עו"ד גיל נדל
כידוע, לרשות המכס קיימת הזכות למכור סחורה שבעליה אינם תובעים אותה (סב"ן), והיא מבצעת את המכירה במכרז. במצב זה עלולות להישמע טענות מפי הבעלים של הטובין כלפי רשות המכס, למשל, בכל הנוגע לאי יידועו של בעל הטובין אודות המכירה, ובכל הנוגע לסכום שבו נמכרו הטובין (שכן בעל הטובין זכאי לתמורה ששולמה בעד הטובין, לאחר שינוכו ממנו הוצאות שונות). פסק דין שניתן לאחרונה ניתח באופן מפורט את המצב וביטל מכירת טובין במכרז של המכס.
"הכובע הצהוב" של הצייר אביגדור אריכא
לאחרונה דן בית משפט השלום בתל אביב במקרה ומענין ופיקנטי שבו התעורר קונפליקט בין בעל הטובין, לבין רשות המכס וקונה הטובין (ת.א. 42602/04, זיסמן נ' אבקסיס, פס"ד מיום 31.3.08, לבעלים – עו"ד שפירא, לקונה –עו"ד קנת, לרשות המכס – עו"ד אנגלרד). באותו מקרה דובר בתמונה בשם "הכובע הצהוב" של הצייר אביגדור אריכא, שנרכשה בניו יורק בסכום של 42,500 דולר, ואוחסנה במחסני ערובה של המכס בנתב"ג. לאחר ארבעים וחמישה יום, כשהתמונה לא נתבעה, ראתה רשות המכס בתמונה כסחורה בלתי נתבעת, והיא הוציאה את התמונה למכירה במכרז, באמצעות חברת נעמן, תוך ששוויה הוערך ב – 200 ש"ח בלבד על ידי שמאי שנשכר על ידי רשות המכס. בסופו של דבר נמכר הציור לצד שלישי בסכום של 220 ש"ח.
משהתגלה הדבר לבעל התמונה, הוא פנה לבית המשפט וקיבל סעד זמני מורה על אחסון התמונה בבית המכירות סות'ביס. בנוסף, תבע הבעלים את רשות המכס ואת הקונה, ואילו רשות המכס תבעה את הבעלים ואת הקונה, כאשר הן הבעלים והן רשות המכס טוענים כי יש לבטל את ההסכם עם הקונה, ולהשיב את התמונה לידי הבעלים (כדרישת הבעלים) או לידי רשות המכס (כדרישת רשות המכס).
בית המשפט: התמונה תוחזר לבעליה
בית המשפט קיבל את עמדת הבעלים והורה על מסירת התמונה לידי הבעלים. בית המשפט קבע כי ניתן לבטל את המכירה, שכן מדובר בטעות משותפת של שני הצדדים לחוזה (רשות המכס והקונה): אילו ידעה רשות המכס את שוויה האמיתי של התמונה, היא לא היתה נמכרת על ידה במכרז, במחיר זניח של 220 ₪, לקונה, אשר סבר כי קנה תמונת "פוסטר". במצב זה של טעות משותפת, של שני צדדים להסכם, לא נוצר כל חוזה.
עוד הוסיף בית המשפט כי בבחינת שיקולי הצדק, הנזק הכלכלי אשר יגרם לבעלים, אם לא יבוטל החוזה, גדול לאין ערוך, מן הנזק הכלכלי שייגרם לקונה, שהרי הקונה לא התכוון מלכתחילה לרכוש את הציור, יקר הערך. תמורתו האמיתית לעולם לא שולמה על ידו, והוא שילם רק 220 ₪, בעוד שהבעלים שילם עבור התמונה סכום של 42,000 דולר ארה"ב.
בית המשפט קבע, בין היתר, כי הוראת סעיף 34 א' לחוק המכר הקובעת כי אם "נמכר נכס על ידי בית משפט, לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס, חוץ מזכות שלפי תנאי המכירה אינה מתבטלת ומזכות שאינה משמשת ערובה לחיוב כספי". אינה חלה בעניננו.
