גיל נדל משרד עורכי דין

 

יתרו - הדרמה החבויה של מעמד הר סיני (תשע"ג)

עוד בנושא
יתרו – זכור ושמור בדיבור אחד? (תשע"ו)
בא – לחצן המצוקה של משה רבנו (תשע"ו)
משפטים - מעמד הר סיני וברית האגנות: חזון, כישלון ודרך חדשה (תשע"ה)
ויקהל פקודי - להעלות מחדש את הרכבת על הפסים (תשע"ה)
עוד בנושא
ויקהל פקודי - הימור מחושב (תשע"ג)
כי תשא - שניה לפני חטא העגל (תשע"ג)
תצוה - אין משחקים באש! על הפקת לקחים בהקמת המשכן (תשע"ג)
תרומה - תוכנית השיקום (תשע"ג)
משפטים - הברית שהחליפה את מעמד הר סיני (תשע"ג)
בשלח - אירוע מכונן במרה (תשע"ג)
בא - גאולת שלוש המכות (תשע"ג)
וארא - למי שמע פרעה? (תשע"ג)
שמות - משה, אהרון והמטה – גלגולו של מודל הנהגה בלתי אידיאלי (תשע"ג)
ויקהל פקודי - המשכן המפוכח (תשע"ב)
כי תישא - חטא העגל והברית החדשה (תשע"ב)
תצוה - סוף עידן התמימות - תשע"ב)
תרומה- "ושכנתי בתוכם" – על גניזתו של החזון האינטימי (תשע"ב)
משפטים - מה היה קורה אילו? ( תשע"ב)
יתרו - "אני חותנך יתרו בא אליך" – לשם מה? (תשע"ב)
בשלח - "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (תשע"ב)
בא - מי הבין את שפת הכוח? (תשע"ב)
וארא - מדוע פרעה הסכים לפגוש בשנית את משה ואהרון? (תשע"ב)
שמות- ניצחון פירוס של פרעה (תשע"ב)
פקודי - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – הפתרון (תשע"א)
ויקהל - מדוע הציווי של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נעלם מפרשת ויקהל? (תשע"א)
כי תישא - המשכן האלטרנטיבי של משה (תשע"א)
תצוה - המשכן והמדבר – על יצירת אידאליזציה לאירוע דיעבדי (תשע"א)
תרומה - "ושכנתי בתוכם" - אידאל שנזנח?(תשע"א)
משפטים - ה"נעשה ונשמע" העדכני (תשע"א)
יתרו - התפרצות לדלת פתוחה (תשע"א)
בשלח - מלחמת עמלק כאנטי-תזה ליציאת מצרים (תשע"א)
בא - יוזמות עצמאיות בהנהגת משה (תשע"א)
וארא - משבר ההנהגה של פרשת וארא (תשע"א)
שמות - מדוע הושם משה בתיבה על שפת היאור? (תשע"א)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: מזבח הקטורת (תש"ע)
כי תשא - המצוות בפרשה: איסור בשר בחלב – על היחס בין לשונו של הכתוב לבין התורה שבעל פה(תש"ע)
תצוה- המצוות בפרשה: עשיית הבגדים או לבישת הבגדים? (תש"ע)
תרומה - המצוות בפרשה: האם השולחן הוא חלק מהבית? (תש"ע)
משפטים - המצוות בפרשה: שאר כסות ועונה - חיוב ממוני ואיסור צער (תש"ע)
יתרו - המצוות בפרשה: קידוש (תש"ע)
בשלח - המצוות בפרשה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'?" (תש"ע)
בא - המצוות בפרשה: "קרבן פסח ועריפת פטר חמור – טעמי המצוות כשיקול במנין המצוות" (תש"ע)
וארא -"אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק" (תש"ע)
שמות -המצוות בפרשה: "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (תש"ע)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: כיוונים בעבודת ה' במקדש (התשס"ט)
כי תשא - המצוות בפרשה: קידוש ידיים ורגליים (התשס"ט)
תצוה - המצוות בפרשה: "והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה" (התשס"ט)
תרומה - המצוות בפרשה: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (התשס"ט)
משפטים - המצוות בפרשה: עונשי הגנב (התשס"ט)
יתרו - המצוות בפרשה: איסור עשיית מלאכה בשבת ושביתה בשבת (התשס"ט)
בשלח - המצוות בפרשה: איסור יציאה מחוץ לתחום - אמצעי או מטרה? (התשס"ט)
בא - המצוות בפרשה: קביעת לוח השנה (התשס"ט)
וארא - המצוות בפרשה: "ויחזק ה' את לב פרעה" – על תשובה של בני נוח (התשס"ט)
שמות - המצוות בפרשה: למה תכה רעך? (התשס"ט)
פרשת שקלים - המצוות בפרשה: מחצית השקל - המס שלך ובשבילך (התשס"ח)
פרשת ויקהל - המצוות בפרשה: איסור ענישה בשבת (התשס"ח)
פרשת כי תשא - המצוות בפרשה: שמן המשחה – איסור עשייה ואיסור שימוש (התשס"ח)
פרשת תצווה - המצוות בפרשה: למה נועדו הבגדים (התשס"ח)
פרשת תרומה - המצוות בפרשה: האם הכלים הם חלק מהבית? על מצות בנין בית המקדש (התשס"ח)
פרשת משפטים - המצוות בפרשה: על מצוות שאין חובה לתור אחריהן ולקיימן (התשס"ח)
פרשת יתרו - המצוות בפרשה: כיצד ניתן לצוות להאמין בה'? (התשס"ח)
פרשת בשלח - המצוות בפרשה: אסור יציאה מחוץ לתחום בשבת – מן התורה או מדרבנן? (התשס"ח)
פרשת בא - המצוות בפרשה: עריפת פטר חמור - מצווה שהיא תמריץ שלילי (התשס"ח)
עוד בנושא

