גיל נדל משרד עורכי דין

 

בשלח - "וכי ידיו של משה עושות מלחמה?" (תשע"ד)

עוד בנושא
יתרו – זכור ושמור בדיבור אחד? (תשע"ו)
בא – לחצן המצוקה של משה רבנו (תשע"ו)
משפטים - מעמד הר סיני וברית האגנות: חזון, כישלון ודרך חדשה (תשע"ה)
ויקהל פקודי - להעלות מחדש את הרכבת על הפסים (תשע"ה)
עוד בנושא
כי תשא - שניה לפני חטא העגל (תשע"ג)
תצוה - אין משחקים באש! על הפקת לקחים בהקמת המשכן (תשע"ג)
תרומה - תוכנית השיקום (תשע"ג)
משפטים - הברית שהחליפה את מעמד הר סיני (תשע"ג)
יתרו - הדרמה החבויה של מעמד הר סיני (תשע"ג)
בשלח - אירוע מכונן במרה (תשע"ג)
בא - גאולת שלוש המכות (תשע"ג)
וארא - למי שמע פרעה? (תשע"ג)
שמות - משה, אהרון והמטה – גלגולו של מודל הנהגה בלתי אידיאלי (תשע"ג)
ויקהל פקודי - המשכן המפוכח (תשע"ב)
כי תישא - חטא העגל והברית החדשה (תשע"ב)
תצוה - סוף עידן התמימות - תשע"ב)
תרומה- "ושכנתי בתוכם" – על גניזתו של החזון האינטימי (תשע"ב)
משפטים - מה היה קורה אילו? ( תשע"ב)
יתרו - "אני חותנך יתרו בא אליך" – לשם מה? (תשע"ב)
בשלח - "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (תשע"ב)
בא - מי הבין את שפת הכוח? (תשע"ב)
וארא - מדוע פרעה הסכים לפגוש בשנית את משה ואהרון? (תשע"ב)
שמות- ניצחון פירוס של פרעה (תשע"ב)
פקודי - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – הפתרון (תשע"א)
ויקהל - מדוע הציווי של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" נעלם מפרשת ויקהל? (תשע"א)
כי תישא - המשכן האלטרנטיבי של משה (תשע"א)
תצוה - המשכן והמדבר – על יצירת אידאליזציה לאירוע דיעבדי (תשע"א)
תרומה - "ושכנתי בתוכם" - אידאל שנזנח?(תשע"א)
משפטים - ה"נעשה ונשמע" העדכני (תשע"א)
יתרו - התפרצות לדלת פתוחה (תשע"א)
בשלח - מלחמת עמלק כאנטי-תזה ליציאת מצרים (תשע"א)
בא - יוזמות עצמאיות בהנהגת משה (תשע"א)
וארא - משבר ההנהגה של פרשת וארא (תשע"א)
שמות - מדוע הושם משה בתיבה על שפת היאור? (תשע"א)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: מזבח הקטורת (תש"ע)
כי תשא - המצוות בפרשה: איסור בשר בחלב – על היחס בין לשונו של הכתוב לבין התורה שבעל פה(תש"ע)
תצוה- המצוות בפרשה: עשיית הבגדים או לבישת הבגדים? (תש"ע)
תרומה - המצוות בפרשה: האם השולחן הוא חלק מהבית? (תש"ע)
משפטים - המצוות בפרשה: שאר כסות ועונה - חיוב ממוני ואיסור צער (תש"ע)
יתרו - המצוות בפרשה: קידוש (תש"ע)
בשלח - המצוות בפרשה: "מה תריבון עמדי, מה תנסון את ה'?" (תש"ע)
בא - המצוות בפרשה: "קרבן פסח ועריפת פטר חמור – טעמי המצוות כשיקול במנין המצוות" (תש"ע)
וארא -"אזהרה לדיין שיסבול את הציבור כאשר ישא האומן את היונק" (תש"ע)
שמות -המצוות בפרשה: "לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך" (תש"ע)
ויקהל פקודי - המצוות בפרשה: כיוונים בעבודת ה' במקדש (התשס"ט)
כי תשא - המצוות בפרשה: קידוש ידיים ורגליים (התשס"ט)
תצוה - המצוות בפרשה: "והוא הדין לכל בגדי כהונה, שהקורע אותם דרך השחתה לוקה" (התשס"ט)
תרומה - המצוות בפרשה: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסרו ממנו" (התשס"ט)
משפטים - המצוות בפרשה: עונשי הגנב (התשס"ט)
יתרו - המצוות בפרשה: איסור עשיית מלאכה בשבת ושביתה בשבת (התשס"ט)
בשלח - המצוות בפרשה: איסור יציאה מחוץ לתחום - אמצעי או מטרה? (התשס"ט)
בא - המצוות בפרשה: קביעת לוח השנה (התשס"ט)
וארא - המצוות בפרשה: "ויחזק ה' את לב פרעה" – על תשובה של בני נוח (התשס"ט)
שמות - המצוות בפרשה: למה תכה רעך? (התשס"ט)
פרשת שקלים - המצוות בפרשה: מחצית השקל - המס שלך ובשבילך (התשס"ח)
פרשת ויקהל - המצוות בפרשה: איסור ענישה בשבת (התשס"ח)
פרשת כי תשא - המצוות בפרשה: שמן המשחה – איסור עשייה ואיסור שימוש (התשס"ח)
פרשת תצווה - המצוות בפרשה: למה נועדו הבגדים (התשס"ח)
פרשת תרומה - המצוות בפרשה: האם הכלים הם חלק מהבית? על מצות בנין בית המקדש (התשס"ח)
פרשת משפטים - המצוות בפרשה: על מצוות שאין חובה לתור אחריהן ולקיימן (התשס"ח)
פרשת יתרו - המצוות בפרשה: כיצד ניתן לצוות להאמין בה'? (התשס"ח)
פרשת בשלח - המצוות בפרשה: אסור יציאה מחוץ לתחום בשבת – מן התורה או מדרבנן? (התשס"ח)
פרשת בא - המצוות בפרשה: עריפת פטר חמור - מצווה שהיא תמריץ שלילי (התשס"ח)
עוד בנושא