הליך המכירה לא היה תקין
אמנם מדובר במכירה על ידי רשות (ומבחינה זאת חברת נעמן פעלה בשם רשות המכס), אך בית המשפט מצא כי הליך המכירה לא היה תקין. בית המשפט קבע כי השמאות היתה לקויה, שהרי דובר בהערכה נמוכה באופן קיצוני משוויה האמיתי של התמונה. בית המשפט גם מצא אי תקינות בכך שרשות המכס לא יידעה את הבעלים על העברתה של התמונה להליך של מכירה, ולא שלחה לו או לסוכן המכס מטעמו הודעה על כך.
בענין זה קיבל בית המשפט את עמדת הבעלים כי הוא לא קיבל לידיו את פקודת המסירה שבה מצוין כי: "טובין שלא נתבעו ולא שוחררו תוך 45 יום מעת הגעתם צפויים למכירה ללא הודעה נוספת". בהתאם לכך קבע בית המשפט כי "הליך המכירה שבוצע על ידי המכס, באמצעות נעמן, היה לקוי והוא התנהל בצורה המעוררת לא מעט שאלות ותמיהות".
הערת פרשנות בדבר חובת מסירת הודעה ליבואן על המכירה
בסופו של דבר, מדברי פסק הדין לא ברור מהו היקף חובת ההודעה המוטלת על רשות המכס. האם ניתן להסתפק באמור בפקודת המסירה או שיש חובה לתת הודעה ליבואן או לסוכן המכס לפני המכירה? במקרה שלפנינו הליקוי היה כפול, שכן בית המשפט קבע כי היבואן לא קיבל את פקודת המסירה וכי לא ניתנה הודעה ליבואן / לסוכנו לפני המכירה, אך לא ניתנה התייחסות ברורה בפסק הדין למקרה שניתן יידוע בפקודת המסירה אך לא נמסרה הודעה לפני המכירה.
מה אומרת טיוטת הנוהל של רשות המכס?
בענין זה נציין כי הוראתו של פרק 29 לתדריך אגף המכס ומע"מ (תאמ"ו) בנוסחו מתחילת שנת 2004 (טיוטה), מטילה חובה על בעל המחסן / מסוף המטענים ליתן הודעה ליבואן לפני הכרזת הטובין כסב"ן: "בעל המחסן יישלח הודעת סב"ן ליבואן, למשלח, לסוכן האוניה ולסוכן המכס של הטובין בדואר רשום קודם להכרזת הטובין סב"ן". הנוהל גם מסביר כי "לעניין טובין המצויים במסופי מטענים תבוא ההודעה 21 יום קודם לסיום תקופת האחסנה" (תקופת האחסנה בנמלי האוויר היא 45 ימים).
נציין כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"א 1580/00 מוהטרם אגהיי מהרביניאן נ' בית המכס, ניתן ביום 10.9.02) נדון מקרה שבו משלוח הכולל שטיחים פרסיים נשלח בהובלה אווירית ממצריים לישראל, אלא שהמוביל האווירי שכח לרשום את המטען במצהר הטיסה, והמטען הגיע לישראל ללא מסמכים מזהים ונרשם כ"יתיר" אצל ממ"ן. חודשיים לאחר מכן, הגיע נציג היבואן לשחרר את המטען, ומשנאמר לו כי עליו לשלם כסף עבור דמי אחסנה, סירב, והמטען לא שוחרר. כשלושה חודשים לאחר מכן נמכרו השטיחים במכרז כסחורה בלתי נתבעת.
היבואן תבע את מספר צדדים, וביניהם – רשןת המכס, וטען כלפי רשות המכס כי היה עליה להודיעו לפני מכירת הטובין כסב"ן. רשות המכס התגוננה בטענה כי לא מוטלת עליה חובה ליידע את בעל הטובין אודות המכירה.
בית המשפט המחוזי אישר בערעור את רוב קביעותיו של בית משפט השלום, שקיבל את עמדת רשות המכס וקבע כי אין כל הוראה חוקית המחייבת אותה להודיע לבעלי הסחורה על הכוונה למכירת הסחורה לאחר 90 יום במקרה שלא נדרשה. בית המשפט גם ציין את האשם התורם של היבואן שלא עשה דבר להקטנת הנזק. ולא דאג מצידו, ולו באופן מינימלי, ליידע את הרשויות כי בדעתו לתבוע את המטען בעתיד.
עדכוני מכס ורגולציה
