נזק למטען שנשלח מארה"ב ליוון? הדיון המשפטי יתקיים בישראל

עו"ד גיל נדל, עו"ד טינה קפלן

בהחלטה שניתנה לאחרונה, דחה בית משפט השלום בתל אביב טענה של חברה זרה וקבע כי הדיון בתביעה בגין נזק

למטען אשר הובל מארצות הברית ליוון, יתקיים בישראל. החברה הזרה טענה, בין היתר, כי כתב התביעה נמסר

לגורם בישראל שלא מהווה מורשה שלה, אך בית המשפט דחה את הטענות.

יבואן בשם נסים פרזנטי רכש שירותי הובלה של מטען מארה"ב ליוון. המטען ניזוק בעת הובלתו. חברת הובלות

על מנת לתבוע בישראל נתבע זר, על התובע לבקש את אישור בית המשפט לשליחת כתב התביעה מתורגם לחו"ל,

או שבאפשרותו לאתר "מורשה" / נציג של הנתבע הזר בארץ.

לטענת היבואן, החברה הזרה מיוצגת בארץ ע"י נציגתה חברת מ.דיזנגוף ושות', ולפיכך היבואן מסר את כתב

התביעה לנציגה.

לטענת היבואן, לצורך הובלת המטען דמקו שכרה את החברה הזרה, באמצעות הנציגה, כאשר החברה הזרה היא

זו שהפיקה את שטר המטען לצורך ביצוע ההובלה.

החברה הזרה טענה כי חברת מ.דיזנגוף אינה מורשה שלה לקבלת כתבי תביעה במדינת ישראל. לכן, טענה כי כפועל

יוצא, לא ניתן לקנות סמכות שיפוט לבית המשפט במדינת ישראל באמצעות מסירת כתב התביעה לכתובתה של

מ.דיזנגוף. בנוסף, טענה החברה הזרה כי בית המשפט בישראל אינו הפורום המתאים לבירור הסכסוך, בשל מקום

מושבה בחו"ל, בשל כך שלא חלים עליה דיני מדינת ישראל ומאחר והשליחות בוצעה על ידה בחו"ל – מארה"ב

ליוון, ולא בשטחי מדינת ישראל. לבסוף טענה לתניית שיפוט בשטר המטען.

האם מ. דיזנגוף היא מורשה של החברה הזרה?

על פי הוראות תקנה 284 )א( לתקנות סדר הדין האזרחי, כאשר מדובר בתובענה בעניין עבודה נגד נתבע זר, ניתן

למסור את כתב התביעה ל"מורשה" של הנתבע הזר העוסק מטעמו בעבודה באותו אזור שיפוט.

בית המשפט קיבל את עמדת היבואן כי יש לפרש את תקנה 284 על הצד הרחב בשים לב למציאות המסחרית

הנהוגה בעולמנו לפיה די בקשר מסחרי שוטף בין חברות כדי להקים הרשאה לקבלת כתבי בית דין )רע"א 4564/92

בית המשפט ציין כי העובדה שהחברה הזרה נשכרה בישראל באמצעות הנציגה, מלמדת על זיקה ישירה ביניהן.

ההתקשרויות העסקיות של החברה הזרה ולכל הפחות ההתקשרות נשוא התביעה נעשתה באמצעותה ועל כן לצורך

הבירור הנוגע לאותה התקשרות, משמשת הנציגה כמורשה לקבלת כתבי בית דין בישראל.

האם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדון בסכסוך?

בית המשפט חזר על העיקרון אשר נקבע בפסיקה לפיו "מי שמבקש לעמוד בקשרים מסחריים עם גורמים ברחבי

תבל חייב להשלים עם האפשרות שבאחד הימים יתבע לדין באחת הארצות שעימה הוא מבקש לסחור" )ע.א.

לפיכך, בעת בחינת הפורום הנאות, בית המשפט ישקול איזה פורום משפטי הוא בעל מירב הזיקות בנוגע לסכסוך

וכן מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך. בנוסף יתחשב בית המשפט אף

בשיקולים ציבוריים.

בית המשפט הגיע למסקנה כי הגם שהעסקאות בעניינו הן לכאורה בינלאומיות- בין ארה"ב ליוון, ההתקשרות

בפועל הינה בין גורמים ישראליים: היבואן מצד אחד, דמקו מצד שני, החברה הזרה שנשכרה על פי הנטען ע"י

דמקו באמצעות הנציגה שאף היא גורם ישראלי. על כן, נקבע שהפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לקיום הדיון

בתובענה.

האם יש משמעות לתניית שיפוט בשטר המטען?

בית המשפט דחה את טענת החברה הזרה בדבר תניית השיפוט שהופיעה בשטר המטען אותו הנפיקה החברה

הזרה. בית המשפט ציין כי כיוון שהתנייה שבשטר המטען לא הובאה לעיונו של היבואן הרי שלא הסכים לה, ועל

כן החברה הזרה אינה יכולה להסתמך עליה בבואה לטעון לחוסר סמכות שיפוט לבית המשפט בישראל לדון

בסכסוך.

לכן, בסופו של דבר, טענות החברה הזרה ונסיונותיה לחמוק מסמכות השיפוט במדינת ישראל- נדחו.

* * *