 

 

"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק", מתארת פרשתנו את סיפור מלחמת עמלק, והשאלה עולה מאליה – מהו הקשר בין הרמת הידים של משה לנצחון במלחמה והנחת ידיו להפסד? וכפי שהיטיבה המשנה לשאול "וכי ידיו של משה עושות מלחמה"? כיצד הדברים פעלו?

 

המשנה  עמדה על קשר דתי בין הדברים - "כל זמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים – היו מתגברים, ואם לא – היו נופלין". דהיינו, שמשה עלה לראש הגבעה והרים את ידיו למעלה והיו בני ישראל מביטים בידיו המורמות אל על ומתפללים לאביהם שבשמים ומאמינים בו, וה' היה מסייעם להתגבר במלחמה.

 

הפשטנים חיפשו קשר אחר – לא דתי – בין ההתרחשויות בראש הגבעה ובין שדה הקרב. וכך כתב החזקוני: "שכן דרך אנשי המלחמה – אחד מגיבוריהם עומד במקום גבוה ואוחז דגל בידו, לפי שכל האנשים היוצאים עמו למלחמה נושאים ונותנים עיניהם לדגל. כל זמן שהוא עומד במעמדו –נותנים לב להתחזק לקראת המלחמה; וכשהדגל נמוך ושפל – כסבורים שמת שר שלהם – ונסים. אף כאן – ומטה הא-להים בידי – לאות ולסימן במקום דגל".

 

ובכל זאת הדברים קשים, שכן הכתוב מצביע על קשר מיידי, אוטומטי,  בין ידי משה ובין תוצאות הקרב, בעוד שכל אחד מההסברים הנ"ל, הן זה של המשנה, והן זה של החזקוני, אינו מחייב זיקה הדוקה בין מעשי משה לבין שדה המערכה. יכול העם להאמין בה' גם כאשר ידי משה יהיו מורדות, ויכול יהושע להוביל לנצחון גם אם המטה של משה לא יהיה מורם באוויר. אין לשכוח כי היתה זאת פעולה חוזרת של הרמת ידים והנחתן ("והיה כאשר ירים משה ידו... וכאשר יניח ידו") ולא פעולה חד פעמית, דבר שהוביל לכך שידיו של משה כבדו ולסיועם של אהרון וחור. תנודתיות חוזרת ונשנית זו, של ידי משה הנעות מעלה ומטה, אינה מסתדרת באופן חד-חד ערכי עם תוצאות הקרב: כמה פעמים ביום אחד יכול העם לסבור שהדגל שלו נופל והשר שלו מת, כדברי החזקוני? כמה פעמים ביום אחד יכול העם לשעבד את לבו לה' ואחר מכן למרוד, ושוב להאמין ושוב למרוד?

