עו"ד גיל נדל, עו"ד עדי פלד
לאחרונה, הכריע בית המשפט העליון כי יש לאחד באופן חלקי את הדיון בבקשות לאישור תובענות כייצוגיות, היות והן עוסקות במטריה משפטית דומה.
ההחלטה עוסקת בבקשה לאיחוד דיון ב- 53 בקשות, אשר נוגעות, על פי הטענה, להפרת סעיף 8 לתקן ישראלי 1145 ("סימון מזון ארוז מראש"), שעניינו חובת סימון רכיבים באחוזים במוצרי מזון ארוזים. הבקשות לאישור התובענות כייצוגיות הוגשו לבתי המשפט המחוזיים בתל אביב, חיפה, נצרת ומחוז המרכז ובחלקן הדיון הועבר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. כל תובענה עוסקת במוצר מזון אחר ושל חברה אחרת, אך הטענה המשותפת בהן היא שהמוצרים כולם לא סומנו כנדרש בתקן.
אחת מן הנתבעות ביקשה את איחוד הדיון בכל 53 התובענות, וטענה כי מתעוררות בהן שאלות משפטיות משותפות הנוגעות בין היתר, לתוקף המחייב ולפרשנותו של התקן, ואיחוד הדיון בתובענות במקום קיום דיון בנפרד, יביא לייעול הדיון וחסכון בזמן שיפוטי, ולמניעת הכרעות שיפוטיות סותרות באותן סוגיות. כמו כן, נטען כי הדבר ישליך על נושא הגמול ושכר הטרחה של עוה"ד המייצגים ויביא לתוצאה צודקת וראויה יותר בהקשר זה.
השאלה המשפטית שעלתה לדיון בבקשה הינה היחס שבין תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, המסמיכה את נשיא בית המשפט העליון לאחד תובענות בנושא אחד שהוגשו לבתי משפט שונים, לבין סעיף 7(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, המסמיך כל בית משפט להעביר דיון בתביעה ייצוגית לבית משפט אחר שבו כבר מתקיים דיון בתביעה ייצוגית דומה.
במילים אחרות, השאלה הייתה האם כל אחד מבתי המשפט שאליו הוגשה תביעה ייצוגית, נדרש להעביר את התביעה לבית משפט אחר שבו מתבררת תביעה דומה, או שההסדר הנכון הוא שנשיא בית המשפט העליון יורה על איחוד הדיון בכל התביעות.
בית המשפט העליון קבע כי כאשר אנו דנים באיחוד דיון בתובענות ייצוגיות, ככלל, יש לפעול על פי חוק תובענות ייצוגיות, כלומר, כל בית משפט רשאי להעביר את הדיון לבית משפט אחר שבו מתבררת תביעה דומה.
עם זאת, קבע בית המשפט העליון כי "אין בהוראה זו כדי לשלול באופן מוחלט את סמכות נשיא בית המשפט העליון לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי" וכן, קבע כי "המקרה שלפנינו מהווה דוגמה מובהקת לצורך בשימוש בתקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי בכל הנוגע לתובענות ייצוגיות".
כלומר, בית המשפט העליון קבע כי בנסיבות העניין מן הראוי שהוא ישתמש בסמכותו ויורה על איחוד הדיון, וזאת משום שאין לבתי המשפט הדנים בתביעות ראייה מערכתית מספקת, שתאפשר לכל השופטים להעביר את העניין לאותו בית משפט ולאותו שופט, ויתכן מצב שלא כל השופטים יבחרו להעביר את הדיון וישאירו את התיק בטיפולם.
כך נקבע כי "ככל שמדובר במספר רב יותר של תובענות ייצוגיות הקושי הטמון בהסתמכות אך על הוראת סעיף 7(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות מועצם, והמקרה שלפנינו יוכיח". נימוקים נוספים שגרמו לבית המשפט העליון לבחור במנגנון של איחוד התביעות הינם חסכון בזמן שיפוטי יקר, הגברת הסדר והיעילות, במיוחד תוך בחינת העתיד לבוא - לרבות הצפי כי בכל תביעה יוכל הצד שהפסיד להגיש ערעור.
על אף האמור לעיל, קבע בית המשפט העליון כי יש לאחד את הדיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, רק בארבע תביעות, אשר הוגשו על ידי כל אחד מארבעת באי-כוח התובעים, והמליץ לבתי המשפט המחוזיים לעכב את ההכרעה בכל יתר התובענות עד להכרעה בתביעה המאוחדת.
[בש"א 8226/12 דיפלומט מפיצים (1968) בע"מ נ' פתחי בשתאוי ואח', החלטה מיום 30.1.13, הנשיא אשר גרוניס].
עדכוני מכס ורגולציה
