גיל נדל משרד עורכי דין

 

שמות - משה, אהרון והמטה – גלגולו של מודל הנהגה בלתי אידיאלי (תשע"ג)

עוד בנושא
יתרו – זכור ושמור בדיבור אחד? (תשע"ו)
בא – לחצן המצוקה של משה רבנו (תשע"ו)
משפטים - מעמד הר סיני וברית האגנות: חזון, כישלון ודרך חדשה (תשע"ה)
ויקהל פקודי - להעלות מחדש את הרכבת על הפסים (תשע"ה)
עוד בנושא
ויקהל פקודי - הימור מחושב (תשע"ג)
כי תשא - שניה לפני חטא העגל (תשע"ג)
תצוה - אין משחקים באש! על הפקת לקחים בהקמת המשכן (תשע"ג)
תרומה - תוכנית השיקום (תשע"ג)
משפטים - הברית שהחליפה את מעמד הר סיני (תשע"ג)
יתרו - הדרמה החבויה של מעמד הר סיני (תשע"ג)
בשלח - אירוע מכונן במרה (תשע"ג)
בא - גאולת שלוש המכות (תשע"ג)
וארא - למי שמע פרעה? (תשע"ג)
ויקהל פקודי - המשכן המפוכח (תשע"ב)
כי תישא - חטא העגל והברית החדשה (תשע"ב)
תצוה - סוף עידן התמימות - תשע"ב)
תרומה- "ושכנתי בתוכם" – על גניזתו של החזון האינטימי (תשע"ב)
משפטים - מה היה קורה אילו? ( תשע"ב)
יתרו - "אני חותנך יתרו בא אליך" – לשם מה? (תשע"ב)
בשלח - "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (תשע"ב)
בא - מי הבין את שפת הכוח? (תשע"ב)
וארא - מדוע פרעה הסכים לפגוש בשנית את משה ואהרון? (תשע"ב)
שמות- ניצחון פירוס של פרעה (תשע"ב)
פקודי - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – הפתרון (תשע"א)
ויקהל - מדוע הציווי של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נעלם מפרשת ויקהל? (תשע"א)
כי תישא - המשכן האלטרנטיבי של משה (תשע"א)
תצוה - המשכן והמדבר – על יצירת אידאליזציה לאירוע דיעבדי (תשע"א)
תרומה - "ושכנתי בתוכם" - אידאל שנזנח?(תשע"א)
משפטים - ה"נעשה ונשמע" העדכני (תשע"א)
יתרו - התפרצות לדלת פתוחה (תשע"א)
בשלח - מלחמת עמלק כאנטי-תזה ליציאת מצרים (תשע"א)
בא - יוזמות עצמאיות בהנהגת משה (תשע"א)
וארא - משבר ההנהגה של פרשת וארא (תשע"א)
שמות - מדוע הושם משה בתיבה על שפת היאור? (תשע"א)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: מזבח הקטורת (תש"ע)
כי תשא - המצוות בפרשה: איסור בשר בחלב – על היחס בין לשונו של הכתוב לבין התורה שבעל פה(תש"ע)
תצוה- המצוות בפרשה: עשיית הבגדים או לבישת הבגדים? (תש"ע)
תרומה - המצוות בפרשה: האם השולחן הוא חלק מהבית? (תש"ע)
משפטים - המצוות בפרשה: שאר כסות ועונה - חיוב ממוני ואיסור צער (תש"ע)
יתרו - המצוות בפרשה: קידוש (תש"ע)
בשלח - המצוות בפרשה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'?" (תש"ע)
בא - המצוות בפרשה: "קרבן פסח ועריפת פטר חמור – טעמי המצוות כשיקול במנין המצוות" (תש"ע)
וארא -"אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק" (תש"ע)
שמות -המצוות בפרשה: "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (תש"ע)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: כיוונים בעבודת ה' במקדש (התשס"ט)
כי תשא - המצוות בפרשה: קידוש ידיים ורגליים (התשס"ט)
תצוה - המצוות בפרשה: "והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה" (התשס"ט)
תרומה - המצוות בפרשה: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (התשס"ט)
משפטים - המצוות בפרשה: עונשי הגנב (התשס"ט)
יתרו - המצוות בפרשה: איסור עשיית מלאכה בשבת ושביתה בשבת (התשס"ט)
בשלח - המצוות בפרשה: איסור יציאה מחוץ לתחום - אמצעי או מטרה? (התשס"ט)
בא - המצוות בפרשה: קביעת לוח השנה (התשס"ט)
וארא - המצוות בפרשה: "ויחזק ה' את לב פרעה" – על תשובה של בני נוח (התשס"ט)
שמות - המצוות בפרשה: למה תכה רעך? (התשס"ט)
פרשת שקלים - המצוות בפרשה: מחצית השקל - המס שלך ובשבילך (התשס"ח)
פרשת ויקהל - המצוות בפרשה: איסור ענישה בשבת (התשס"ח)
פרשת כי תשא - המצוות בפרשה: שמן המשחה – איסור עשייה ואיסור שימוש (התשס"ח)
פרשת תצווה - המצוות בפרשה: למה נועדו הבגדים (התשס"ח)
פרשת תרומה - המצוות בפרשה: האם הכלים הם חלק מהבית? על מצות בנין בית המקדש (התשס"ח)
פרשת משפטים - המצוות בפרשה: על מצוות שאין חובה לתור אחריהן ולקיימן (התשס"ח)
פרשת יתרו - המצוות בפרשה: כיצד ניתן לצוות להאמין בה'? (התשס"ח)
פרשת בשלח - המצוות בפרשה: אסור יציאה מחוץ לתחום בשבת – מן התורה או מדרבנן? (התשס"ח)
פרשת בא - המצוות בפרשה: עריפת פטר חמור - מצווה שהיא תמריץ שלילי (התשס"ח)
עוד בנושא

