עו"ד גיל נדל, אור כהן-ששון

לאחרונה, קבע בית המשפט כי חברת אחסון הייתה רשאית לעכב טובין עד לגביית חוב האחסנה מבעליהם, ואף זכאית לתשלום דמי אחסנה/שמירה בגין פרק הזמן בו עוכבו על ידה.

 

השאלות העיקריות שעמדו בפסק הדין הן האם לחברת האחסנה עומדת זכות העיכבון, ובמידה והתשובה לשאלה זו חיובית, מהו הסכום שיש לפסוק לטובתה בעבור אחסנת המעוכבים אצלה לאורך תקופה זו, אם בכלל.

 

סיפור המקרה וטענות הצדדים:

 

חברת לשם טכנולוגיות (היבואן) עוסקת בייבוא ושיווק של ציוד הנדסי וטרקטורים לענף הבנייה. חברת ישקול מחסני ערובה (להלן: "המחסן") מפעילה מחסנים לאחסון טובין בטרם ולאחר שחרורם מהמכס.

 

בין החברות נחתם הסכם בדבר אחסנת מוצרי היבואן במחסן, לפיו סוכם כי בעבור כל פריט ישלם היבואן תמורה על סך 95 דולר לחודש. בכפוף לתנאים הללו, אחסן היבואן במחסנים 3 פריטים, באופן בו סך דמי האחסנה עמד על 1,350 ש"ח.

בחודש ינואר 2009, עקב שינויים ארגוניים במחסן, הוחלט על הפסקת שירותי אחסון. בהתאם לכך, פנה המחסן ליבואן בכדי שזה יפנה את מכונותיו, ובה בעת הודיע כי אם לא יפנה את הטובין האמורים עד תום החודש, תעריף האחסנה יעודכן כך שדמי האחסנה יהיו 3,500 ש"ח לכל פריט.

 

על אף פנייתו של המחסן, היבואן סירב לפנות את המכונות שנותרו במחסנים, ואף לא שילם את דמי האחסנה בתעריפם החדש, דהיינו 3,500 ש"ח לפריט, אלא המשיך בתשלום על פי המחירון הישן.

משחלפו שלושה חודשים, ביקש היבואן לשחרר את המכונות שבמחסנים, אך נתקל בסירוב מצד המחסן, אשר הודיע כי אין בכוונתו לשחרר את המכונות עד שזה ישלם לו את החוב בגין האחסנה, דהיינו מממש את זכות העיכבון על הטובין שברשותו.

 

היבואן טען כי למחסן אין זכות חוזית להעלות את דמי האחסנה, ולכן אין שום משמעות להודעתו כי החליט להעלות אותם.

נוסף על כך, טוען כי המחסן פעל בלא היתר כאשר "מימש את זכות העיכבון", שכן זכות שכזו לא עומדת לו לגבי הטובין השייכים ליבואן.

 

המחסן טען כי להסכם שנחתם בין הצדדים צורף נספח "תנאים כלליים" לפיו יש בידו לעדכן מעת לעת את דמי האחסנה. לגבי העיכבון, טוען כי משעה שקיים חוב לטובתו, זכאי הוא לעכב טובין שברשותו השייכים לחייב, זאת עד שתתקבל התמורה הראויה בשווי החוב שטרם נפרע.

 

הכרעת בית המשפט:

 

בית המשפט קיבל את  טענת המחסן, כי על פי ה"תנאים הכלליים" עומדת לו הזכות לעדכן את דמי האחסנה בעבור אחסון הפריטים, ולכן רשאי היה המחסן לעדכן את התעריף, מה גם שהוכח כי כאשר המחסן הודיע על שינוי שער ההמרה דולר ש"ח, קיבל היבואן הודעה זו ועדכן את התשלום בהתאם.

יתר על כן, הוסיף השופט כי על פי חוק המיטלטלין וחוק השומרים, היה רשאי המחסן להפעיל זכות עיכבון.

 

מרגע שהכריז המחסן על העיכוב, הסיר את כובעו כ"מחסן", וחבש לראשו כובע של "שומר חינם", תוך שהוא מעכב את הטובין. על פי חוק השומרים, שומר חינם ישופה על ידי בעל הנכס בהוצאות סבירות שהתחייב בהן עקב השמירה.

השופט העריך כי ההוצאות הסבירות שהוציא המחסן למען שמירת המכונות, הן בגובה דמי האחסנה טרם העלאת התעריף, דהיינו 1,350 ש"ח לחודש.

 

לאור כל זאת, פסק השופט כי על היבואן לשלם למחסן דמי אחסנה בגובה 20,208 ש"ח, וכן השית עליו הוצאות על סך 6,000 ש"ח.

 

נקבע כי באם לא ישולם הסכום בתוך 30 ימים, רשאי המחסן למכור את הנכסים המעוכבים לצורך גביית החוב.

 

[תא"ק (שלום ת"א) 297279-08-10 ישקול (מחסני ערובה) בע"מ נ' לשם (ד.נ) טכנולוגיות בע"מ, השופט רונן אילן, פסק-דין מיום 19.3.13. לא צוינו ב"כ הצדדים].

  

 

*             *             *

 

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089848.