוש (תש"ע)
בשלח - המצוות בפרשה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'?" (תש"ע)
בא - המצוות בפרשה: "קרבן פסח ועריפת פטר חמור – טעמי המצוות כשיקול במנין המצוות" (תש"ע)
וארא -"אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק" (תש"ע)
שמות -המצוות בפרשה: "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (תש"ע)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: כיוונים בעבודת ה' במקדש (התשס"ט)
כי תשא - המצוות בפרשה: קידוש ידיים ורגליים (התשס"ט)
תצוה - המצוות בפרשה: "והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה" (התשס"ט)
תרומה - המצוות בפרשה: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (התשס"ט)
משפטים - המצוות בפרשה: עונשי הגנב (התשס"ט)
יתרו - המצוות בפרשה: איסור עשיית מלאכה בשבת ושביתה בשבת (התשס"ט)
בשלח - המצוות בפרשה: איסור יציאה מחוץ לתחום - אמצעי או מטרה? (התשס"ט)
בא - המצוות בפרשה: קביעת לוח השנה (התשס"ט)
וארא - המצוות בפרשה: "ויחזק ה' את לב פרעה" – על תשובה של בני נוח (התשס"ט)
שמות - המצוות בפרשה: למה תכה רעך? (התשס"ט)
פרשת שקלים - המצוות בפרשה: מחצית השקל - המס שלך ובשבילך (התשס"ח)
פרשת ויקהל - המצוות בפרשה: איסור ענישה בשבת (התשס"ח)
פרשת כי תשא - המצוות בפרשה: שמן המשחה – איסור עשייה ואיסור שימוש (התשס"ח)
פרשת תצווה - המצוות בפרשה: למה נועדו הבגדים (התשס"ח)
פרשת תרומה - המצוות בפרשה: האם הכלים הם חלק מהבית? על מצות בנין בית המקדש (התשס"ח)
פרשת משפטים - המצוות בפרשה: על מצוות שאין חובה לתור אחריהן ולקיימן (התשס"ח)
פרשת יתרו - המצוות בפרשה: כיצד ניתן לצוות להאמין בה'? (התשס"ח)
פרשת בשלח - המצוות בפרשה: אסור יציאה מחוץ לתחום בשבת – מן התורה או מדרבנן? (התשס"ח)
פרשת בא - המצוות בפרשה: עריפת פטר חמור - מצווה שהיא תמריץ שלילי (התשס"ח)
עוד בנושא

 

פרשת ויקהל עוסקת, רובה ככולה, בענייני המשכן. היא כוללת את ההוראות של משה לעם ישראל בענין הבאת התרומות למשכן ("ויאמר משה אל עדת בני ישראל לאמר, זה הדבר אשר צוה ה' לאמר, קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה'") וכוללת כמובן את הביצוע – עשיית המשכן וכליו (למשל: "ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה את המשכן עשר יריעות").

 

על אף שהמשכן עומד במרכזה של פרשתנו, פותחת הפרשה בענין אחר - השבת: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם, ששת ימים תיעשה מלאה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה', כל העושה בו מלאכה יומת". בעצם העברת ההוראות לעם בענין השבת אין חידוש, שכן משה נצטווה לעשות כן עוד לפני חטא העגל, לאחר שנמסרו לו הציוויים בענין המשכן ("ויאמר ה' אל משה לאמור: ואתה דבר אל בני ישראל לאמור – אך את שבתותי תשמורו, כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם, לדעת כי אני ה' מקדישכם"). ואולם המעמד שבו נמסרו לעם ההוראות הינו מפתיע ביותר, שכן משה בחר להקהיל את כל עדת בני ישראל לשם כך ("ויקהל משה"), דבר שלא נעשה ביחס למתן ההוראות לבנית המשכן, אשר נמסרו לכל עדת בני ישראל ללא הקהלה מיוחדת.

 

ייחודה של תופעת הקהלת העם מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שמשה לא הצטווה להקהיל את העם והיתה זו יוזמה עצמאית שלו, ולפיכך תעלה השאלה ותצוף – מדוע בחר משה להקהיל את העם ומה הוא ביקש להשיג בכך? ומדוע בחר לתת את ציווי השבת במסגרת אותה התקהלות?