 

הסיפור הנשגב של מעמד הר סיני ועשרת הדיברות המתואר בפרשתנו (ובפרשה המקבילה בפרק ה' בספר דברים) כולל בתוכו גם דרמה מרתקת ביחסים שבין הקב"ה לבין עם ישראל, הנדחקת לה, בדרך כלל, אל השולים. בדברינו הבאים ננסה להעמיד דרמה זו במרכז הבמה.

 

במסגרת ההכנה למעמד הר סיני נצטווה משה, בין יתר הדברים, להזהיר את העם שלא לעלות אל הר סיני ולא לנגוע בו: "והגבלת את העם סביב לאמור, השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו, כל הנוגע בהר מות יומת". הצורך במתן אזהרה זו נובע בוודאי מן החשש שהעם ינסה לעלות אל הר סיני כחלק מהתהליך הנבואי שהעם יחווה. אין לשכוח: ה' מודיע למשה שבכוונתו לדבר ישירות עם העם – "ויאמר ה' אל משה הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עימך", וכך אכן התבצע בפועל – "את הדברים האלה דיבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל, קול גדול ולא יסף (דברים ה, יח).

 

אלא שהענין אודות איסור העליה להר לא הסתיים כאן. ביום השלישי, לאחר שמשה הציב את עם ישראל בתחתית ההר, ולאחר שה' ירד על הר סיני ומשה עלה אל ההר, מצווה ה' את משה בשנית להזהיר את העם להישמר מן ההר: "ויאמר ה' אל משה רד העד בעם:  פן יהרסו אל ה' לראות, ונפל ממנו רב". הדברים מעט סתומים, אך הם מתפרשים באמצעות שאלתו של משה את ה' אשר באה בעקבות דברים אלו, שכן משה – בקבלו ציווי זה – תמה מדוע צריך לצוות את העם שוב בענין זה, והלא כבר הדברים נאמרו קודם לכן לעם: "ויאמר משה אל ה' לא יוכל העם לעלות אל הר סיני, כי אתה העדות בנו לאמור הגבל את ההר וקידשתו". במענה לכך, חוזר ה' על הציווי, על מנת  להבהיר שאין מקום להסתפק באזהרה הראשונית לעם: "ויאמר אליו ה' לך רד ועלית אתה ואהרון עימך, והכוהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' פן יפרוץ בם".

