עו"ד גיל נדל, רו"ח )משפטן( עמית זומר
מדינות רבות בעולם אוסרות סחר בינלאומי עם איראן, ומגדירות אותה כמדינת אויב. ברוח המאמץ העולמי
להטלת סנקציות על איראן, הטילה לאחרונה ) 31.51.52 ( מחלקת הפיקוח על נכסים זרים במשרד האוצר של
ממשלת ארצות הברית )"
OFAC "(, קנס על חברה שוודית בסכום בסך של 531,111 דולרים, בגין ניסיון ייצוא
לאיראן של תשע יחידות משאבות מים בלחץ גבוה )המשמשים בין היתר לניקוי תעשייתי( )"
הקנס"(.
ניסיון הייצוא כלל את העברת הטובין תחילה לגרמניה, תוך חשד סביר כי יישלחו בסופו של דבר לאיראן )"
ניסיון
הייצוא
"(.
ניסיון הייצוא התנהל תוך התעלמות מהסנקציות הכלכליות אשר הוטלו בידי ממשלת ארצות הברית, תוך אי מתן
גילוי לרשויות הרלוונטיות בנוגע לייעדו הסופי של המשלוח. יש לציין כי הקנס הוטל בנוסף על החרמת שתיים
מתשע היחידות וכן חילוט תשלום חלקי שהתקבל עבור המשאבות בסך של 120,135 דולרים.
מהו המצב המשפטי בישראל לגבי סחר עם איראן?
פקודת המסחר עם האויב, אשר נכנסה לתוקף בשנת 5020 )"
הפקודה"(, אוסרת על מסחר כלשהו, בין ישראל ובין
מדינות המוגדרות כ"מדינות אויב". סעיף 2 לפקודה, קובע כי בעת סחר עם מדינת אויב אשר יכול להתבצע גם
באמצעות שלוח של מדינת האויב או אורגן מטעמה, אלא אם הוכיח הנישום כי לא היה מודע לאינטראקציה
העסקית בין צד' ג למדינת אויב בקשר לעסקה דנא )בשונה מהמתואר בניסיון הייצוא(.
בית המשפט יכול להטיל עונש שלא יעלה על 51 שנות מאסר בפועל, קנס כספי ובכול מקרה רשאי בית המשפט
להחרים כל סחורה ו/או סכומים שהתקבלו בעדה.
הפקודה אינה מפרשת את הגדרת "ארץ אויב" אשר מוגדרת:
"כל איזור הנתון לריבונותה של מעצמה שאיתה נמצאת מדינת ישראל במצב מלחמה,
או התפוס בידי מעצמה כזו"
שר האוצר רשאי להורות ולקבוע באמצעות צו, מי הן המדינות המוגדרות כ"ארץ אויב" לצרכי הפקודה.
עפ"י פרסום משרד הכלכלה, המדינות אשר חוסות תחת ההגדרה כאמור הינם: איראן, סוריה ולבנון. בעבר גם
עיראק נחשבה כמדינת אויב אך לאור צו של שר האוצר הוחרגה עיראק לתקופת זמן מוגבלת והסחר עימה מותר.
כמו כן, במסגרת צו המסחר עם האויב )אויב לצורך הפקודה(, התשע"א - 3155 שהתפרסם ברשומות ביום 25 ביולי
3155 והוצא ע"י שר האוצר מכוח הפקודה )"
הצו"(, הובהר כי איראן היא מדינת אויב החוסה תחת הוראות
הפקודה. כמו כן, כלל הצו בין היתר, רשימה של גורמים איראניים )יחידים וחברות( אשר המסחר עימם אסור,
שעיקרם גורמים הקשורים לפרויקט הגרעין ולתעשיות הצבאיות האיראניות.
הפקודה מגדירה "סחר עם אויב" באופן רחב הכולל כל אינטראקציה מסחרית ו/או כספית עם האויב או עם
שלוחותיו. הפקודה אוסרת הן על ייבוא הן על ייצוא והן על העברה ו/או קבלת סכומים ושווי סכומים. כמו כן,
מעניקה הפקודה סמכות לשר האוצר באמצעות הוצאת צו, להורות על בדיקת ובחינת מסמכים ונתונים בנוגע לכול
יחיד ו/או חברה החשודים בהפרת הוראות הפקודה כאמור. הפרת האיסור על הסחר עם האויב מוגדרת כעבירה
פלילית. הפקודה מנוסחת כאמור בצורה רחבה שכן לא רק סחר ישיר עם האויב נחשב כעבירה אלא גם סחר שהוא
בסופו של דבר "לטובת" האויב.
יתרה מכך, מכוח הוראות הפקודה, מוטלת החל משנת 3153 חובה על יחיד ו/או חברה, אשר הינם בעלי "חשד
סביר", כי מבצעים הם סחר עם האויב כהגדרתו בפקודה, לדווח למשטרת ישראל עד לתום שישה חודשים ממועד
הסחר )"
חובת הדיווח"(. הפרת חובת הדיווח יכול ותגרור עונש מאסר של שנה או קנס כאמור בסעיף 55 )א() 2( לחוק
, העונשין התשל"ז - 5022 . תיקון זה הגיע בעקבות חקיקת חוק המאבק בתכנית הגרעין של איראן, התשע"ב 3153-
1, והביא עימו תיקון לפקודת המסחר עם האויב. ... אשר פורסם ביום 53
איך נקבע מהו "חשד סביר" לעסקה עם האויב?
