גיל נדל משרד עורכי דין

 

בא - מי הבין את שפת הכוח? (תשע"ב)

עוד בנושא
יתרו – זכור ושמור בדיבור אחד? (תשע"ו)
בא – לחצן המצוקה של משה רבנו (תשע"ו)
משפטים - מעמד הר סיני וברית האגנות: חזון, כישלון ודרך חדשה (תשע"ה)
ויקהל פקודי - להעלות מחדש את הרכבת על הפסים (תשע"ה)
עוד בנושא
ויקהל פקודי - הימור מחושב (תשע"ג)
כי תשא - שניה לפני חטא העגל (תשע"ג)
תצוה - אין משחקים באש! על הפקת לקחים בהקמת המשכן (תשע"ג)
תרומה - תוכנית השיקום (תשע"ג)
משפטים - הברית שהחליפה את מעמד הר סיני (תשע"ג)
יתרו - הדרמה החבויה של מעמד הר סיני (תשע"ג)
בשלח - אירוע מכונן במרה (תשע"ג)
בא - גאולת שלוש המכות (תשע"ג)
וארא - למי שמע פרעה? (תשע"ג)
שמות - משה, אהרון והמטה – גלגולו של מודל הנהגה בלתי אידיאלי (תשע"ג)
ויקהל פקודי - המשכן המפוכח (תשע"ב)
כי תישא - חטא העגל והברית החדשה (תשע"ב)
תצוה - סוף עידן התמימות - תשע"ב)
תרומה- "ושכנתי בתוכם" – על גניזתו של החזון האינטימי (תשע"ב)
משפטים - מה היה קורה אילו? ( תשע"ב)
יתרו - "אני חותנך יתרו בא אליך" – לשם מה? (תשע"ב)
בשלח - "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (תשע"ב)
וארא - מדוע פרעה הסכים לפגוש בשנית את משה ואהרון? (תשע"ב)
שמות- ניצחון פירוס של פרעה (תשע"ב)
פקודי - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – הפתרון (תשע"א)
ויקהל - מדוע הציווי של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נעלם מפרשת ויקהל? (תשע"א)
כי תישא - המשכן האלטרנטיבי של משה (תשע"א)
תצוה - המשכן והמדבר – על יצירת אידאליזציה לאירוע דיעבדי (תשע"א)
תרומה - "ושכנתי בתוכם" - אידאל שנזנח?(תשע"א)
משפטים - ה"נעשה ונשמע" העדכני (תשע"א)
יתרו - התפרצות לדלת פתוחה (תשע"א)
בשלח - מלחמת עמלק כאנטי-תזה ליציאת מצרים (תשע"א)
בא - יוזמות עצמאיות בהנהגת משה (תשע"א)
וארא - משבר ההנהגה של פרשת וארא (תשע"א)
שמות - מדוע הושם משה בתיבה על שפת היאור? (תשע"א)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: מזבח הקטורת (תש"ע)
כי תשא - המצוות בפרשה: איסור בשר בחלב – על היחס בין לשונו של הכתוב לבין התורה שבעל פה(תש"ע)
תצוה- המצוות בפרשה: עשיית הבגדים או לבישת הבגדים? (תש"ע)
תרומה - המצוות בפרשה: האם השולחן הוא חלק מהבית? (תש"ע)
משפטים - המצוות בפרשה: שאר כסות ועונה - חיוב ממוני ואיסור צער (תש"ע)
יתרו - המצוות בפרשה: קידוש (תש"ע)
בשלח - המצוות בפרשה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'?" (תש"ע)
בא - המצוות בפרשה: "קרבן פסח ועריפת פטר חמור – טעמי המצוות כשיקול במנין המצוות" (תש"ע)
וארא -"אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק" (תש"ע)
שמות -המצוות בפרשה: "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (תש"ע)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: כיוונים בעבודת ה' במקדש (התשס"ט)
כי תשא - המצוות בפרשה: קידוש ידיים ורגליים (התשס"ט)
תצוה - המצוות בפרשה: "והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה" (התשס"ט)
תרומה - המצוות בפרשה: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (התשס"ט)
משפטים - המצוות בפרשה: עונשי הגנב (התשס"ט)
יתרו - המצוות בפרשה: איסור עשיית מלאכה בשבת ושביתה בשבת (התשס"ט)
בשלח - המצוות בפרשה: איסור יציאה מחוץ לתחום - אמצעי או מטרה? (התשס"ט)
בא - המצוות בפרשה: קביעת לוח השנה (התשס"ט)
וארא - המצוות בפרשה: "ויחזק ה' את לב פרעה" – על תשובה של בני נוח (התשס"ט)
שמות - המצוות בפרשה: למה תכה רעך? (התשס"ט)
פרשת שקלים - המצוות בפרשה: מחצית השקל - המס שלך ובשבילך (התשס"ח)
פרשת ויקהל - המצוות בפרשה: איסור ענישה בשבת (התשס"ח)
פרשת כי תשא - המצוות בפרשה: שמן המשחה – איסור עשייה ואיסור שימוש (התשס"ח)
פרשת תצווה - המצוות בפרשה: למה נועדו הבגדים (התשס"ח)
פרשת תרומה - המצוות בפרשה: האם הכלים הם חלק מהבית? על מצות בנין בית המקדש (התשס"ח)
פרשת משפטים - המצוות בפרשה: על מצוות שאין חובה לתור אחריהן ולקיימן (התשס"ח)
פרשת יתרו - המצוות בפרשה: כיצד ניתן לצוות להאמין בה'? (התשס"ח)
פרשת בשלח - המצוות בפרשה: אסור יציאה מחוץ לתחום בשבת – מן התורה או מדרבנן? (התשס"ח)
פרשת בא - המצוות בפרשה: עריפת פטר חמור - מצווה שהיא תמריץ שלילי (התשס"ח)
עוד בנושא

