עו"ד גיל נדל, גלעד פז
סוכני מכס ומשלחים בינלאומיים פועלים בדרך כלל מול לקוחותיהם, היבואנים והיצואנים, כחברה בע"מ. כלומר, החוזה נחתם בין חברת סוכנות המכס או השילוח הבינלאומי, לבין הלקוח.
כאשר ללקוח קיימות טענות כלפי סוכן המכס או המשלח, ביכולתו לתבוע את החברה.
אך מה קורה אם אותה חברה נמצאת בכינוס נכסים/פירוק או חדלה מלפעול?
במצב כזה, קובע החוק כי רק החברה חייבת בחוב ולא בעלי מניותיה או נושאי המשרה בה. החוק מאפשר לבצע "הרמת מסך" בין החברה לבין בעלי המניות, על מנת לייחס את חובה של החברה לבעלי מניותיה, רק במצבים חריגים, בהם מוכח לדוגמא כי אותו בעל מניות היה מעורב באופן אישי במהלכים ופעל כאשר היה יכול לצפות כי החברה לא תוכל לפרוע את חובותיה, או שנטל בשם החברה סיכונים בלתי סבירים.
בכל הנוגע לנושאי משרה, כמו מנהלים בחברה, לא מדובר בהרמת מסך, אך החוק מאפשר ייחוס אחריות אישית במקרים של התנהגות המהווה עוולה נזיקית, כמו רשלנות.
במקרה שעלה לדיון לאחרונה, תבע לקוח חברת סוכנות מכס וקיבל פסק-דין לטובתו.
חברת סוכנות המכס חדלה מלפעול, והלקוח הגיש תביעה נגד אחד מעובדי החברה, בטענה כי החברה רוקנה מנכסיה על ידי אותו עובד, ולכן עליו לשאת בחובותיה.
העובד טען כי אינו בעל מניות ולא היה מעולם, וכי נתן תצהיר בתביעה הקודמת שהוגשה נגד החברה רק כי בעליה נפל למשכב ולא יכול היה להעיד.
בית המשפט קיבל את עמדת העובד, וקבע כי מאחר ולא היה בעל מניות ולא היה רשום ככזה, לא ניתן לתבוע אותו בעילה של הרמת מסך כפי שצוינה בתביעה.
כמו כן, קבע בית המשפט כי מאחר והלקוח לא ציין בכתב בתביעה כי הוא תובע בנוסף בעילה נזיקית כלפי העובד, הרי שלא ניתן לייחס לעובד אחריות אישית להתרשלות וכו'.
לכן, הורה בית המשפט על מחיקת התביעה נגד אותו עובד על הסף.
[ת.א. (שלום חיפה) 49303-09-12 מפץ הנדסת מערכות בע"מ נ' רומן סוכני מכס בע"מ ואח', השופט אהרון שדה, החלטה מיום 3.12.12. לא צוינו שמות ב"כ הצדדים].
עדכוני מכס ורגולציה
