חטא העגל הוכיח באופן ברור ובלתי משתמע לשני פנים כי עם ישראל לא היה מסוגל לעמוד באתגר הרוחני שהציב לו ה', וכשל. הכשלון היה גדול כל כך שלולא תפילתו של משה, היה ה' מכלה את עם ישראל, ומייצר אלטרנטיבה בדמותו של זרע משה.
קטסטרופה גדולה מציבה בעקבותיה את השאלה איך ממשיכים הלאה, ואיך משקמים את ההריסות. חטא העגל לא היה שונה בענין זה, אלא שהפתרון שניתן בו היה רדיקלי ביותר.
בעקבות חטא העגל נכרתה עם בני ישראל ברית חדשה, באופי ובתוכן שונה לחלוטין מהברית הראשונה של הר סיני, אשר קמה על חורבותיה, והחליפה אותה החלפה מליאה. מהברית הישנה לא נשאר דבר, זולת הזכרונות (שעוד ייעשה בהם שימוש, בספר דברים). וכך, במקום הברית הישנה, שקראנו עליה בפרשות יתרו ומשפטים – "ועתה אם שמוע תשמעו את בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", וכן - "ויקח ספר הברית ויקרא באוזני העם, ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע", אנו קוראים בפרשתנו על ברית חדשה שנכרתה בין ה' לבין עם ישראל: "הנה אנוכי כורת ברית, נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים, וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה' כי נורא הוא, אשר אני עושה עימך.... ויאמר ה' אל משה, כתוב לך את הדברים האלה: כי על פי הדברים האלה כרתי איתך ברית ואת ישראל". (ראו ברמב"ן לויקרא כה, א, ובחזקוני לשמות לד, י :"שצריכים היו ברית חדשה על ידי שהפרו ברית ראשונה").
ניכר לעין מעמד הכריתה הכל-כך שונה בין שתי הבריתות: בעוד שהברית הישנה נעשתה במעמד פומבי שבו כל העם עמד מול הר סיני, ובהמשך עלו משה, אהרון, נדב ואביהוא ושבעים הזקנים אל ה' והשתחוו מרחוק, ולאחר מכן עלה נגש משה לבדו אל ה', הרי שהברית החדשה מאופיינת כולה בדיסקרטיות: "ועלית בבוקר אל הר סיני, וניצבת לי שם על ראש ההר, ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר". אכן, הדברים מובנים מאליהם שהרי המעמד הנשגב של הר סיני לא מנע את נפילתה של הברית.
השוני שבמעמד הכריתה משפיע גם על תוכנה של הברית, שכן, בשונה מהברית הישנה שנשענה על מעמד הר סיני, הברית החדשה שלפנינו נעדרת מעמד מכונן, ובהתאם לכך המבנה שלה נעדר עמודי יסוד כדוגמת עשרת הדיברות. כקונטרה לכך, ברית זו מפורטת בהרבה מהברית הראשונה והיא משתרעת על חלקים ניכרים מפרשת קדושים, אמור, בהר ובחוקותי, וכוללת מצוות רבות ומפורטות. בברית זו, עשרת הדיברות פורקו מתוך המעטפת שליכדה אותן, והן שולבו בתוך מארג מקיף של מצוות רבות.
הסיבה לפירוט הרב של הברית החדשה, ולעקירתם של עמודי יסוד ממנה היא שהברית החדשה קשורה כמובן, ובאופן הדוק, לשכר ועונש, המתלווים לשמירת המצוות. משם הורתה ולידתה. מצד אחד, הפרת הברית תביא לעונש חמור, אך דווקא קיומם של שכר ועונש המלווים את הברית מגנים עליה מפני ביטולה, והפרת הברית אינו מוביל לביטולה של הברית אלא לענישת העם. פירוט רב של מצוות שומר על קיום הברית, ובמקרה של הפרת הברית מאפשר פיצוץ מבוקר, שאינו מחייב את קריסת המבנה כולו. כל זאת, בשונה לברית הישנה שעיקרה הוא היותו של העם ממלכת כהנים וגוי קדוש, ללא כל שכר נלווה או עונש נלווה. מדברי ה' למשה בפרשתנו למדנו שבמקרה של הפרת הברית (הראשונה) - הברית נשמטת לגמרי, עם ישראל יכלה, והברית תוקם עם גורם אחר - "ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול". הברית החדשה, כאמור, סללה דרך חדשה לגמרי.
בתמצית, הברית הישנה היתה משחק "על כל הקופה" – אם עם ישראל מקיים את הברית הוא מגיע לרמה העילאית של קירבה אל ה' והיותו גוי קדוש, ואם הוא מפר את הברית, הוא כלה ואובד. בעקבות חטא העגל התברר שברית כל כך עוצמתית אינה מתאימה לעם ישראל, שכן העם אינו מסוגל שלא לחטוא, וסופו – בעקבות חטאיו ובמסגרת הברית שנכרתה – להתכלות. לפיכך, נכרתה ברית חדשה, עם מאפיינים המתאימים לרמתו של העם. מברית זו נעדר המוטיב העוצמתי של ממלכת הכהנים והגוי הקדוש והיא מושתתת כעת על מצוות רבות ושכר ועונש.
הקטסטרופה של חטא העגל גרמה להסטת המסלול המקורי ולשינוי רדיקלי באופייה של הברית, ובאופיין של מערכות המצוות. אילולא חטא העגל – התורה היתה נראית אחרת. כשנקרא על ההתייחסות למצוות שנאמרו למשה בסיני נדע שהכוונה היא לברית החדשה: היא זו שכוללת את המצוות המפורטות המוכרות לנו. מהברית הישנה נשארו לנו זכרונותיו של המעמד הגדול והנשגב.
עדכוני מכס ורגולציה
