גיל נדל משרד עורכי דין

 

שמות - שמעון ולוי יוכיחו (תשע"ח)

עוד בנושא
הרצוי, המצוי וההתפכחות (תשע"ח)
יתרו – זכור ושמור בדיבור אחד? (תשע"ו)
בא – לחצן המצוקה של משה רבנו (תשע"ו)
משפטים - מעמד הר סיני וברית האגנות: חזון, כישלון ודרך חדשה (תשע"ה)
עוד בנושא
בשלח - "וכי ידיו של משה עושות מלחמה?" (תשע"ד)
ויקהל פקודי - הימור מחושב (תשע"ג)
כי תשא - שניה לפני חטא העגל (תשע"ג)
תצוה - אין משחקים באש! על הפקת לקחים בהקמת המשכן (תשע"ג)
תרומה - תוכנית השיקום (תשע"ג)
משפטים - הברית שהחליפה את מעמד הר סיני (תשע"ג)
יתרו - הדרמה החבויה של מעמד הר סיני (תשע"ג)
בשלח - אירוע מכונן במרה (תשע"ג)
בא - גאולת שלוש המכות (תשע"ג)
וארא - למי שמע פרעה? (תשע"ג)
שמות - משה, אהרון והמטה – גלגולו של מודל הנהגה בלתי אידיאלי (תשע"ג)
ויקהל פקודי - המשכן המפוכח (תשע"ב)
כי תישא - חטא העגל והברית החדשה (תשע"ב)
תצוה - סוף עידן התמימות - תשע"ב)
תרומה- "ושכנתי בתוכם" – על גניזתו של החזון האינטימי (תשע"ב)
משפטים - מה היה קורה אילו? ( תשע"ב)
יתרו - "אני חותנך יתרו בא אליך" – לשם מה? (תשע"ב)
בשלח - "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (תשע"ב)
בא - מי הבין את שפת הכוח? (תשע"ב)
וארא - מדוע פרעה הסכים לפגוש בשנית את משה ואהרון? (תשע"ב)
שמות- ניצחון פירוס של פרעה (תשע"ב)
פקודי - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – הפתרון (תשע"א)
ויקהל - מדוע הציווי של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נעלם מפרשת ויקהל? (תשע"א)
כי תישא - המשכן האלטרנטיבי של משה (תשע"א)
תצוה - המשכן והמדבר – על יצירת אידאליזציה לאירוע דיעבדי (תשע"א)
תרומה - "ושכנתי בתוכם" - אידאל שנזנח?(תשע"א)
משפטים - ה"נעשה ונשמע" העדכני (תשע"א)
יתרו - התפרצות לדלת פתוחה (תשע"א)
בשלח - מלחמת עמלק כאנטי-תזה ליציאת מצרים (תשע"א)
בא - יוזמות עצמאיות בהנהגת משה (תשע"א)
וארא - משבר ההנהגה של פרשת וארא (תשע"א)
שמות - מדוע הושם משה בתיבה על שפת היאור? (תשע"א)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: מזבח הקטורת (תש"ע)
כי תשא - המצוות בפרשה: איסור בשר בחלב – על היחס בין לשונו של הכתוב לבין התורה שבעל פה(תש"ע)
תצוה- המצוות בפרשה: עשיית הבגדים או לבישת הבגדים? (תש"ע)
תרומה - המצוות בפרשה: האם השולחן הוא חלק מהבית? (תש"ע)
משפטים - המצוות בפרשה: שאר כסות ועונה - חיוב ממוני ואיסור צער (תש"ע)
יתרו - המצוות בפרשה: קידוש (תש"ע)
בשלח - המצוות בפרשה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'?" (תש"ע)
בא - המצוות בפרשה: "קרבן פסח ועריפת פטר חמור – טעמי המצוות כשיקול במנין המצוות" (תש"ע)
וארא -"אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק" (תש"ע)
שמות -המצוות בפרשה: "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (תש"ע)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: כיוונים בעבודת ה' במקדש (התשס"ט)
כי תשא - המצוות בפרשה: קידוש ידיים ורגליים (התשס"ט)
תצוה - המצוות בפרשה: "והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה" (התשס"ט)
תרומה - המצוות בפרשה: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (התשס"ט)
משפטים - המצוות בפרשה: עונשי הגנב (התשס"ט)
יתרו - המצוות בפרשה: איסור עשיית מלאכה בשבת ושביתה בשבת (התשס"ט)
בשלח - המצוות בפרשה: איסור יציאה מחוץ לתחום - אמצעי או מטרה? (התשס"ט)
בא - המצוות בפרשה: קביעת לוח השנה (התשס"ט)
וארא - המצוות בפרשה: "ויחזק ה' את לב פרעה" – על תשובה של בני נוח (התשס"ט)
שמות - המצוות בפרשה: למה תכה רעך? (התשס"ט)
פרשת שקלים - המצוות בפרשה: מחצית השקל - המס שלך ובשבילך (התשס"ח)
פרשת ויקהל - המצוות בפרשה: איסור ענישה בשבת (התשס"ח)
פרשת כי תשא - המצוות בפרשה: שמן המשחה – איסור עשייה ואיסור שימוש (התשס"ח)
פרשת תצווה - המצוות בפרשה: למה נועדו הבגדים (התשס"ח)
פרשת תרומה - המצוות בפרשה: האם הכלים הם חלק מהבית? על מצות בנין בית המקדש (התשס"ח)
פרשת משפטים - המצוות בפרשה: על מצוות שאין חובה לתור אחריהן ולקיימן (התשס"ח)
פרשת יתרו - המצוות בפרשה: כיצד ניתן לצוות להאמין בה'? (התשס"ח)
פרשת בשלח - המצוות בפרשה: אסור יציאה מחוץ לתחום בשבת – מן התורה או מדרבנן? (התשס"ח)
פרשת בא - המצוות בפרשה: עריפת פטר חמור - מצווה שהיא תמריץ שלילי (התשס"ח)
עוד בנושא

