גיל נדל משרד עורכי דין

 

וארא -"אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק" (תש"ע)

עוד בנושא
יתרו – זכור ושמור בדיבור אחד? (תשע"ו)
בא – לחצן המצוקה של משה רבנו (תשע"ו)
משפטים - מעמד הר סיני וברית האגנות: חזון, כישלון ודרך חדשה (תשע"ה)
ויקהל פקודי - להעלות מחדש את הרכבת על הפסים (תשע"ה)
עוד בנושא
ויקהל פקודי - הימור מחושב (תשע"ג)
כי תשא - שניה לפני חטא העגל (תשע"ג)
תצוה - אין משחקים באש! על הפקת לקחים בהקמת המשכן (תשע"ג)
תרומה - תוכנית השיקום (תשע"ג)
משפטים - הברית שהחליפה את מעמד הר סיני (תשע"ג)
יתרו - הדרמה החבויה של מעמד הר סיני (תשע"ג)
בשלח - אירוע מכונן במרה (תשע"ג)
בא - גאולת שלוש המכות (תשע"ג)
וארא - למי שמע פרעה? (תשע"ג)
שמות - משה, אהרון והמטה – גלגולו של מודל הנהגה בלתי אידיאלי (תשע"ג)
ויקהל פקודי - המשכן המפוכח (תשע"ב)
כי תישא - חטא העגל והברית החדשה (תשע"ב)
תצוה - סוף עידן התמימות - תשע"ב)
תרומה- "ושכנתי בתוכם" – על גניזתו של החזון האינטימי (תשע"ב)
משפטים - מה היה קורה אילו? ( תשע"ב)
יתרו - "אני חותנך יתרו בא אליך" – לשם מה? (תשע"ב)
בשלח - "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (תשע"ב)
בא - מי הבין את שפת הכוח? (תשע"ב)
וארא - מדוע פרעה הסכים לפגוש בשנית את משה ואהרון? (תשע"ב)
שמות- ניצחון פירוס של פרעה (תשע"ב)
פקודי - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – הפתרון (תשע"א)
ויקהל - מדוע הציווי של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נעלם מפרשת ויקהל? (תשע"א)
כי תישא - המשכן האלטרנטיבי של משה (תשע"א)
תצוה - המשכן והמדבר – על יצירת אידאליזציה לאירוע דיעבדי (תשע"א)
תרומה - "ושכנתי בתוכם" - אידאל שנזנח?(תשע"א)
משפטים - ה"נעשה ונשמע" העדכני (תשע"א)
יתרו - התפרצות לדלת פתוחה (תשע"א)
בשלח - מלחמת עמלק כאנטי-תזה ליציאת מצרים (תשע"א)
בא - יוזמות עצמאיות בהנהגת משה (תשע"א)
וארא - משבר ההנהגה של פרשת וארא (תשע"א)
שמות - מדוע הושם משה בתיבה על שפת היאור? (תשע"א)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: מזבח הקטורת (תש"ע)
כי תשא - המצוות בפרשה: איסור בשר בחלב – על היחס בין לשונו של הכתוב לבין התורה שבעל פה(תש"ע)
תצוה- המצוות בפרשה: עשיית הבגדים או לבישת הבגדים? (תש"ע)
תרומה - המצוות בפרשה: האם השולחן הוא חלק מהבית? (תש"ע)
משפטים - המצוות בפרשה: שאר כסות ועונה - חיוב ממוני ואיסור צער (תש"ע)
יתרו - המצוות בפרשה: קידוש (תש"ע)
בשלח - המצוות בפרשה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'?" (תש"ע)
בא - המצוות בפרשה: "קרבן פסח ועריפת פטר חמור – טעמי המצוות כשיקול במנין המצוות" (תש"ע)
שמות -המצוות בפרשה: "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (תש"ע)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: כיוונים בעבודת ה' במקדש (התשס"ט)
כי תשא - המצוות בפרשה: קידוש ידיים ורגליים (התשס"ט)
תצוה - המצוות בפרשה: "והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה" (התשס"ט)
תרומה - המצוות בפרשה: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (התשס"ט)
משפטים - המצוות בפרשה: עונשי הגנב (התשס"ט)
יתרו - המצוות בפרשה: איסור עשיית מלאכה בשבת ושביתה בשבת (התשס"ט)
בשלח - המצוות בפרשה: איסור יציאה מחוץ לתחום - אמצעי או מטרה? (התשס"ט)
בא - המצוות בפרשה: קביעת לוח השנה (התשס"ט)
וארא - המצוות בפרשה: "ויחזק ה' את לב פרעה" – על תשובה של בני נוח (התשס"ט)
שמות - המצוות בפרשה: למה תכה רעך? (התשס"ט)
פרשת שקלים - המצוות בפרשה: מחצית השקל - המס שלך ובשבילך (התשס"ח)
פרשת ויקהל - המצוות בפרשה: איסור ענישה בשבת (התשס"ח)
פרשת כי תשא - המצוות בפרשה: שמן המשחה – איסור עשייה ואיסור שימוש (התשס"ח)
פרשת תצווה - המצוות בפרשה: למה נועדו הבגדים (התשס"ח)
פרשת תרומה - המצוות בפרשה: האם הכלים הם חלק מהבית? על מצות בנין בית המקדש (התשס"ח)
פרשת משפטים - המצוות בפרשה: על מצוות שאין חובה לתור אחריהן ולקיימן (התשס"ח)
פרשת יתרו - המצוות בפרשה: כיצד ניתן לצוות להאמין בה'? (התשס"ח)
פרשת בשלח - המצוות בפרשה: אסור יציאה מחוץ לתחום בשבת – מן התורה או מדרבנן? (התשס"ח)
פרשת בא - המצוות בפרשה: עריפת פטר חמור - מצווה שהיא תמריץ שלילי (התשס"ח)
עוד בנושא

