בפרשתנו אנו קוראים על הצווי בדבר עשיית המשכן: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". קריאת ציווי זה צריכה שתעורר את השאלה בדבר מרכזיותו של ציווי זה (ושל תוצאתו – "ושכנתי בתוכם"), מן הטעם שהציווי הזה כשלעצמו "הולך לאיבוד" בתוך הפירוט הרב והטכני של בנית המשכן, כמו גם בתוך הציווים שקדמו לו בפרשת משפטים, כמו איסור עבודה זרה, שמיעה בקול המלאך, עבודת ה' (שאינה מקושרת למשכן דווקא) , ועוד.
ויתירה מזו. שאלת מרכזיותה של שכינת ה' בעם מתעוררת במיוחד לאור העובדה שבספר דברים לא ניתן דגש או ביטוי משמעותי למקדש כמקום שבו ה' שוכן בתוך עם ישראל, אלא דווקא כמקום שבו העם יכול להביא את נדריו ונדבותיו, ולחגוג ולשמוח באופן משפחתי (דברים יב, יא – יט).
ההיסטוריה של עם ישראל לא התנהלה באופן המתוכנן. אלמלא חטאים והסתבכויות שונות, שהבולט שבהם (אך לא היחיד) הוא חטא המרגלים, היה מתקיים מצב אידיאלי, שבו עם ישראל היה נכנס לארץ ישראל כשנה לאחר יציאת מצרים, בהנהגה של מלאך (מלאך ממש? נביא? משה?) ובסיוע ישיר של ה', שהיה ממגר את האויבים יושבי הארץ. הפרשיות הסמוכות למתן תורה – יתרו, משפטים, תרומה, תצוה – מתארות את המצב האידאלי ואת התוכנית המקורית, אלמלא הדברים היו מסתבכים ומתקלקלים.
דומה, שהשוואה בין שני פסוקים, האחד – בתקופת המצב האידאלי, והשני – לאחר חטא המרגלים, תלמד אותנו יפה על מה שקרה. כולנו מכירים, מן הסתם, את הפסוק הבא הלקוח מקריאת שמע (ומקורו בפרשת ציצית שבסוף פרשת שלח לך שבספר במדבר) - "אני ה' א-להיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לא-לוהים, אני ה' א-להיכם", ואולם לפסוק זה קיימת מקבילה בפרשת תצוה, בסיום מעשה המשכן, האומרת כך: "ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לא-להים. וידעו כי אני ה' א-להיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם, אני ה' א-להיכם". הדמיון והשוני בין שני הפסוקים - זועקים: בעוד שבתוכנית האידיאלית מתוארת יציאת מצרים כדבר שהיה בו צורך על מנת שה' יוכל לשכון בתוך בני ישראל, הרי שבמצב הריאלי מתוארת יציאת מצרים כמכשיר לכך שה' יהיה לא-להים לעם. במלים אחרות, התוכנית האידיאלית של השראת השכינה בעם ישראל נמחקה, ובמקום זה עוצב מצב מרוחק, שבו ה' מהווה א-להים לעם ישראל, ללא דגש על השראת השכינה.
נמצא אם כן, שבמצב האידיאלי, שכינתו של ה' בעם היוותה ענין מרכזי ביותר בהווייתו של העם. מרכזי עד כדי כך – שהתורה מתארת שזו היתה תכליתה של הוצאת עם ישראל ממצרים – על מנת שה' ישכון בו. בסופו של דבר, ענין זה התמוסס והתדלדל, דבר המציב את השאלה האם הרעיון של "ושכנתי בתוכם" הפך לאידאל שנזנח.
סקרנו כאן את התופעה כשלעצמה, אך לא נגענו בשאלה מדוע אכן הרעיון שכינתו של ה' בעם התדלדל, ומה תפס את מקומו. בדברינו בפרשות הבאות נשוב וניגע בעניינים אלו.
עדכוני מכס ורגולציה
