עו"ד גיל נדל, אור כהן-ששון

כאשר מוגשת תביעה משפטית, נדרש התובע לשלוח את מסמכי התביעה במסירה אישית למקום מושבו של הנתבע, על מנת להזמינו להשיב לתביעה.

כאשר הנתבע הוא גורם זר המצוי מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, נדרש התובע, כתנאי מקדמי, להוכיח לבית המשפט כי הסכסוך הוא בעל זיקה למדינת ישראל, על מנת שבית המשפט יקנה סמכות להזמין לדין את הנתבע הזר.

על פי הכללים המנויים בתקנה 500 לתקנות סדר-הדין האזרחי ועל פי הפסיקה, נדרש התובע להוכיח שלושה תנאים מצטברים:

1. "עילת המצאה" הקושרת את הסכסוך למדינת ישראל- החוזה נחתם בישראל, הופר בישראל, בעל הדין הזר הוא בעל דין נדרש לדיון בתביעה בישראל, ועוד.

2. התביעה מעלה שאלה רצינית שיש לדון בה; לא מדובר בנטל כבד אך די בכך שלא מדובר בתביעה קנטרנית או טורדנית. בדרך כלל התובע לא נתקל בקושי בהוכחת תנאי זה.

3. בית המשפט בארץ הוא הפורום הנאות לדון בתביעה, מבחינת מירב זיקות הסכסוך; כלומר, גם בהנחה והתובע עומד בתנאי הראשון (עילת המצאה), בוחן בית המשפט לאיזו מדינה קשור הסכסוך יותר, מבחינת מיקום העדים, מיקום הראיות וכו'.

לאחרונה, קיבל בית המשפט העליון ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, וקבע כי סכסוך בין חברה ישראלית לחברה מברה"מ יתברר בישראל.

 

סיפור המקרה וטענות הצדדים:

 

חברת נירימליק, הפועלת בתחום שירותי ייעוץ והדרכה בגידול עדרי בקר וניהול רפתות, חתמה ביולי 2010 על חוזה עם חברת סוברובה, שמקום מושבה ברוסיה, והיא הבעלים של רפתות ועדרי בקר ברוסיה.

על פי החוזה, הוסכם כי נירימליק תיתן שירותי ייעוץ בתחום מומחיותה, גידול בקר וניהול רפת, ובתמורה לכך תהיה זכאית לתמורה של 55,000 ש"ח בעבור כל חודש למשך 17 חודשים, ומהחודש ה-18 ואילך, ישולם סכום חודשי בגובה 5,500 ש"ח, בצירוף תקבולי הצלחה הנמדדים על פי כמות תוצרת החלב ושוויו. תקופת החוזה נקבעה ל-5 שנים.

 

סעיף 15 לחוזה קבע כי במקרה של סכסוך שיתעורר, הגורם המכריע יהיה מוסד ה-ICC, הוא המוסד לבוררות בינלאומית בלונדון. באמצע שנת 2011 התגלע סכסוך, שבעקבותיו ביטלה החברה הרוסית את החוזה באופן חד צדדי, והפסיקה את העברת התשלומים לחברת נירימליק.

 

כפי שנקבע בין הצדדים, פנתה נירימליק ל-ICC, בכדי שזה ישמש בורר בעניין, אלא שמזכירות המוסד לא צלחה, למרות ניסיונותיה הרבים, לאתר את משרדי חברת סוברובה. נירימליק נאלצה לשאת באגרה בגובה 5,000$ אשר שולמה לצורך פתיחת ההליך במוסד הבוררות הבריטי, הליך אשר לא העלה דבר וחצי דבר.

 

משכלו כל הקיצין, החליטה נירימליק לתבוע את חברת סוברובה בבית המשפט המחוזי בישראל בתביעה כספית על סך 3.5 מיליון ש"ח, זאת עקב הפרתה את החוזה המדובר. כיון שמדובר בחברה תושבת חו"ל, הרי שיש לקבל היתר מבית המשפט בטרם יהיה ניתן לצרפה להליך המשפטי. בקשה להיתר זה נדחתה על ידי בית משפט המחוזי, זאת בנימוק כי מקום הבירור הראוי של התביעה הוא איננו ישראל, זאת משום שלא קיימות זיקות המקשרות את החוזה, הפרתו או נסיבותיו למדינת ישראל, למעט העובדה שנירימליק הינה חברה ישראלית, ובית המשפט המחוזי שם דגש גם על כך שההסכם קבע שהסכסוך יתברר במוסד בוררות אנגלי, וראה בכך חיזוק למסקנתו.

