גיל נדל משרד עורכי דין

 

תצוה - אין משחקים באש! על הפקת לקחים בהקמת המשכן (תשע"ג)

עוד בנושא
יתרו – זכור ושמור בדיבור אחד? (תשע"ו)
בא – לחצן המצוקה של משה רבנו (תשע"ו)
משפטים - מעמד הר סיני וברית האגנות: חזון, כישלון ודרך חדשה (תשע"ה)
ויקהל פקודי - להעלות מחדש את הרכבת על הפסים (תשע"ה)
עוד בנושא
ויקהל פקודי - הימור מחושב (תשע"ג)
כי תשא - שניה לפני חטא העגל (תשע"ג)
תרומה - תוכנית השיקום (תשע"ג)
משפטים - הברית שהחליפה את מעמד הר סיני (תשע"ג)
יתרו - הדרמה החבויה של מעמד הר סיני (תשע"ג)
בשלח - אירוע מכונן במרה (תשע"ג)
בא - גאולת שלוש המכות (תשע"ג)
וארא - למי שמע פרעה? (תשע"ג)
שמות - משה, אהרון והמטה – גלגולו של מודל הנהגה בלתי אידיאלי (תשע"ג)
ויקהל פקודי - המשכן המפוכח (תשע"ב)
כי תישא - חטא העגל והברית החדשה (תשע"ב)
תצוה - סוף עידן התמימות - תשע"ב)
תרומה- "ושכנתי בתוכם" – על גניזתו של החזון האינטימי (תשע"ב)
משפטים - מה היה קורה אילו? ( תשע"ב)
יתרו - "אני חותנך יתרו בא אליך" – לשם מה? (תשע"ב)
בשלח - "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (תשע"ב)
בא - מי הבין את שפת הכוח? (תשע"ב)
וארא - מדוע פרעה הסכים לפגוש בשנית את משה ואהרון? (תשע"ב)
שמות- ניצחון פירוס של פרעה (תשע"ב)
פקודי - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – הפתרון (תשע"א)
ויקהל - מדוע הציווי של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נעלם מפרשת ויקהל? (תשע"א)
כי תישא - המשכן האלטרנטיבי של משה (תשע"א)
תצוה - המשכן והמדבר – על יצירת אידאליזציה לאירוע דיעבדי (תשע"א)
תרומה - "ושכנתי בתוכם" - אידאל שנזנח?(תשע"א)
משפטים - ה"נעשה ונשמע" העדכני (תשע"א)
יתרו - התפרצות לדלת פתוחה (תשע"א)
בשלח - מלחמת עמלק כאנטי-תזה ליציאת מצרים (תשע"א)
בא - יוזמות עצמאיות בהנהגת משה (תשע"א)
וארא - משבר ההנהגה של פרשת וארא (תשע"א)
שמות - מדוע הושם משה בתיבה על שפת היאור? (תשע"א)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: מזבח הקטורת (תש"ע)
כי תשא - המצוות בפרשה: איסור בשר בחלב – על היחס בין לשונו של הכתוב לבין התורה שבעל פה(תש"ע)
תצוה- המצוות בפרשה: עשיית הבגדים או לבישת הבגדים? (תש"ע)
תרומה - המצוות בפרשה: האם השולחן הוא חלק מהבית? (תש"ע)
משפטים - המצוות בפרשה: שאר כסות ועונה - חיוב ממוני ואיסור צער (תש"ע)
יתרו - המצוות בפרשה: קידוש (תש"ע)
בשלח - המצוות בפרשה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'?" (תש"ע)
בא - המצוות בפרשה: "קרבן פסח ועריפת פטר חמור – טעמי המצוות כשיקול במנין המצוות" (תש"ע)
וארא -"אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק" (תש"ע)
שמות -המצוות בפרשה: "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (תש"ע)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: כיוונים בעבודת ה' במקדש (התשס"ט)
כי תשא - המצוות בפרשה: קידוש ידיים ורגליים (התשס"ט)
תצוה - המצוות בפרשה: "והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה" (התשס"ט)
תרומה - המצוות בפרשה: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (התשס"ט)
משפטים - המצוות בפרשה: עונשי הגנב (התשס"ט)
יתרו - המצוות בפרשה: איסור עשיית מלאכה בשבת ושביתה בשבת (התשס"ט)
בשלח - המצוות בפרשה: איסור יציאה מחוץ לתחום - אמצעי או מטרה? (התשס"ט)
בא - המצוות בפרשה: קביעת לוח השנה (התשס"ט)
וארא - המצוות בפרשה: "ויחזק ה' את לב פרעה" – על תשובה של בני נוח (התשס"ט)
שמות - המצוות בפרשה: למה תכה רעך? (התשס"ט)
פרשת שקלים - המצוות בפרשה: מחצית השקל - המס שלך ובשבילך (התשס"ח)
פרשת ויקהל - המצוות בפרשה: איסור ענישה בשבת (התשס"ח)
פרשת כי תשא - המצוות בפרשה: שמן המשחה – איסור עשייה ואיסור שימוש (התשס"ח)
פרשת תצווה - המצוות בפרשה: למה נועדו הבגדים (התשס"ח)
פרשת תרומה - המצוות בפרשה: האם הכלים הם חלק מהבית? על מצות בנין בית המקדש (התשס"ח)
פרשת משפטים - המצוות בפרשה: על מצוות שאין חובה לתור אחריהן ולקיימן (התשס"ח)
פרשת יתרו - המצוות בפרשה: כיצד ניתן לצוות להאמין בה'? (התשס"ח)
פרשת בשלח - המצוות בפרשה: אסור יציאה מחוץ לתחום בשבת – מן התורה או מדרבנן? (התשס"ח)
פרשת בא - המצוות בפרשה: עריפת פטר חמור - מצווה שהיא תמריץ שלילי (התשס"ח)
עוד בנושא