 

 

לאחר מכת החושך מודיע ה' למשה "עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים, אחרי כן ישלח אתכם מזה... דבר נא באוזני העם, וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב. ויתן ה' את חן העם, בעיני מצרים". ואכן, כך עשו בני ישראל, כפי שמסופר בהמשך: "ובני ישראל עשו כדבר משה, וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות. וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום, וינצלו את מצרים". שאלה מעניינת היא כיצד התבצעה נתינת חן העם בעיני מצרים? האם היה מדובר בתהליך הדרגתי או באירוע פתאומי? ועוד אפשר לשאול - האם  מדובר בנשיאת חן מתוך אהבה או שמא מתוך יראה? האם הכלים הושאלו מפחד או מכבוד? כפי שמיד נראה, שאלות אלו חשובות לא רק לעצמן אלא גם להבנת מהלך עשרת המכות בכללותו.

 

אם נקרא היטב את דברי התורה בעשרה המכות, נוכל לעמוד על חוסר אמון הולך וגדל של עבדי פרעה – בפרעה. את מכות הדם והצפרדע הצליחו החרטומים לעשות בלטיהם, במעין התרסה בפני משה – "גם אנחנו יכולים". הסדק הראשון חל במכת הכינים, עת כשלו חרטומי פרעה ולא הצליחו להוציא את הכינים. או אז אמרו חרטומי מצרים "אצבע א-להים היא", אלא שהדבר לא הבשיל לאמירה אופרטיבית, מהסיבה שהמכה נפסקה מעצמה (ברצון ה' כמובן). עם מכת הערוב הצליח פרעה להתמודד בעצמו, ללא התערבות החרטומים בהיבט זה או אחר, ובעקבות בקשת פרעה (שהובנה היטב כמהתלה על ידי משה) נפסקה המכה. מכת הדבר, גם היא נספגה ללא מעורבות עבדי פרעה, והיא חלפה מאליה, ללא בקשה מצד פרעה.

 

אלא שמכת הדבר פערה סדק בבטחונו העצמי של פרעה, שלאחר מכן השתקף בהתנהגות עבדיו. מכת הדבר היתה הפעם הראשונה שבה מודיע משה לפרעה שתהיה הפליה בין ישראל לבין מצרים, וכי המכה תכה רק במצרים. פרעה הופתע מאד מהפליה מזו, והוא ביקש לאמת שכך ארע הדבר: "וישלח פרעה, והנה לא מת ממקנה ישראל, עד אחד".

 

מכת השחין חידדה והקצינה את הפגיעה בעבדי פרעה וחרטומיו שכן המכה ניטרלה לחלוטין אותם: "ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין, כי-היה השחין, בחרטומים ובכל-מצריים". למעשה – כפי שמיד נראה מכה זו היוותה את נקודת המפנה שבה נותר פרעה לבדו, ועבדיו ועמו היטו לו עורף.

 

הדבר בה לידי ביטוי במכת הברד. במכה זו אנו קוראים על תופעה ראשונית ויוצאת דופן, שבה חלק מעבדי פרעה כבר אינם תומכים בעמדתו אלא בעמדת משה ואהרון:  "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה - הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים. ואשר לא שם ליבו אל דבר ה'  - ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה. הדבר החריף במכת הארבה עת עבדיו יוצאים ממש כנגד פרעה: "ויאמרו עבדי פרעה אליו -  עד מתי יהיה זה לנו למוקש, שלח את האנשים ויעבדו את ה' א-לוהיהם, הטרם תדע כי אבדה מצרים?".

 

שיאושל התהליך הוא כמובן במכת הבכורות שבה כבר כל מצרים יוצאת כנגד פרעה, ולא רק עבדיו – אנשי חצרו: "ויקם פרעה לילה הוא וכל-עבדיו וכל-מצרים ותהי צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין-שם מת. ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ, כי אמרו כולנו מתים".

 

אם זהו המצב, הרי שברור שהעם המצרי כולו עבר תהליך, ובסופו הבין העם המצרי שבני ישראל הינם מוקש בעבורם ושעדיף להיפטר מהם מהר ככל האפשר.

 

האם נשיאת החן היתה מאהבה או מיראה? נראה שהתשובה נמצאת בדברי התורה עצמה אודות משה. באותו אזכור אודות נתינת חן העם בעיני מצרים מספרת התורה גם על מעמדו של משה: "וייתן ה' את חן העם בעיני מצרים; גם האיש משה גדול מאוד בארץ מצרים, בעיני עבדי פרעה ובעיני העם". את מעמדו בעיני עבדי פרעה ובעיני העם, השיג משה, כך ראינו, באמצעות מתן המכות, ובאמצעות יצירת חוסר אמון עמוק בין פרעה לבין עבדיו (ואם נזכיר את דברינו בפרשות הקודמות – הרי שה' נהג מידה כנגד מידה בפרעה. במקום ליצור טריז ונתק בין משה לעמו, נוצר הטריז בין פרעה לעמו). אם כך השיג משה את מעמדו – הרי שגם כך ניתן חן העם בעיני מצרים – בשפת הכוח: לא מאהבה אלא מיראה, לא באופן פתאומי אלא בתהליך הדרגתי.הכלים הושאלו מפחד, לא מכבוד. את מה שפרעה לא הבין, בשל הכבדת לבו, הבינו היטב עבדיו ולאחר מכן גם עמו.