עו"ד גיל נדל, אור כהן-ששון

לאחרונה, קבע בית המשפט העליון תוך שהוא מאמץ את קביעת בית המשפט המחוזי, כי יבואן שביטל חוזה עם משווק לגבי מכירת דגים בישראל, לא הפר את החוזה אלא ביטל אותו כדין בשל הפרות של המשווק. יחד עם זאת, בית המשפט נמנע מלחייב את המשווק בתשלום הפיצוי המוסכם משום שקבע שהפיצוי הנ"ל נועד רק למקרה של הפרת הבלעדיות ולא לכל הפרה שהיא.

 

יצוין כי בית משפט השלום, בסיבוב הראשון, הגיע למסקנה שונה לפיה דווקא היבואן הפר את ההסכם בעצם הביטול וחייב אותו לשלם למשווק פיצוי בסך של 2 מיליון ש"ח.

 

מדובר בחוזה למיזם משותף בין יבואן ומשווק, במסגרתו נהוג לקבוע כי חברה א' תהיה מופקדת על תהליך היבוא לישראל, וחברה ב' על שיווק המוצרים בישראל. כאשר מיזם מסוג זה כושל, לא אחת מגיעות החברות אל שערי בית המשפט, בכדי שזה ינתח את החוזה שנחתם ואת התנהגות הצדדים, בכדי להכריע מי מהן אשמה בכישלון המיזם.

 

הרקע והכרעת בתי משפט השלום והמחוזי:

 

חברת אלגריסי גרופ, העוסקת ביבוא דגי נסיכת הנילוס ("היבואן"), הקימה מיזם משותף עם חברת קפוא זן תעשיות מזון, העוסקת בשיווק מוצרי דגים ("המשווק"). במסגרת המיזם, חתמו הצדדים על חוזה, במסגרתו סוכם כי היבואן ייבא דגים מסוג נסיכת הנילוס, והמשווק ישווקם בישראל. עוד סוכם, כי בשנתו הראשונה של המיזם, הכמות המינימאלית אשר מתחייב המשווק לרכוש מן היבואן, תהיה למצער 500 טון.

 

חשוב לציין כי החוזה כלל גם סעיף לגבי פיצוי מוסכם על סך 500,000 דולר, ונוסחו כדלהלן:

 

"המפר הסכם בלעדיות זה, ישלם פיצוי לצד המקיים סך 500,000$ מבלי להוכיח טענות נזק ראשוני לבית משפט. מלבד זאת לצד המקיים זכות לתבוע נזקים נוספים בהתאם לסעדים המוקנים לו על פי חוק".

 

לאחר מספר חודשים, גילה היבואן כי המשווק הזמין ממנו טובין בכמות של 130 טון בלבד, ולאור זאת, טען היבואן כי קיים אצלו חשש כבד וממשי כי המשווק לא יעמוד ברף המינימאלי שנקבע העומד על רכישת 500 טון דגים עד תום שנת הבכורה של ההסכם, ולפיכך הודיע היבואן על ביטול ההסכם מחמת "הפרה צפויה", הפסיק לספק הזמנות למשווק והגיש תביעה נגד המשווק על סך הפיצוי המוסכם. בתגובה, הגיש המשווק תביעה נגדית על סך כ-2 מיליון ש"ח וטען כי דווקא היבואן הוא שהפר את ההסכם בכך שהפסיק למכור לו דגים למרות שהעביר הזמנות.

 

בית משפט השלום קבע כי היבואן הוא שהפר את החוזה משום שהמשווק לא התחייב לרכוש כמות חודשית כלשהי אלא רק כמות שנתית, ולכן פסק כי עליו לשלם את הפיצוי אשר נקבע בהסכמתו בחוזה על סך 2 מיליון שקל.

 

בבית המשפט המחוזי בשלב הערעור, ביטל בית המשפט את חיוב היבואן בפיצויים וקבע כי מאחר והמשווק לא צירף להזמנות שהעביר מקדמות כספיות, הוא שהפר את ההסכם והיבואן היה רשאי לבטלו. יחד עם זאת, המחוזי נמנע מלחייב את המשווק בתשלום הפיצוי המוסכם. סלע המחלוקת היה צמד המילים "הסכם בלעדיות" אשר מופיע בסעיף הפיצוי המוסכם לעיל, כלומר- האם הפיצוי המוסכם נועד לכל הפרה של החוזה או רק להפרה של תניית הבלעדיות.

 

בית המשפט המחוזי סבר כי הצדדים התכוונו לפיצוי רק במקרה של הפרת הבלעדיות, ומאחר והמשווק לא הפר את הבלעדיות, נמנע מלחייבו בפיצוי.

 

פסק-הדין של בית המשפט העליון:

 

בית המשפט העליון אימץ את קביעת בית המשפט המחוזי, וקבע כי סעיף הפיצוי המוסכם אשר נקבע בחוזה מתייחס אך ורק להפרה של תניית הבלעדיות ולא לכל הפרה שהיא – ומשזו לא התרחשה, אין לחייב את הצד המפר (המשווק) בתשלום הפיצוי, ולפיכך דחה את בקשת רשות הערעור.

 

[רע"א 1584/13 אלגריסי גרופ בע"מ נ' קפוא זן תעשיות מזון בע"מ, השופט אליקים רובינשטיין, פסק-דין מיום 9.4.13. ב"כ הצדדים- ליבואן- עו"ד שלומי הדר. לא צוין ב"כ המשווק].

 

להרחבה בנושא פסק-דינו של בית הנמשפט השלום, ראו מאמרנו:

http://www.port2port.co.il/?CategoryID=104&ArticleID=73966

 

 

*             *             *

 

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089848.