גיל נדל משרד עורכי דין

 

תרומה - "ושכנתי בתוכם" - אידאל שנזנח?(תשע"א)

עוד בנושא
פקודי - שיעור בשקיפות פיננסית – המרצה: משה רבנו (תשפ"ב)
כי תשא -סיפורה של המתנה דרמטית (תשפ"ב)
ויקהל - מה משה רבנו ממליץ לעשות במצב של חוסר וודאות? (תשפ"ב)
תרומה - האם השלם גדול מסך כל חלקיו? [תשפ"ב]
עוד בנושא
יתרו - זה שאני חושש שלא תצליח - אינו אומר שלא אתן לך סיכוי (תשפ"ב)
בשלח - מדוע אני מכין את דברי התורה לפרשת השבוע? (תשפ"ב)
בא - מופע יחיד (תשפ"ב)
וארא - נסיון יפה שלא הצליח (תשפ"ב)
תצוה - תורת הקרבנות שמעולם לא התממשה (תש"ף)
הרצוי, המצוי וההתפכחות (תשע"ח)
שמות - שמעון ולוי יוכיחו (תשע"ח)
יתרו – זכור ושמור בדיבור אחד? (תשע"ו)
בא – לחצן המצוקה של משה רבנו (תשע"ו)
משפטים - מעמד הר סיני וברית האגנות: חזון, כישלון ודרך חדשה (תשע"ה)
ויקהל פקודי - להעלות מחדש את הרכבת על הפסים (תשע"ה)
בשלח - "וכי ידיו של משה עושות מלחמה?" (תשע"ד)
ויקהל פקודי - הימור מחושב (תשע"ג)
כי תשא - שניה לפני חטא העגל (תשע"ג)
תצוה - אין משחקים באש! על הפקת לקחים בהקמת המשכן (תשע"ג)
תרומה - תוכנית השיקום (תשע"ג)
משפטים - הברית שהחליפה את מעמד הר סיני (תשע"ג)
יתרו - הדרמה החבויה של מעמד הר סיני (תשע"ג)
בשלח - אירוע מכונן במרה (תשע"ג)
בא - גאולת שלוש המכות (תשע"ג)
וארא - למי שמע פרעה? (תשע"ג)
שמות - משה, אהרון והמטה – גלגולו של מודל הנהגה בלתי אידיאלי (תשע"ג)
ויקהל פקודי - המשכן המפוכח (תשע"ב)
כי תישא - חטא העגל והברית החדשה (תשע"ב)
תצוה - סוף עידן התמימות - תשע"ב)
תרומה- "ושכנתי בתוכם" – על גניזתו של החזון האינטימי (תשע"ב)
משפטים - מה היה קורה אילו? ( תשע"ב)
יתרו - "אני חותנך יתרו בא אליך" – לשם מה? (תשע"ב)
בשלח - "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (תשע"ב)
בא - מי הבין את שפת הכוח? (תשע"ב)
וארא - מדוע פרעה הסכים לפגוש בשנית את משה ואהרון? (תשע"ב)
שמות- ניצחון פירוס של פרעה (תשע"ב)
פקודי - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – הפתרון (תשע"א)
ויקהל - מדוע הציווי של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נעלם מפרשת ויקהל? (תשע"א)
כי תישא - המשכן האלטרנטיבי של משה (תשע"א)
תצוה - המשכן והמדבר – על יצירת אידאליזציה לאירוע דיעבדי (תשע"א)
משפטים - ה"נעשה ונשמע" העדכני (תשע"א)
יתרו - התפרצות לדלת פתוחה (תשע"א)
בשלח - מלחמת עמלק כאנטי-תזה ליציאת מצרים (תשע"א)
בא - יוזמות עצמאיות בהנהגת משה (תשע"א)
וארא - משבר ההנהגה של פרשת וארא (תשע"א)
שמות - מדוע הושם משה בתיבה על שפת היאור? (תשע"א)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: מזבח הקטורת (תש"ע)
כי תשא - המצוות בפרשה: איסור בשר בחלב – על היחס בין לשונו של הכתוב לבין התורה שבעל פה(תש"ע)
תצוה- המצוות בפרשה: עשיית הבגדים או לבישת הבגדים? (תש"ע)
תרומה - המצוות בפרשה: האם השולחן הוא חלק מהבית? (תש"ע)
משפטים - המצוות בפרשה: שאר כסות ועונה - חיוב ממוני ואיסור צער (תש"ע)
יתרו - המצוות בפרשה: קידוש (תש"ע)
בשלח - המצוות בפרשה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'?" (תש"ע)
בא - המצוות בפרשה: "קרבן פסח ועריפת פטר חמור – טעמי המצוות כשיקול במנין המצוות" (תש"ע)
וארא -"אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק" (תש"ע)
שמות -המצוות בפרשה: "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (תש"ע)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: כיוונים בעבודת ה' במקדש (התשס"ט)
כי תשא - המצוות בפרשה: קידוש ידיים ורגליים (התשס"ט)
תצוה - המצוות בפרשה: "והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה" (התשס"ט)
תרומה - המצוות בפרשה: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (התשס"ט)
משפטים - המצוות בפרשה: עונשי הגנב (התשס"ט)
יתרו - המצוות בפרשה: איסור עשיית מלאכה בשבת ושביתה בשבת (התשס"ט)
בשלח - המצוות בפרשה: איסור יציאה מחוץ לתחום - אמצעי או מטרה? (התשס"ט)
בא - המצוות בפרשה: קביעת לוח השנה (התשס"ט)
וארא - המצוות בפרשה: "ויחזק ה' את לב פרעה" – על תשובה של בני נוח (התשס"ט)
שמות - המצוות בפרשה: למה תכה רעך? (התשס"ט)
פרשת שקלים - המצוות בפרשה: מחצית השקל - המס שלך ובשבילך (התשס"ח)
פרשת ויקהל - המצוות בפרשה: איסור ענישה בשבת (התשס"ח)
פרשת כי תשא - המצוות בפרשה: שמן המשחה – איסור עשייה ואיסור שימוש (התשס"ח)
פרשת תצווה - המצוות בפרשה: למה נועדו הבגדים (התשס"ח)
פרשת תרומה - המצוות בפרשה: האם הכלים הם חלק מהבית? על מצות בנין בית המקדש (התשס"ח)
פרשת משפטים - המצוות בפרשה: על מצוות שאין חובה לתור אחריהן ולקיימן (התשס"ח)
פרשת יתרו - המצוות בפרשה: כיצד ניתן לצוות להאמין בה'? (התשס"ח)
פרשת בשלח - המצוות בפרשה: אסור יציאה מחוץ לתחום בשבת – מן התורה או מדרבנן? (התשס"ח)
פרשת בא - המצוות בפרשה: עריפת פטר חמור - מצווה שהיא תמריץ שלילי (התשס"ח)
עוד בנושא