 

 

פרשתנו פותחת בציווי בענין שמן הזית למנורה: "ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד. באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות יערוך אותו אהרון ובניו מערב עד בוקר לפני ה',  חוקת עולם לדורותם מאת בני ישראל".

 

ציווי זה שונה באופן מהותי מציוויים אחרים שניתנו בענין המשכן – בין אם מדובר בכלי המשכן (ארון, שולחן וכו') או בחומרים שונים (שמן המשחה, קטורת הסמים). בעוד שבכל העניינים ניתן הציווי פעם אחת, ולאחר מכן הענין עבר לשלב הביצועי, הרי שבענייננו הציווי ניתן באופן מדורג בשתי פעימות: הפעימה הראשונה – פרשתנו – שכללה הודעה על כך שבעתיד ינתן ציווי ("ואתה תצווה"), והפעימה השניה – בפרשת אמור שבספר ויקרא – שכללה את הציווי עצמו "צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (ויקרא כד, ב).  הפרדת המהלך לשתי פעימות נראית תמוהה עוד יותר לנוכח העובדה שבמרווח הסיפורי שבין שתי הפעימות אנו מגלים שכבר הספיקו להכין את השמן, לפחות לצורך ההקמה הראשונה של המשכן – "ויביאו... את המנורה הטהורה ואת נרותיה... ואת שמן המאור" (לט, לג-לז). ההסבר המתבקש לתופעה זו היא שקיימת הפרדה בין השמן הראשוני, הנחוץ להתנעה הראשונית של המשכן, לבין השמן הנחוץ לדורות, את עצם יצירת הפרדה זו רק במקרה של שמן המאור ולא בעניינים אחרים נראית כתמוהה ביותר.