 

נירימליק ערערה לבית המשפט העליון, ובו טענה טענות שונות מדוע לדידה ישראל היא הפורום אשר ראוי שיידון במחלוקת זו, וביניהן: תקנות סדר הדין האזרחי מאפשרות זאת, קיימות זיקות רבות אשר מצביעות כי ישראל היא המקום המתאים, הדין האנגלי (אשר נקבע כי יהיה הדין אשר לפיו תידון התביעה) קרוב יותר באופיו ורוחו לדין הישראלי מאשר לדין הרוסי, וכן העלתה טענות בנוגע ליוקרו הגבוה לאין ערוך של קיום ההליך ברוסיה.

הכרעת בית המשפט:

כפי שצוין בפתיח, על התובע לעבור שלוש משוכות: עילת המצאה, תביעה רצינית ופורום נאות.

 

בקשר לשלב הראשון, קבע בית המשפט העליון (בניגוד לקביעת המחוזי) כי מכיוון שהחוזה הופר בישראל בשל אי-העברת כספים לחשבון הבנק של נירמליק, הרי שקמה עילת המצאה.

 

בקשר לשלב השני, נקבע כי מדובר בתביעה רצינית.

בקשר לשלב השלישי, מצא בית המשפט זיקות רבות לישראל: החברה התובעת הינה חברה ישראלית, עובדיה ישראלים, עיקר פעולות החברה אליהן התחייבה בחוזה (ניתוח, בקרה, הדרכה ועוד) בוצעו בישראל ואף התמורה ששילמה חברת סוברובה – שולמה לחשבון בנק בישראל.

 

בכפוף לכל זאת, נעתר בית המשפט לבקשת נירימליק, ואישר את המצאת כתב התביעה לחברת סוברובה הרוסית לאחר שיתורגם לשפה זרה.

 

יצוין כי ההחלטה ניתנה במעמד צד אחד, וכעת תוכל הנתבעת להתנגד לסמכות השיפוט של בית המשפט בישראל.

 

[רע"א 9328/12 נירימליק בע"מ נ' חברה באחריות מוגבלת סוברובה, השופט יצחק עמית, החלטה (במעמד צד אחד) מיום 21.4.13. ב"כ המבקשת: עו"ד טל שפרנט].

 

הערות:

בתי המשפט נדרשו בעבר לבקשות דומות לפרישת סמכות השיפוט על נתבע זר. כך, למשל, במקרה אחד נגרם נזק כבד לדירה כתוצאה משריפה שהוצתה עקב מקרר פגום, וחברת הביטוח, אשר הגישה תביעת שיבוב, ביקשה לתבוע את יצרן המקררים היפני (חברת Sharp) – אך בית המשפט לא התיר את המצאת כתב התביעה ליצרן היפני וקבע כי אם בוצע מחדל בייצור המקרר, המחדל בוצע ביפן (ארץ הייצור) ולא בישראל.

במקרה אחר, הוגשה תביעה בשל נזק גוף שנגרם לאדם במהלך עבודתו על ידי מכונה תקולה. גם כאן התבקש בית המשפט לאשר את צירוף היצרן הזר לתביעה, אך בשונה מהמקרה של "שארפ" נעתר בית המשפט לבקשה זו וקבע שם שהיצרן הזר הוא "בעל דין נכון ודרוש" לדיון בתובענה.

 

נציין כי קיימת מגמה הולכת וגוברת המעדיפה לפרוש את סמכות השיפוט הישראלית על נתבעים זרים. לא שכיחים הם המקרים בהם ייקבע כי בית המשפט הישראלי איננו "פורום נאות". מגמה זו החלה בפרשת מסיקה (רע"א 2903/96 מסיקה נ' דולנס), בה נטען כי העולם הוא "כפר אחד גדול", בו אין משמעות מכבידה (בשונה מהעבר) למרחקים העצומים שבין המדינות, בכך נתנה משמעות להליך הגלובליזציה גם בתחום המשפט.

 

להרחבה בנושא, ראו מאמרים נוספים שנכתבו על ידינו:

http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=2353&CategoryID=84

http://www.nadel-law.co.il/Index.asp?ArticleID=2089&CategoryID=91(כתבה מס' 4)

 

*             *             *

 

הסקירה לעיל הינה בבחינת תמצית. המידע הכלול בה נמסר למטרות אינפורמטיביות בלבד ואין במידע כדי להוות ייעוץ משפטי. לקבלת פרטים נוספים, אנא פנו לעו"ד גיל נדל - ראש תחום יבוא, יצוא וסחר בינלאומי במחלקת מיסים ותגמול בכירים. בדוא"ל  Gill.Nadel@goldfarb.com ו/או בטלפון 03-6089848.