גיל נדל משרד עורכי דין

 

תצוה- המצוות בפרשה: עשיית הבגדים או לבישת הבגדים? (תש"ע)

עוד בנושא
יתרו – זכור ושמור בדיבור אחד? (תשע"ו)
בא – לחצן המצוקה של משה רבנו (תשע"ו)
משפטים - מעמד הר סיני וברית האגנות: חזון, כישלון ודרך חדשה (תשע"ה)
ויקהל פקודי - להעלות מחדש את הרכבת על הפסים (תשע"ה)
עוד בנושא
ויקהל פקודי - הימור מחושב (תשע"ג)
כי תשא - שניה לפני חטא העגל (תשע"ג)
תצוה - אין משחקים באש! על הפקת לקחים בהקמת המשכן (תשע"ג)
תרומה - תוכנית השיקום (תשע"ג)
משפטים - הברית שהחליפה את מעמד הר סיני (תשע"ג)
יתרו - הדרמה החבויה של מעמד הר סיני (תשע"ג)
בשלח - אירוע מכונן במרה (תשע"ג)
בא - גאולת שלוש המכות (תשע"ג)
וארא - למי שמע פרעה? (תשע"ג)
שמות - משה, אהרון והמטה – גלגולו של מודל הנהגה בלתי אידיאלי (תשע"ג)
ויקהל פקודי - המשכן המפוכח (תשע"ב)
כי תישא - חטא העגל והברית החדשה (תשע"ב)
תצוה - סוף עידן התמימות - תשע"ב)
תרומה- "ושכנתי בתוכם" – על גניזתו של החזון האינטימי (תשע"ב)
משפטים - מה היה קורה אילו? ( תשע"ב)
יתרו - "אני חותנך יתרו בא אליך" – לשם מה? (תשע"ב)
בשלח - "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (תשע"ב)
בא - מי הבין את שפת הכוח? (תשע"ב)
וארא - מדוע פרעה הסכים לפגוש בשנית את משה ואהרון? (תשע"ב)
שמות- ניצחון פירוס של פרעה (תשע"ב)
פקודי - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – הפתרון (תשע"א)
ויקהל - מדוע הציווי של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נעלם מפרשת ויקהל? (תשע"א)
כי תישא - המשכן האלטרנטיבי של משה (תשע"א)
תצוה - המשכן והמדבר – על יצירת אידאליזציה לאירוע דיעבדי (תשע"א)
תרומה - "ושכנתי בתוכם" - אידאל שנזנח?(תשע"א)
משפטים - ה"נעשה ונשמע" העדכני (תשע"א)
יתרו - התפרצות לדלת פתוחה (תשע"א)
בשלח - מלחמת עמלק כאנטי-תזה ליציאת מצרים (תשע"א)
בא - יוזמות עצמאיות בהנהגת משה (תשע"א)
וארא - משבר ההנהגה של פרשת וארא (תשע"א)
שמות - מדוע הושם משה בתיבה על שפת היאור? (תשע"א)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: מזבח הקטורת (תש"ע)
כי תשא - המצוות בפרשה: איסור בשר בחלב – על היחס בין לשונו של הכתוב לבין התורה שבעל פה(תש"ע)
תרומה - המצוות בפרשה: האם השולחן הוא חלק מהבית? (תש"ע)
משפטים - המצוות בפרשה: שאר כסות ועונה - חיוב ממוני ואיסור צער (תש"ע)
יתרו - המצוות בפרשה: קידוש (תש"ע)
בשלח - המצוות בפרשה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'?" (תש"ע)
בא - המצוות בפרשה: "קרבן פסח ועריפת פטר חמור – טעמי המצוות כשיקול במנין המצוות" (תש"ע)
וארא -"אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק" (תש"ע)
שמות -המצוות בפרשה: "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (תש"ע)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: כיוונים בעבודת ה' במקדש (התשס"ט)
כי תשא - המצוות בפרשה: קידוש ידיים ורגליים (התשס"ט)
תצוה - המצוות בפרשה: "והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה" (התשס"ט)
תרומה - המצוות בפרשה: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (התשס"ט)
משפטים - המצוות בפרשה: עונשי הגנב (התשס"ט)
יתרו - המצוות בפרשה: איסור עשיית מלאכה בשבת ושביתה בשבת (התשס"ט)
בשלח - המצוות בפרשה: איסור יציאה מחוץ לתחום - אמצעי או מטרה? (התשס"ט)
בא - המצוות בפרשה: קביעת לוח השנה (התשס"ט)
וארא - המצוות בפרשה: "ויחזק ה' את לב פרעה" – על תשובה של בני נוח (התשס"ט)
שמות - המצוות בפרשה: למה תכה רעך? (התשס"ט)
פרשת שקלים - המצוות בפרשה: מחצית השקל - המס שלך ובשבילך (התשס"ח)
פרשת ויקהל - המצוות בפרשה: איסור ענישה בשבת (התשס"ח)
פרשת כי תשא - המצוות בפרשה: שמן המשחה – איסור עשייה ואיסור שימוש (התשס"ח)
פרשת תצווה - המצוות בפרשה: למה נועדו הבגדים (התשס"ח)
פרשת תרומה - המצוות בפרשה: האם הכלים הם חלק מהבית? על מצות בנין בית המקדש (התשס"ח)
פרשת משפטים - המצוות בפרשה: על מצוות שאין חובה לתור אחריהן ולקיימן (התשס"ח)
פרשת יתרו - המצוות בפרשה: כיצד ניתן לצוות להאמין בה'? (התשס"ח)
פרשת בשלח - המצוות בפרשה: אסור יציאה מחוץ לתחום בשבת – מן התורה או מדרבנן? (התשס"ח)
פרשת בא - המצוות בפרשה: עריפת פטר חמור - מצווה שהיא תמריץ שלילי (התשס"ח)
עוד בנושא