  

בפרשתנו אנו קוראים על הצווי בדבר עשיית המשכן: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". קריאת ציווי זה צריכה שתעורר את השאלה בדבר מרכזיותו של ציווי זה (ושל תוצאתו – "ושכנתי בתוכם"),  מן הטעם שהציווי הזה כשלעצמו "הולך לאיבוד" בתוך הפירוט הרב והטכני של בנית המשכן, כמו גם בתוך הציווים שקדמו לו בפרשת משפטים, כמו איסור עבודה זרה, שמיעה בקול המלאך, עבודת ה' (שאינה מקושרת למשכן דווקא) , ועוד.

 

ויתירה מזו. שאלת מרכזיותה של שכינת ה' בעם מתעוררת במיוחד לאור העובדה שבספר דברים לא ניתן דגש או ביטוי משמעותי למקדש כמקום שבו ה' שוכן בתוך עם ישראל, אלא דווקא כמקום שבו העם יכול להביא את נדריו ונדבותיו, ולחגוג ולשמוח באופן משפחתי (דברים יב, יא – יט).

 

ההיסטוריה של עם ישראל לא התנהלה באופן המתוכנן. אלמלא חטאים והסתבכויות שונות, שהבולט שבהם (אך לא היחיד) הוא חטא המרגלים, היה מתקיים מצב אידיאלי, שבו עם ישראל היה נכנס לארץ ישראל כשנה לאחר יציאת מצרים,  בהנהגה של מלאך (מלאך ממש? נביא? משה?) ובסיוע ישיר של ה', שהיה ממגר את האויבים יושבי הארץ. הפרשיות הסמוכות למתן תורה – יתרו, משפטים, תרומה, תצוה – מתארות את המצב האידאלי ואת התוכנית המקורית, אלמלא הדברים היו מסתבכים ומתקלקלים.

 

דומה, שהשוואה בין שני פסוקים, האחד – בתקופת המצב האידאלי, והשני – לאחר חטא המרגלים, תלמד אותנו יפה על מה שקרה. כולנו מכירים, מן הסתם, את הפסוק הבא הלקוח מקריאת שמע (ומקורו בפרשת ציצית שבסוף פרשת שלח לך שבספר במדבר)  - "אני ה' א-להיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לא-לוהים, אני ה' א-להיכם", ואולם לפסוק זה קיימת מקבילה בפרשת תצוה, בסיום מעשה המשכן, האומרת כך: "ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לא-להים. וידעו כי אני ה' א-להיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם, אני ה' א-להיכם". הדמיון והשוני בין שני הפסוקים - זועקים: בעוד שבתוכנית האידיאלית מתוארת יציאת מצרים כדבר שהיה בו צורך על מנת שה' יוכל לשכון בתוך בני ישראל, הרי שבמצב הריאלי מתוארת יציאת מצרים כמכשיר לכך שה' יהיה לא-להים לעם. במלים אחרות, התוכנית האידיאלית של השראת השכינה בעם ישראל נמחקה, ובמקום זה עוצב מצב מרוחק, שבו ה' מהווה א-להים לעם ישראל, ללא דגש על השראת השכינה.

 

נמצא אם כן, שבמצב האידיאלי, שכינתו של ה' בעם היוותה ענין מרכזי ביותר בהווייתו של העם. מרכזי עד כדי כך – שהתורה מתארת שזו היתה תכליתה של הוצאת עם ישראל ממצרים – על מנת שה' ישכון בו. בסופו של דבר, ענין זה התמוסס והתדלדל, דבר המציב את השאלה האם הרעיון של "ושכנתי בתוכם" הפך לאידאל שנזנח.

 

סקרנו כאן את התופעה כשלעצמה, אך לא נגענו בשאלה מדוע אכן הרעיון שכינתו של ה' בעם התדלדל, ומה תפס את מקומו. בדברינו בפרשות הבאות נשוב וניגע בעניינים אלו.