 

אלא אם כן נאמר שהעלאת הידים והורדתן היו מעשה מכוון מצידו של משה, באופן מתואם לגמרי, ומראש, עם יהושע. משה הוריד בכוונה את ידיו למטה, ויהושע בכוונה הפסיד בקרב. משה הרים את ידיו באופן מתוכנן, ויהושע ניצח. הדפוס הזה סוכם מראש בין משה ויהושע, והתקיים באופן סימולטני, בין אם ראה יהושע את ידיו של משה במשך כל המערכה ובין אם לפרקים.

 

מדוע? מדוע היה צורך להפסיד ולנצח באופן חוזר ונשנה?

 

קסוטו, בפירושו לספר שמות, הסביר שעמלק לא ישב באזור רפידים, אלא בדרומה של ארץ כנען ("עמלק יושב בארץ הנגב"), והואיל ורצה להקדים רפואה למכה ולמנוע את הגעתם של בני ישראל לארץ כנען שלח עמלק גדוד להתקיף את ישראל בתחילת דרכה.  אם כך הם הדברים, הרי שמדובר בכוח קטן יחסית, שעזב את בסיס האם והגיע למקום מרוחק, ללא אספקה לשהייה ארוכה, ולא היה כל קושי לעם ישראל, שמנה שש מאות אלף גברים, "לדרוס" אותו בדרכו לארץ כנען. למעשה, גם עמלק מצידו לא בא להכריע את עם ישראל בקרב הזה, אלא רק לייצר הרתעה כלפי עם ישראל ולהעביר לו מסר ברור – לא תתקבל בזרועות מושטות בהגיעך לארץ כנען.

 

לפיכך, השאלה שעמדה בפני משה במפגש עם עמלק היתה  - לא האם עם ישראל ינצח את הקרב הזה (שהרי רק לפני זמן קצר חזה עם ישראל במלחמתו של ה' במצרים), אלא באיזה אופן יש לנהל את הקרב,

ובנקודת הזמן הזאת החליט משה להפוך את המלחמה בעמלק לנקודת מפנה בהתנהלות העם על רקע האירועים האחרונים שחווה העם.

 

כזכור, לאחר המלחמה במצרים, שהתאפיינה בפסיביות מוחלטת של העם ("ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"), חוו העם ומשה שורה של תלונות – מרה, מדבר סין, מסה ומריבה שהתאפיינו בחוסר בטחון של העם בהנהגת ה' אותו. חרף כל הניסים שאירעו לעם ישראל הן ביציאת מצרים והן לאחר מכן (למשל, ירידת המן) נותר העם במריו ובחוסר בטחונו ולא האמין שמסלול חייו משתנה. אם הנחת העבודה היתה שנסי יציאת מצרים יחוללו שינוי בתודעת העם, הרי שבאו האירועים האחרונים וטפחו על פניו של משה ושל העם והכריזו – מבחינה מנטאלית עם ישראל טרם יצא ממצרים.

 

מלחמת עמלק סיפקה למשה רבנו את ההזדמנות לנסות ולחולל מפנה מנטאלי: הנה ניצב לפני עם ישראל יריב חלש, וניתן למקסם את הנצחון מולו באופן כזה שינציח את חוויית ההצלחה בקרב עם ישראל. לפיכך בונה משה יחד עם יהושע מנגנון חוזר ונשנה של נצחון והפסד, שיסתיים, כמובן בנצחון. באופן זה יפנים העם ששוב אין הוא עבד במצרים ויש לו עוצמה פנימית שמאפשרת לו לנצח, ולבטוח בה' שיוביל אותו לארץ כנען.

 

וכך עומד לו משה רבנו יום שלם על הגבעה, ומעלה ומוריד את ידיו (ולשם כך נזקק לעזרת אהרון וחור – כדי להעלות ולהוריד את הידים, לא כדי להשאירן למעלה כל הזמן), ומסמן ליהושע לנצח ולהפסיד, לנצח ולהפסיד, עד לשקיעת השמש ולנצחון המלא.