 

עמדתו של יעקב אבינו ערב פטירתו ביחס לבניו - מתעתעת. מצד אחד, הוא מכנס את כל בניו לפני מותו ומבקש למסור להם "את אשר יקרא אתכם באחרית הימים". כל בניו כתבנו, שכן אין הוא בוחר אחדים מהם ומדיר את השאר, בשונה ובמובחן מאברהם (שגירש את ישמעאל) ומיצחק (שנתן, במודע, את ברכת ה' ליעקב), אלא מעביר את דבריו לכלל הבנים. ולא רק זאת, אלא שגם את בניו של יוסף, מנשה ואפרים, הוא דואג לצרף לתוך המשפחה ומקפיץ אותם דור אחד למעלה - „כראובן ושמעון יהיו לי", ככל הנראה, להבנתנו, על מנת שלא ייטמעו בחברה המצרית שבה גדלו.

 

ובכל זאת, תיאור הרמוני ויפה זה, הינו חלקי ביותר ואינו מספק, שהרי באותו קיבוץ של בניו, זוכים שלושת בניו הגדולים – ראובן, שמעון ולוי – ל"מקלחת" קרה ביותר, שמספקת להם נקודת מוצא קטסטרופלית להבנתם את אשר יקרא אותם באחרית הימים, כדברי המבוא של יעקב לאותו כינוס. ואם אצל ראובן הדברים נסובים סביב, אולי, אירוע נקודתי  - "יתר שאת ויתר עז, פחת כמים אל תותר, כי עלית משכבי אביך, אז חיללת יצועי עלה" – ואין להם משמעות עתידית, הרי שאצל שמעון ולוי הדברים נאמרים על השולחן, והעתיד נראה עגום ביותר: ”ארור אפם כי עז, ועברתם כי קשתה, אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל".

 

לא בכדי עמד המדרש על פתיחת הברכה לבן הרביעי – יהודה – "יהודה אתה יודוך אחיך" אשר נועדה למנוע את רתיעתו של יהודה לשמוע את דברי אביו, מחשש כי האמירות של יעקב אודות עתידו תהיה קשות כשל אחיו.