 

קיימת אפוא ציפיה אדירה מהמעמד הרוחני המתקרב להגיע, שיסחוף את העם כלפי מעלה, עד כדי חשש של אקסטזה דתית שעלולה להביא לפריצת גבולות, פשוטו כמשמעו.

 

אלא שבפועל הדברים התקדמו דווקא לכיוון המנוגד: לאחר שהעם שומע את עשרת הדברים מספרת לנו התורה כדברים הללו: "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן, וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. ויאמרו אל משה דבר אתה עימנו ונשמעה, ואל ידבר עימנו א-לוהים פן נמות". האם אמנם החל בתנועה, אבל לא אל ההר, אלא דווקא אחורנית – הרחק מן ההר. במקום יצירת התקרבות אל ה' יצר המעמד אימה ויראה שהתגבשו לידי ריחוק.

 

משה רבנו כאב את הדברים וניסה להרגיע את העם לשכנעו שלא יתרחק: "ויאמר משה אל העם אל תיראו, כי לבעבור נסות אתכם בא האלוהים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו". אך נסיונותיו של משה לא עלו יפה והעם נותר מרחוק:"ויעמוד העם מרחוק, ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלוהים".

 

ספר שמות אינו מספק פרטים נוספים אודות דרמה זו, אך השלמה משמעותית ניתנת בספר דברים (פרק ה'): "ויהי כשומעכם את הקול מתוך החושך, וההר בוער באש, ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם, ותאמרו... אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' א-לוהינו עוד ומתנו. כי מי כל בשר אשר שמע קול א-לוהים חיים מדבר מתוך האש כמונו – ויחי. קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' א-לוהינו, ואת תדבר אלינו את כל-אשר ידבר ה' א-לוהינו אליך, ושמענו ועשינו". מדובר ביראה עצומה ומשתקת אשר לא רק שדחקה את מקומה של ההתרגשות דתית באותו מקרה, אלא שהקרינה על תפיסתו של העם בכלל; העם ביקש שדברי ה' יימסרו לו באמצעות מתווך ולא באופן ישיר.

 

כאמור לעיל, משה ניסה לשכנע את העם שלא לנטוש את האפשרות של קשר ישיר בין ה' לבין עם ישראל, אך, כאמור, לשוא: "ויעמוד העם מרחוק".

 

ויחד עם זאת, האלטרנטיבה של דיבור עקיף אל העם, לא היתה פסולה, גם אם לא היתה החלופה המועדפת, כפי שמספרת הפרשיה המקבילה בספר דברים: " וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אליי, ויאמר ה' אלי שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דיברו אליך, היטיבו כל אשר דיברו. מי ייתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי כל הימים". ה' מרגיע את משה והודיע לו שהדבר אפשרי (אנו מפרשים את הדיבור "היטיבו כל אשר דיברו" כמציין שהדבר אפשרי ולא כמציין שהדבר מועדף). יחד עם זאת מציין ה' ספקנות מסויימת בקשר ליעילותו של הדיבור העקיף: "מי ייתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור את כל מצוותי כל הימים". אין לשכוח: אדם יש בחירה חופשית לעשות טוב או רע, אלא שכל זמן שמדובר בחוויה דתית אימננטית ובחיבור ישיר בין האדם לבין ה' קיימת וודאות רבה יותר שהקשר יחזיק מעמד, ושהאדם יבחר בטוב. לעומת זאת, כאשר מדובר בחיבור דהוי יותר, בתיווכו של גורם ביניים,  הוודאות נחלשת.

 

ההמחשה לא תאחר לבוא. חטא העגל, שעליו נקרא בעתיד הקרוב, יוכיח.