פרעה נזקק לעשר מכות קשות על מנת שישחרר את בני ישראל ממצרים. עשר מכות. ומשום שמדובר בריבוי אירועים, ממש מתבקש להציג המהלך של עשרת המכות כתהליך מדורג שהביא ליציאת בני ישראל ממצרים.
אלא שבשיאו של התהליך לכאורה, במרווח שבין המכה התשיעית -מכת החושך, לבין הנחתת במכה האחרונה - מכת בכורות, וליתר דיוק - בתפר שבין ההודעה של משה לפרעה על מכתב בכורות לבין ביצוע, אנו מוצאים אמירה ברורה של הקב"ה שקוטעת את כל הרצף ומסכמת את מהלך הדברים עד כה. וכך אומר הקב"ה: "לא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים. ומשה ואהרון עשו את כל המופתים האלה לפני פרעה, ויחזק ה' אל לב פרעה ולא שילח את בני ישראל מארצו". וכאילו אומר הקב"ה - אין קשר בין מה שהיה עד כה למה שיהיה מעכשיו.
הכבדת לבו של פרעה נועדה לשבור את הקונספציה התהליכית, את ההדרגה, את ההבנה שהגאולה של מצרים היא תהליך. לא. לא כך היה בגאולת מצרים. האירוע היה מיידי, בבת אחת, מעבדות לחירות, משעבוד גאולה. אירוע יחידאי אלוהי ללא מגע יד אדם.
האינדיקציות להתמוטטות התהליך ניכרות אצל כל השחקנים שבאירוע: מי ששחרר את עם ישראל היא מצרים כולה ולא פרעה: "ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כולנו מתים". למרות כל המכות, פרעה לא עובר שום תהליך והוא לא משחרר את בני ישראל, גם לא במכת בכורות. מצרים משחררים.
ולא רק זה אלא שאת המכה האחרונה לא מכה משה רבנו, אותו משה רבנו שהיה שותף לכל המהלכים הקודמים. את מכת בכורות נותן הקב"ה באופן בלעדי.
וגם עם ישראל, שראה את המכות ויכול היה לנסות דבר אחד או שניים בעצמו, לא עושה דבר. אפילו במכת החושך, שמצרים כולה שותקה לשלושה ימים, לא ניסה עם ישראל לברוח.
השחקנים עיקריים – פרעה, משה ועם ישראל, שותקו כולם, נפלטו מהתהליך הקודם, שהוביל בעצם למקום ללא מוצא. הזירה נותרה לבורא עולם להוציא בידו החזקה ובזרועו הנטויה, לבד, את עם ישראל ממצרים.
האם זהו המודל של כל הגאולות? האם כך תהיה גאולת האדם? האם תמיד המעבר חייב להיות מיידי, מחושך לאור, מרע לטוב? לא בהכרח. גאולת מצרים היתה אירוע מכונן, שבא להציג לעולם כולו את מנהיג העולם. משם, כפי שנראה בפרשיות הבאות, התנהלו הדברים דווקא באופן טבעי, באופן תהליכי.
עדכוני מכס ורגולציה