 

  

פרשתנו היא המקום הראשון שבו מתייחסת התורה לבני ישראל כתור עם, בשלב כזה או אחר של התגבשות, ולא של בני ישראל (יעקב) כפשוטו. בהתאם לכך, בעוד שהדיון בספר בראשית נסב סביב השאלה מי הוא המשכו של הדור הקודם, הרי שמכאן ואילך הדיון יסוב לשאלת ההנהגה – מיהו המנהיג המתאים של העם, ומהי הדרך הנכונה שבה עליו להתנהל.

 

המודל שמתגבש במהלכה של פרשתנו הינו מודל משולש – משה, אהרון והמטה. אמנם אין מדובר בשלוש צלעות שווה, אך בהחלט יש מקום לכל אחת משלוש הצלעות. איזכורו של המטה בכפיפה אחת עם משה ואהרון נראה מפתיע ממבט ראשון, אך עיון מקיף יותר על פני התורה יוכיח את חשיבותו של המטה. הדבר מתחיל כבר בפרשתנו, שבה נצטווה משה לקחת את המטה בידו ולעשות בו את האותות, ולאחר מכן נפגוש את המטה בכל מכות מצרים, וגם במלחמת עמלק, במחלוקת עם קורח, ובחטא מי מריבה. במשולש זה מייצג המטה, ככל הנראה, את הצד הניסי בהנהגת העם, באמצעות ביצוע אותות.

 

אלא שמתוך פשוטי המקראות עולה בבירור שמודל משולש זה לא היה המודל האידיאלי וכל כולו גובש בעקבות חששותיו של משה להנהיג את העם. מלכתחילה, כך מספרת פרשתנו (פרקים ג-ד), היה צריך משה לגשת עם הזקנים אל פרעה ולדרוש ממנו לאפשר לעם ללכת שלושה ימים במדבר ולזבוח לה'. אך משהעלה משה חששות אישיים כבדים בעקבות ההודעה על השליחות, הוצמד לשליחותו גם אהרון הכהן, אחיו של משה ("ודיבר הוא לך אל-העם, והיה הוא יהיה לך לפה, ואתה תהיה לו לאלוהים"). בדומה לכך, בעקבות חששותיו של משה שהעם לא יאמין לו, עובתה מנהיגותו של משה באלמנט נוסף והוא המטה, אשר בו יעשה משה את האותות לעם.

 

באופן פרדוקסלי, דווקא המבנה המשולש הזה, שקם בעקבות חששותיו של משה והצורך להפיגם (באמצעות הצמדת אהרון והמטה אליו), היה זה שהביא לתקלות חמורות ביותר בהנהגתו של משה: באשר לאהרון מספרת התורה על חלקו בחטא העגל עד שביקש ה' להשמידו בשל החטא (דברים ט, כ), ובאשר למטה – הרי שבאמצעותו היכה משה על הסלע במי מריבה, דבר שהוביל לאי כניסתו לארץ ישראל.

 

כפי שמוסבר בפשט הפסוקים – שימשו אהרון והמטה אהרון והמטה כאמצעים חיצונים ומשלימים למשה. משה ערל שפתים וכבד פה? יבוא אהרון וישמש לו לפה. העם לא יאמין למשה? יבוא המטה ויעשה את האותות. מקורם של אלו נעוץ בחוסר אמונו של משה שביכולתו להעביר את המסר האלוקי בכוחות עצמו, דבר הקשור בקשר עבות להיותו האדם העניו ביותר מכל האדם אשר על פני האדמה. כוונתו של הקב"ה בנותנו את השליחות למשה במצב שאינו בשל לגמרי היתה, ככל הנראה, להצמיח את משה יחד עם התפקיד, אלא שסירובו של משה ללכת בדרך זו דרש לספק לו השלמה חיצונית. דא עקא, שאותה השלמה החיצונית עמדה לרועץ, כאמור לעיל. ולא רק זה, אלא שאותו חוסר האמון עצמי של המנהיג ואי צמיחתו עד לבשלות עצמית סופית באו לידי ביטוי גם בצאן מרעיתו: כשבושש משה לרדת מן ההר נכנס העם לפאניקה בהעדר המנהיג והיה צריך למצוא לו "אלוהים אשר ילכו לפנינו" (שימו לב – העם לא בחר באהרון כמנהיג מחליף), ובכלל, לאורך כל תהליך צאתם של בני ישראל ממצרים עד שליחות המרגלים לארץ ישראל, בולט וזועק חוסר מוכנותם של בני ישראל ליטול חלק במסע לארץ ישראל.

 

אין קיצורי דרך. רק צמיחה מלאה ואורגנית יכולה להניב את התוצאות המתאימות. המציאות הוכיחה זאת: דור ההמשך בהנהגה – יהושע, ודור ההמשך שעם ישראל - בניהם של יוצאי מצרים, היו אלו שעברו את הדרך המלאה, ורק הם הצליחו לצלוח את המסע ולהכניס ולהיכנס לארץ ישראל.