 

היה זה המדרש (מדרש אגדה, הובא ב"תורה שלמה" על אתר) שחש בדמיון הלשוני שבין "ויקהל משה" של פרשתנו לבין ההקהלה הקודמת לכך  הנזכרת בחטא העגל – "וייקהל העם על אהרון ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו", ודרש – "תבוא קהילת משה רבנו ותכפר על קהלת אהרון". כלומר, לדעת המדרש, משה בחר במתכוון להקהיל את העם לצורך מתן הוראות בענין השבת, כתגובת נגד להקהלות העם על אהרון בענין חטא העגל. נראה לנו נכון, ברוח המדרש, לבוא ולהוסיף התקהלות אחרת המוכרת לנו, והיא - מעמד הר סיני אשר קרוי בשם "יום הקהל" ואשר נאמר עליו: "יום אשר עמדת לפני ה' א-לוהיך בחורב, באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דבריי" (דברים ד, י). בהתאם לכך נסביר מיד כי משה בחר להקהיל את העם בענין השבת גם כתגובה ליום הקהל של מעמד הר סיני.

 

אסור להחמיץ את הרגע הדרמטי שבו אנו מצויים כרגע: שתי ההתקהלויות המוכרות לנו עד היום הסתיימו בכישלון. על כשלונו של מעמד הר סיני כבר עמדנו בעבר והסברנו שהעם לא עמד באתגר שהוצב לו, לא עלה אל ההר ולא עבד את ה' על ההר. כתוצאה מכך - הברית שנכרתה עם בני ישראל נעשתה מול ההר, במעמד חלקי ולא מלא של העם, ובוודאי שלא בהקהלת כל העם. ההקהלה השניה – התקהלותו של העם על אהרון לעשות לו אלהים הסתיימה בעשיית העגל ובטרגדיה נוראית. לאחר חטא העגל לא התקיים מעמד המוני של כל העם: בעקבות חטא העגל לקח משה את אוהלו ונטה אותו מחוץ למחנה, ולאחר שירד משה מההר בפעם האחרונה הוא מסר את דברי ה' לכל בני ישראל, אך לא במעמד המוני של התקהלות כל העם.

 

כעת משה הגיע  לסימן שאלה גדול: כיצד להתקדם הלאה? מצד אחד – העם חטא בחטא נורא, והקשר עם בני ישראל מושתת כרגע על תיווכו של משה רבנו, אשר קיבל באופן דיסקרטי את דברי הברית החדשה. מצד שני - לא ניתנה למשה כל הוראה להשעות את ביצוע הקמת המשכן המיועד לכל העם. מה עושים? האם ממשיכים קדימה? האם כרגע רק משה יעמוד בחזית והוא יהיה הצינור שדרכו יישמר הקשר עם ה', או שממשיכים עם התוכנית המקורית, מקימים את המשכן, ומייצרים את הקשר הישיר בין ה' לעם ישראל? האם מתקדמים וכיצד?

 

משה רבנו, שראיית כלל ישראל עמדה בבסיס שליחותו נוקט כאן במהלך נועז אך גם מחושב. הוא אינו מוכן לקבל את האפשרות הראשונה, שהוא יהווה את הקשר בין ה' לבין בני ישראל (כזכור, משה כבר דחה בעבר את הצעתו של ה'  - "ועתה הניחה לי וייחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול"), והוא מבקש לייצר שותפות מחודשת של העם עם ה'. לפיכך, החליט משה להתניע את התהליך ולייצר מהלך מכונן מחודש, תחת פיקוחו שלו, ובהתאם לכך הוא מקהיל את העם בפעם השלישית. אלא שמשה, המודע היטב לכשלונות העם ולמגבלותיו, עושה זאת באופן מבוקר. ראשית – כל התהליך נעשה בפיקוחו ובהשגחתו של משה; זו לא תהיה התקהלות של העם עם אהרון, אלא איתו. שנית – משה רבנו נוטש את המהלכים הגרנדיוזיים (כאמור, היו שנים כאלו בעבר הקרוב, שנכשלו) והוא מבצע כאן מהלך קטן – התקהלות לצורך קבלת מצוות השבת. זהו יעד שניתן להשיג אותו שכן העם כבר מכיר את מצוות השבת (היא נזכרה בענין המן וגם, כמובן במעמד הר סיני בעשרת הדיברות). משה הניח, ובצדק, שקיימים סיכויים טובים שההתקהלות תצליח – כל העם יגיע, העם ישמע את הדברים ממשה, לא יירתע, לא יחפש אפיקים אחרים, והרכבת תעלה מחדש על הפסים.

 

בדיעבד אנו יודעים שהמהלך הצליח. לא קראנו על טרגדיה חדשה. בעקבות המהלך הזה משה מבין שקריאתו את המפה היתה נכונה: שציוויי ה' לא הושעו ושהקמת המשכן הינה מהלך רצוי. בעקבות קבלת האור הירוק מתקדם משה רבנו ופותח בעשיית המשכן.

 

שבת שלום,

גיל נדל