התובעת, חברה המשווקת ומוכרת מותגי אופנה בתחום ההלבשה, נהגה לספק למשביר את מותגיה על פי הסכם אשר נחתם בין הצדדים בשנת 1997. לקראת סוף שנת 2002 נכנס המשביר להקפאת הליכים, תוך שהפסיק לשלם לחברה את התמורה עבור הטובין שקיבל. החברה ביקשה מבית המשפט להצהיר כי כל הסחורה אשר סופקה על ידה למשביר, ואשר תמורתה לא שולמה על ידי המשביר, הינה בבעלות החברה, וזאת בשל סעיף "שימור בעלות" שהופיע בחשבוניות שהוציאה החברה למשביר (דהיינו, סעיף הקובע כי הסחורה נמצאת בבעלות החברה עד לפרעון מלא של סכום החשבונית). כמו כן, ביקשה החברה מבית המשפט להורות למשביר להחזיר לחברה את כל הסחורה אשר תמורתה לא שולמה לה, ולהורות למשביר לשלם לה את התמורה שהתקבלה עבור סחורה שנמכרה על ידי המשביר ואשר המשביר לא שילם עבורה.
בית המשפט קבע כי בנסיבות הענין אין לתת תוקף לסעיף שימור הבעלות. בית המשפט מצא כי סעיף שימור הבעלות לא הופיע בהסכם בין הצדדים, ובמקרה כזה, אנו חוזרים ל"ברירת המחדל", דהיינו להוראתו של חוק המכר, לפיו הבעלות עוברת לקונה עם מסירת הטובין לידיו. בכל הנוגע לחשבוניות (שהרי בהן הופיע סעיף שימור הבעלות) קבע בית המשפט כי החשבוניות לא נחתמו על ידי נציג המשביר, ובדוחות החלוקה, שבהם חתום מחסנאי ולא מנהל, לא מופיע הסעיף כלל. מכאן קבע בית המשפט כי בהתאם ליחסים החוזיים בין הצדדים לא היה תוקף לסעיף שימור הבעלות.
בית המשפט קבע כי גם סממנים אובייקטיבים תומכים במסקנה כי לא היה סעיף שימור בעלות תקף בין הצדדים. ראשית, המשביר לא נדרש על ידי החברה לבטח את הטובין עד למכירתם ללקוחות; שנית, המשביר נהג לרשום את הטובין בספריו מייד עם מסירתם לידיו; שלישית, לחברה לא היתה רשות להיכנס למחסני המשביר לצורך בדיקת הסחורה ופיקוח עליה. קיומו של פער בין תנאים אחרים המופיעים בחשבונית לבין תנאים בהסכם שבין הצדדים, מלמד על כך שתנאי החשבונית לא היו התנאים הנהוגים בין הצדדים, קבע בית המשפט.
בש"א 11875/03, בית המשפט המחוזי בתל אביב, החלטה מיום 30.11.2006
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