 

פרשתנו עוסקת לאורך פסוקים רבים בבגדי הכהונה, הן אלו של אהרון הכהן והן אלו של בניו. עיון מדוקדק בפסוקים יגלה כי הציווי הנוגע לבגדי הכהונה כולל שני אלמנטים שונים: האחד – עשיית הבגדים ("ועשית בגדי קדש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת", או "ולבני אהרון תעשה כתונות ועשית להם אבנטים, ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת"), והשני – לבישת הבגדים (לדוגמא: "ונשא אהרון את שמות בני ישראל בחושן המשפט על לבו בבואו אל הקודש", וכן – "והיה (מעיל האפוד) על אהרון לשרת", "והיה (הציץ) על מצח אהרון", "והיו (מכנסי הבד) על אהרון ועל בניו בבואם אל אוהל מועד או בגשתם את המזבח לשרת בקודש ולא ישאו עון ומתו", ועוד).

קיומם של שני אלמנטים אלו הוביל לאי הסכמה משמעותית בשאלה מהו תוכנו של הציווי שראוי למנותו כמצוה, ובכמה מצוות מדובר.

רבי סעדיה גאון  מנה בענין זה מצוה אחת (פרשה ס"ב), אשר מוטלת על הציבור, והיא – לעשות את בגדי הכהונה. מנגד, רס"ג לא מנה כמצוה את החיוב ללבוש את בגדי הכהונה, והסביר ר"י פערלא את עמדת הגאון בכך שלמעשה אין כל חיוב על הכהנים ללבוש את הבגדים, אלא שאסור להם לעבוד כשאין הבגדים עליהם שכן במצב שכזה אין כהונתם עליהם והם נחשבים לזרים. תשובה אפשרית נוספת לשאלה מדוע אין למנות את לבישת הבגדים כמצוה יכולה להינתן על פי שיטתו של בעל הלכות גדולות (כפי שהבינו הרמב"ן), והיא – שלישת הבגדים היא הכשר לעבודת הקרבנות ולפיכך היא נבלעת במצוות אלו.

גם הרמב"ם מנה בענין זה מצוה אחת (עשה ל"ג), אלא שהרמב"ם חולק על הרס"ג מהקצה אל הקצה וסבור כי מדובר במצוה אשר מוטלת על הכוהנים, והיא – ללבוש בגדי כהונה לעבודה, ובלשונו בספר המצוות: "הציווי שנצטוו הכהנים ללבש בגדים מיוחדים לכבוד ולתפארת, ואחר כך יעבדו במקדש". לשיטת הרמב"ם עשיית הבגדים הינה פעולה הכנה לצורך לבישת הבגדים ואין היא (עשיית הבגדים) נמנית כמצוה עצמאית. מנגד, לבישת הבגדים נועדה לתכלית עצמאית וספציפית והיא "לכבוד ולתפארת" ולכן היא ראויה להימנות כמצוה עצמאית ואינה יכולה להיבלע במצוות עבודת הקרבנות..

בהמשך לכיוונו של הרמב"ם הרואה בענין הבגדים מצוה המוטלת על הכוהנים, הציע הרמב"ן (השגות לספר המצוות, עשה ל"ג) כיוון נוסף (היפותטי בלבד), ולפיו אם מדובר במצוה המוטלת על הכוהנים, שאינה נבלעת בחלק מעבודת הקרבנות, כי אז ראוי למנות שלוש מצוות נפרדות: מצווה המוטלת על הכהן הגדול ללבוש את בגדיו המיוחדים לו, מצווה המוטלת על הכהנים האחרים ללבוש בגדיהם המיוחדים להם, ומצוה על הכהן ללבוש בגדי לבן ביום הכיפורים.

