בפרשתנו נזכר ענין העבד העברי: "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד, ובשביעית יצא לחפשי חינם...". בנוסף למושג העבר העברי מוכרים גם האמה העבריה והעבד הכנעני, ואף כי לכל אחד מהן דינים שונים וחלוקים זה מזה, עדין שם עבדות עם הקונוטציות השליליות שלו נלווה לכל אחד מהן.
כיצד התורה תוכל לצוות על מוסד שלילי כמוסד העבדות?
המעיין בספר המצוות של הרמב"ם יראה שלא קיים כל ציווי בעניינים אלו. כך למשל, בענין עבד עברי, כותב הרמב"ם (מצות עשה רלב) "הציווי שנצטווינו בדין עבד עברי", או בענין עבד כנעני (מצות עשה רלה) "הציווי שנצטווינו בדין עבר כנעני". אין מדובר בצו המחייב את האדם להחזיק עבד, אלא בקריטריונים משפטיים – באילו מקרים עבד עברי / כנעני משתחרר, מה הן חובותיו של האדון כלפי העבד, וכיו"ב.
דברי מפורשים וברורים בענין זה כתב הרמב"ם בספר המצוות (סוף מצוות עשה): "ויש מן המצוות האלו גם דינים כמו שביארנו, כגון דין עבד עברי ודין אמה עבריה ודין עבד כנעני..... ואפשר שישאר האחד מבני אדם כל ימי חייו ולא ידון בדין זה ולא יתחייב במצוה זו".
במלים אחרות, קיימות מצות – מסוג דין – שאין כל חובה על האדם לתור אחריהן ולקיימן. במצוות אלו, התורה קובעת עיקרון או רף או סף מסוים שמי שנכנס לאותו ענין חייב לעמוד בו, אך כלל אין חובה להיכנס לאותן מצוות.
נוסיף שתי הערות בענין זה:
ראשית, ניתן להעמיק ולראות שבדיני עבדות נקבע סף מסוים (למשל – חובות האדון כלפי העבד), שיש בו ליברליות רבה, במיוחד לאור המצב ששרר בזמן העתיק. שנית, ובהמשך לדברים האחרונים, קיימת שאלה מעניינת וחשובה והיא האם ניתן לשנות את אותו סף שקבעה התורה; כלומר, האם ניתן להתנות על האמור בתורה, לאור שינויי הזמנים, ולומר, למשל, כי על אף שהתורה כתבה כי עבד ישתחרר בתנאים כאלו, העבד ישתחרר בתנאים מקילים יותר. זוהי שאלה חשובה ביותר, שנדון בה באחד ממצות ה"דין" הבאות.
עדכוני מכס ורגולציה