נראה כי יבואן או יצואן, בבואם להתקשר בעסקה בין לאומית נדרשים לבחון היטב את זהות הצדדים לעסקה, תוך
דגש על טיב הטובין, מקורם, ושימושיהם האפשריים. עליהם לבחון היטב האם נסיבות העסקה יכולות להביא
לכדי "חשד סביר", בנוגע לסיכוי כי הטובין יגיעו בסופו של דבר למדינת אויב ו/או מקורו של הטובין הינו במדינת
אויב, במקרה ומדובר ביבואן.
מן הכלל אל הפרט, בראיה פרקטית של המציאות העסקית, נשאלת השאלה, איך יכול לקבוע אותו יבואן ו/או
יצואן האם נסיבות העסקה מעלות "חשד סביר"? כלומר עד כמה רחוק צריך יבואן או יצואן ללכת בבדיקה שהוא
עורך, כדי להיות בטוח שאין לעסקה כל קשר למדינת אויב?
נראה כי לא ניתן יהא לקבוע כללי אצבע אשר יכתיבו את כללי המשחק בכל הנוגע לצעדים שעל פלוני לנקוט לשם
בחינת מכלול התנאים בעסקה אשר עולים לכדי "חשד סביר" כמשמעותו בפקודה.
ככלל, ניתן להבין כי מוטלת החובה על פלוני, לא לטמון את ראשו בחול, אלא לבחון היטב בין היתר, את פרטי
האינטראקציה העסקית לה הוא צד בה בזהירות הראויה, תוך ניצול הידע, הניסיון שרכש, מאפייניהן הייחודיים
של תחום עיסוקו והגיונו הבריא, לשם שיקלול כל הנתונים עבור מענה על השאלה האם חשדותיו עולים לכדי "חשד
סביר" לביצוע עסקה בעלת קשר עם האויב.
אותו חשד סביר בהיותו מבחן סובייקטיבי )תלוי נסיבות ספציפיות(, המבוצע בידי פלוני יכול ויוביל לתוצאה שונה
בין פלוני לאלמוני.
אין חולק על חשיבותה הרבה של הפקודה וכי היא בעלת תכלית ראויה. אולם, ערפולו של המושג "חשד סביר"
כמשמעותו בפקודה, יכול לגרום לתוצאות שליליות אשר מחטיאות את מטרת הפקודה. הדבר נכון הן בסיטואציות
בהן לא יתריעו יבואנים ויצואנים על עסקאות חשודות והן בסיטואציות בהן השימוש התכוף בחובת הגילוי מכוח
הפקודה, יגרום "להצפת" האורגנים הרלוונטיים בפניות סרק אשר ימנעו מהם לטפל בעסקאות אשר אכן דורשות
התערבות מכוח הפקודה.
כפועל יוצא, ברמת דיני המכס, נראה כי נדרשת התייחסות פרטנית במסגרת דיני המכס, בנוגע לסוגיה כאמור, אשר
בעזרתם ניתן יהא לנסות ולייצר וודאות, חלקית אמנם ברמת היבואן ו/או היצואן.
ואילו ברמת פלוני בבואו לבחון עסקה מסוימת, במידה ומתעורר ספק קל שבקלים בנוגע למעורבות מדינת אויב
באינטראקציה העסקית לה הוא שותף, אשר עלולה לעלות לכדי "חשד סביר", מומלץ לפנות לייעוץ משפטי, אשר
יסייע לו לבחון את הסוגיה כראוי.
כך, תושגנה שתי מטרות מרכזיות: האחת סיוע להשאת יעילותה של הפקודה באיתור עסקאות עם מדינות אויב,
והשנייה, הפחתת הסיכון כי אותו פלוני יועמד לדין בגין אי קיום חובת הגילוי מכוח הפקודה.
מקרים שהתעוררו בעבר
היה בעבר מקרה שהגיע לבית המשפט, בו יבואן של פיסטוקים שהוחרמו על ידי המכס טען כי מדובר בסחורה
מתוצרת טורקיה, בעוד המכס טען כי מדובר בפיסטוקים מתוצרת איראן האסורים ביבוא. בית המשפט, לאחר
שבחן את הראיות, קיבל את עמדת היבואן והורה לשחרר את הפיסטוקים מפיקוח המכס.
בנוסף, בשנת 3155 חברת ספנות בבעלות ישראלית נחשדה בקיום סחר עם חברות באיראן ונקנסה על ידי הממשל
האמריקאי.
לסקירות נוספות בנושא איסור הסחר עם האויב, ראו:
http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=2176&CategoryID=239
http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=2164&CategoryID=273&Page=1
* * *
הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי
להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי
. ו/או בטלפון 40
-8469606 Gill.Nadel@goldfarb.com במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל
עדכוני מכס ורגולציה