דומה שמחלוקת זאת בקרב מוני המצוות משקפת או מבטאת הבנות שונות באשר למהותם ותפקידם של הבגדים.הביטוי "לכבוד ולתפארת" הנזכר לגבי בגדי הכהן הגדול פורש על ידי הרמב"ן על פרשתנו (בפירושו הראשון) כמתייחס לכהן  - "שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים ... כי אלו הבגדים לבושי מלכות הן, בדמותם ילבשו המלכים בזמן התורה" (וכך גם הסביר ר בחיי בן אשר על פרשתנו, בפירושו הראשון). גם לכהן ההדיוט יוחדה המגבעת לכבוד ולתפארת, ואין זאת אלא על מנת לספק לכהנים מעמד מיוחד בכל הנוגע למקדש, המורם משאר העם. הבנה זו מתיישבת היטב עם גישת רס"ג הרואה בעשיית הבגדים חובה המוטלת על הציבור ולא על הכוהנים, שכן אם הרעיון היא לפאר את הכהן כתור מלך ולהקנות לכהנים מעמד מיוחד, הדבר צריך להיעשות על ידי הציבור ולא על ידי הכהנים.

ואולם, הרמב"ם הבין את הביטוי "לכבוד ולתפארת" באופן אחר. לדעת הרמב"ם מדובר בכבודו ובתפארתו של בית המקדש  - "וכן עוד לרוממות הבית רומם כבוד עובדיו" (מורה נבוכים ג, מה),  וכך גם כתב בעל ספר החינוך (מצוה צט) בהסברו השני - "מלבד שיש בענין כבוד לבית ולעבודה בהיות העובד מלובש מיוחד לעבודה". אם מדובר בכבוד המקדש והעבודה בו, הרי שהציווי צריך שיהיה מכוון אל הכהן העובד במקדש, שהוא ידאג שפעולתו תהיה לכבוד ולתפארת, ודבר זה מושג באמצעות לבישת בגדים מכובדים ומפוארים.

הצד השווה בשני ההסברים הנ"ל – שהמבט שלהם את הבגדים הוא מבט אחד כוללני ואין הוא מפריד בין הבגדים. ואולם, אין חובה ללכת בכיוון זה. את הצעד הראשון הכין בעל הספר החינוך (שם), בהציעו הסבר אחר לגמרי ללבישת הבגדים: "משורשי המצווה, היסוד הקבוע לנו כי האדם נפעל לפי פעולותיו, ואחרי מחשבותיו וכוונותיו, והשליח המכפר צריך להתפיס כל מחשבתו וכוונתו אל העבודה, על כן ראוי להתלבש בגדים מיוחדים אליה, שכשיסתכל בכל מקום שבגופו, מיד יהיה נזכר ומתעורר בלבו לפני מי הוא עובד".

לפי הסבר זה, הבגדים מספקים לכהן את התודעה הדתית-רוחנית הנדרשת במסגרת עבודתו ומסייעים לו בהשגתה. אלא שאם כך הם פני הדברים, הרי שברור שאין מדובר באותה תזכורת תודעתית, שהרי בגדיו של הכהן ההדיוט מכוונים לעבודתו שלו – הקרבת הקרבנות, ואילו בגדי הלבן של הכהן הגדול ביום הכיפורים מספקים תזכורת שונה לגמרי, הקשורה לטהרה ולכפרה.

יתירה מזו, בכל הנוגע לבגדי הכהן הגדול , וכאן נמשיך צעד נוסף מעבר לדברי בעל ספר החינוך, בגדים אלו ממלאים למעשה תפקידים עצמאיים שאין להם קשר כל לבגדי הכהן ההדיוט. כך, למשל, לבישת האפוד כוללת נשיאת אבני זכרון לבני ישראל, נשיאת החושן כוללת את נשיאת משפט בני ישראל על לבו (לפי הפירושים השונים), לבישת הציץ כוללת את נשיאת עוון הקודשים, ועוד. תפקידים עצמאיים אלו מביאים לכך שבגדי הכהן הגדול אינם יכולים להיכלל במקשה אחת עם בגדי הכהן ההדיוט.

כיוון רעיוני זה של הפרדה בין הבגדים יכול לספק תמיכה להצעתו של הרמב"ן למנות שלוש מצוות נפרדות: מצווה המוטלת על הכהן הגדול ללבוש את בגדיו המיוחדים לו, מצווה המוטלת על הכהנים האחרים ללבוש בגדיהם המיוחדים להם, ומצוה על הכהן ללבוש בגדי לבן ביום הכיפורים.