בעקבות עתירה לבג"צ: יבואן חלקי חילוף לטלוויזיה יהא פטור מהצגת אישור מכון התקנים כתנאי ליבוא

עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

לאחרונה, בעקבות עתירה לבג"צ שהגיש יבואן נגד משרד הכלכלה בנושא תקינה של חלקי חילוף לטלוויזיות, שינה

משרד הכלכלה את מדיניותו ואפשר ליבואן לייבא את חלקי החילוף ללא צורך בהצגת אישור מכון התקנים, והנפיק לו

אישור לפי סעיף 2)ג() 2( לצו יבוא חופשי.

בכך, למעשה, קיבל היבואן את הסעד שהתבקש על ידו בעתירה בבג"צ, והעתירה נמחקה תוך שבית המשפט מחייב את

משרד הכלכלה לשלם הוצאות משפט ליבואן בסך של 00,111 ש"ח.

חברת אלקטרוניקה אוסקר סמי עוסקת מזה כ 01- שנה ביבוא מקביל של חלקי חילוף לטלוויזיות מסוגים שונים

במשך שנים רבות, אישר משרד הכלכלה )התמ"ת דאז( ליבואן לייבא את החלקים ללא צורך בהצגת אישור מכון

התקנים, מאחר והחלקים לא נמכרים לציבור הרחב אלא משמשים כחלקי חילוף לאנשי מקצוע, בהתאם לנוהל מנכ"ל

משרד הכלכלה מס' 2.2 )"הענקת פטור בהתאם לסעיף 2)ג() 2( לצו יבוא חופשי"(, אשר מתיר לפטור מחובת תקן חלקי

חילוף המיועדים למתן שירות לאחר מכירת המוצר.

בשנת 2100 סירב משרד הכלכלה לחדש את האישור ליבואן, ודרש כי היבואן יציג תעודות בטיחות ביחס לחלקי החילוף

כתנאי לקיום הדיון בעניינו.

בעקבות זאת, הגיש היבואן בשנת 2102 עתירה לבג"צ נגד משרד הכלכלה.

בעקבות דיון שהתקיים בחודש מרץ 2100 , קבע בג"צ כי על היבואן להעביר למשרד הכלכלה רשימה מפורטת של

החלקים אותם הוא מבקש לייבא תוך התאמתם לדגם המוצר הסופי )הטלוויזיה(, והורה למשרד הכלכלה לבחון ביחס

למוצרים הסופיים האם כבר מצויות בידיהם תעודות הבטיחות אותן דרשו מן היבואן.

הצדדים פעלו בהתאם להחלטה זו ובחודש אוגוסט 2100 חזר בו משרד הכלכלה מסירובו הראשוני, ואישר ליבואן לייבא

את רוב החלקים ללא צורך בהצגת אותן תעודות וללא צורך בבדיקה של מכון התקנים )ליבואן הוצא אישור לפי סעיף

.) 2)ג() 2

בעקבות זאת, התקיים דיון נוסף בחודש אוקטובר 2100 , בו נמחקה העתירה, ובית המשפט חייב את משרד הכלכלה

בהוצאות משפט של 00,111 ש"ח, תוך שהוא מציין כי ללא הגשת העתירה, לא היה משיג היבואן את מבוקשו.

השופטים: מלצר, עמית ושהם. ב"כ הצדדים: ליבואן- עו"ד גיל נדל ועומר וגנר ממשרדנו. למשרד הכלכלה: עו"ד ערין

ספדי-עטילה מפרקליטות המדינה-מחלקת בג"צים[.

הגם שמדובר בעניינו של יבואן ספציפי, תוך שהמדינה ציינה כי אין בהסדר כדי לחייב אותה לפעול כך במקרים אחרים,

הרי שיש בהסדרים שגובשו בין הצדדים ובפסק הדין משום בשורה של ממש ליבואני חלפים שונים. הטעם לכך הוא

שהמדינה הסכימה דה-פקטו להכיר בזכותו של יבואן חלפים לקבל מידע מהרשות המוסמכת )בענייננו – מכון התקנים(

אודות מוצרים שאושרו על ידה בעבר, לצורך הגשת בקשה לקבל אישור יבוא. במקרה שלפנינו התבצע צעד אחד נוסף,

והרשות המוסמכת – במקום להעביר את המידע ליבואן לצורך הכנת הבקשה על ידו – בדקה בעצמה את המידע ועל

סמך בדיקתה העניקה את האישור המבוקש.

אין ספק, והדבר בא לידי ביטוי גם בפסיקת ההוצאות כנגד המדינה, כי רוח ליברלית מנשבת מבית המשפט העליון, וגם

ממשרדי הממשלה: רוח זאת מבקשת להסיר חסמי יבוא, ולקצר הליכים בירוקרטיים.

* * *