 

השאלה שמעניינת אותנו בדבר התורה הזה אינה מה היתה דרכו החינוכית של יעקב אבינו במעמד זה, שהינה שאלה משמעותית ביותר כשלעצמה, ביחוד לנוכח הצורמניות של מעמד הכינוס כפי שתיארנו זה עתה, אלא לאן לקחו את הדברים הבנים שלא התברכו באותו מעמד. מסתבר שהתשובה ניתנת באופן ברור מאד בהמשך חמשת חומשי התורה.

 

מפתיחתה של פרשת שמות, המציגה את מנין הבאים למצרים, ניתן ללמוד כי באופן פורמלי לא חל שינוי במעמדו של בן כזה או אחר באותו הכינוס. תיאור צאצאי יעקב המגיעים למצרים נעשה על פי סדר הבנים הרגיל והמקובל.

 

בהמשך הדברים, בתחילת פרשתנו, מופיע תיאור נוסף של משפחות בני ישראל, אלא שהוא מסתפק בהצגת שלשה שבטים -  ראובן (המכונה שם -בכור ישראל), שמעון, ולוי, תוך דגש ניכר על שבט לוי, עד משה ואהרון. הואיל ואותו תיאור משפחתי אינו ממשיך מעבר לשבט לוי יש להניח כי הסיבה בהבאת אותה גינאולוגיה נועדה לתת את הרקע המתאים להופעתם על המפה של משה ואהרון, אלו שינהיגו את עם ישראל בעשרות השנים הבאות.

 

וזהו כמובן המפנה הגדול, שהרי מיעוד של "ארור אפם כי עז, ועברתם כי קשתה, אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" – הפך שבט לוי למרכזי ביותר בהנהגת עם ישראל, בהנהגתם של משה ואהרון, במינוי הכהנים והלוויים לעבודת בית המקדש, ובברכה הברורה "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל". יתכן והופעתו של אותו פנומן – משה רבנו – שעליו אנו קוראים בפרשתנו היא זו אשר סחפה את כל משפחתו ושינתה את יעודה ועתידה, עד כדי היענותם לקריאתו של משה רבנו במסגרת חטא העגל – מי לה' אלי, ויתכן שהדברים אירעו קודם לכן, עוד בבית קהת, שם גדל עמרם ("עמרם גדול הדור היה" כדברי המדרש).  מכל מקום, ברור שאותו "ארור" שנאמר בשבט לוי, לא התקיים בסופו של דבר.

 

ובכיוון הנגדי, שבט שמעון, שבו התקיימה בפועל ממש אחרית הימים המרה בדבר "אפיצם בישראל”. זהו השבט שממנו קם זמרי בן סלוא שעשה אותו המעשה עם המדיינית בקובה (דהיינו באוהל מועד, כפי שהסברנו בעבר), זהו השבט שהתמעט בכ - 37000 נפש במהלך ארבעים השנה במדבר, כנראה לאור השתתפותו המסיבית בחטא בעל פעור, ואולי בשל כך הוא גם נפקד מברכתו של משה רבנו בפרשת וזאת הברכה. נחלתו של שבט שמעון נבלעה כולה בשבט יהודה, וכללה ערים ומובלעות קטנות, וברשימת אנשי המלחמה שבאים להמליך את דוד על כל הארץ הסתכמה תרומתו של שבט משעון בכשני אחוזים בלבד.

 

אירוע מדוייק ביותר ניתן לפנינו - "ברכה" אחת משותפת לשני אחים, אך שתי תוצאות מנוגדת זו לזו באופן קיצוני ביותר.

 

ומה למדים מזה? שאין לעשות עיקר מקללות או נבואות רעות, וכי הכל ניתן לתיקון, והכל תלוי במעשי האדם ובחירתו, וכבר לימדנו הרמב"ם (יסודי התורה י, ח) בענין זה:"דברי הפורענות שהנביא אומר, כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית שנת רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו - אם לא עמדו דבריו, אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרין הנה דבר דיברת ולא בא, שהקדוש ברוך הוא 'ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה', ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינווה, או שתלה להם כחזקיה”.

 

ושמעון ולוי יוכיחו.