 

תמיהה זו מהווה חלק ממערך הציוויים הקשה והמורכב הקשור להדלקת הנרות המנורה: בשלב הראשון, בציווי על עשיית המנורה, נאמר מפורשות שידליקו במנורה נרות ("והעלה את נרותיה" (כה, לז)) אך לא כתוב מי יעשה זאת. בפרשתנו, בשלב השני, במסגרת הציווי בענין שמן הזית, התווסף פרט מידע חשוב – שאהרון יהיה מי שיכין את כמות השמן המתאימה להדלקה ("יערוך אותו אהרון ובניו") אך עדין לא מצוין מי ידליק את הנרות במנורה. בפועל, בעת הקמת המשכן (שלב שלישי!), היה זה משה אשר הדליק את הנרות במנורה ("וידבר ה' אל משה לאמור: ביום החודש הראשון באחד לחודש תקים את משכן אוהל מועד... והבאת את המנורה והעלית את נרותיה" (מ, א-ד)). המערך עובר לשלבו הרביעי, אשר בו ניתן הציווי להכנת השמן לדורות, ובו גם צוין, לראשונה, שאהרון יהיה זה שיערוך את הנרות על המנורה ("על המנורה הטהורה יערוך את הנרות" (ויקרא כד, ג)), אך עדין לא נאמר שאהרון יהיה זה שידליק את הנרות במנורה. היה צורך בשלב נוסף – החמישי במספר (!!!) – כדי להביא את הדברים לסיומם, והדבר ארע לאחר חנוכת המשכן עת הצטווה משה - "דבר אל אהרון ואמרת אליו בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" (במדבר ח, ב).

 

ניתוח זה מוביל למסקנה הבלתי נמנעת, והיא - שהיתה כוונה ברורה מצד הקב"ה לתת את הציווי בענין הדלקת המנורה באופן מדורג ומתגלגל ולא באופן ישיר ומיידי, בשונה מיתר ענייני המשכן. ועל כך יש לשאול כמובן מדוע.

 

כפי שכתבנו בדברינו לפרשת תרומה, בעקבות כשלון מעמד הר סיני הופעלה תוכנית שיקום והיא הקמת המשכן, וכך, במקום שהעם יעלה להר סיני  ("במשוך היובל המה יעלו בהר")- ירד ה' אל העם ("ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"). אלא שחשיפה מהירה ומיידית מדי של המשכן בפני עם ישראל, לרבות בפני הכהנים המשרתים במשכן, היתה יכולה, בשל עוצמתה הגדולה של שכינת ה' במשכן, להביא להתרחקות של העם גם מהמשכן, בדומה לרגרסיה של מעמד הר סיני ("וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק"). אם כך היו מתנהלים הדברים, הרי שלא היה מושג דבר וחצי דבר בהקמת המשכן.

 

אור המנורה (יחד עם האש שהיתה על המזבח) היוו את הביטוי המוחשי ביותר לשכינת ה' במשכן – בדומה לאש שהיתה על הר סיני. ולפיכך, ברור שביחס לשני אלו, היה צורך לנקוט במשנה זהירות ובהתקדמות הדרגתית. אם שוב תהיה טרגדיה במפגש הרוחני עם ה' – היא תתחיל משם.

 

בהתאם לכך, תחילת הטיפול בנוגע לאור המנורה התבצעה על ידי משה, שהיה האדם היחיד שהיה מסוגל להתמודד עם העוצמות הרוחניות הכבירות הקשורות למפגש עם ה'. רק לאחר מכן, ובאופן הדרגתי, ניתן היה להכניס גם את אהרון הכהן לעצם הענין.

 

דברים יפים בעניין זה כתב המדרש: "כשהשלים משה את המשכן והעמידו, מיד הבהיק אור גדול והוא אור השכינה. מיד נתבייש אהרן ואמר: אני לא יכול להסתכל באור, והוא מצוה אותי להדליק נר?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: "בהעלתך" – כדי לזכותך" (מדרש החפץ; הובא בתורה שלמה לתחילת פרשת בהעלותך).