בפרשתנו נאמר "וידבר ה' אל משה ואל אהרון, ויצוום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים", ודנו המפרשים בשאלה מה בדיוק היה תוכן הציווי אל משה ואהרון ביחס לבני ישראל, שכן לשון הפסוק אינה ברורה.

האבן עזרא מסביר שהציווי היה ללכת אל בני ישראל, כאילו נאמר "ויצוום ללכת אל בני ישראל"; הספורנו מסביר שלשון "ויצוום" פירושה "וימנם" והכוונה שה' מינה את משה ואהרון למנהיגי העם; ואילו רש"י, בעקבות המדרש, מסביר שהציווי למשה ואהרון היה להנהיג את העם בנחת ולסבול אותם.

החובה להתנהג עם הציבור בנחת ולסבול אותו נפסקה להלכה ביחס לדיין:  "אסור לדיין לנהוג בשררה על הציבור ובגסות רוח, אלא בענווה ויראה... וכן אסור לו לנהוג בהן קלות ראש, אף על פי שהן עמי הארץ... וסובל טורח הציבור ומשאן כמשה רבנו, שנאמר בו 'כאשר יישא האומן את היונק' (במדבר יא,יב).  והרי הוא אומר 'ואצווה את שופטיכם' (דברים א,טז) - זו אזהרה לדיין, שיסבול את הציבור 'כאשר יישא האומן את היונק'.  (משנה תורה, סנהדרין כה, א-ב).

בהמשך דבריו מסתמך הרמב"ם על המדרש שעליו גם נסמך רש"י, וכותב: "וצא ולמד ממשה רבנו, רבן של כל הנביאים כיון ששלחו הקדוש ברוך הוא להם במצרים, נאמר 'ויצוום אל בני ישראל' (שמות ו,יג); אמרו מפי הקבלה, שאמר להם למשה ולאהרון, על מנת שיהיו מקללין אתכם, וסוקלין אתכם באבנים".

שאלה מעניינת היא מהו מעמדה של החובה המוטלת על הדיין לנהוג בנחת עם הציבור ולסבול אותו. האם מדובר בחיוב שתוקפו מן התורה או לא? ואם מן התורה – מדוע הוא אינו נמנה כמצוה עצמאית כדרך שנמנו המצוות "לשפוט בצדק" ו- "שלא לעוול משפט"?

נשיב בתחילה על השאלה השניה: החובה לנהוג בנחת אינה נמנית כמצוה מהסיבה הפשוטה שאין ציווי בתורה המחייב לנהוג כך לדורות:הביטוי "כאשר ישא האומן את היונק" נאמר כציווי ה' למשה, ולא כציווי לכלל השופטים והדיינים, ואילו הפסוק "ואצווה את שופטיכם" היה ציווי של משה אל שופטי העם. וגם הפסוק שלנו – גם הוא ציווי של ה' אל משה ואהרון ולא ציווי אל כלל השופטים לדורות. וכלל ידוע במנין המצוות לרמב"ם הוא שאין מונים מצוה שאינה נוהגת לדורות.

הניתוח הנ"ל מראה גם שמעמדה של החובה אינו מן התורה. כפי שהראינו, האזהרה לדיין נלמדת מציווי של משה לשופטי העם. ואם כך הוא הדבר, הרי ברור שאין מדובר בחובה מן התורה, שכן אין זה אפשרי שלציווי של משה לעם ינתן תוקף של חובה מן התורה.

 

 

שבת שלום,

גיל נדל