חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט – 1949 אוסר על מעביד לפטר עובד בשל שירותו במילואים, בשל קריאתו לשירות מילואים או בשל שירות מילואים צפוי. איסור זה הינו איסור מוחלט וככל שפיטוריו של עובד נעשו בשל אחד מטעמים אלו – בטלים הפיטורים.
בתקופת שירות המילואים הפעיל וכן 30 ימים לאחר מכן (אם שירות המילואים עלה על שני ימים רצופים), אין לפטר את העובד (מכל סיבה שהיא), אלא אם ביקש המעביד, וקיבל היתר לכך מוועדת תעסוקה שהוקמה מכוח החוק. נשאלת השאלה, האם וועדת התעסוקה מוסמכת שלא להתיר את הפיטורים, גם כאשר השתכנעה שאין כל קשר בין עילת הפיטורים לבין המילואים. על פי לשון החוק, ברור כי וועדת התעסוקה לא תתיר פיטורים אם נמצא קשר בין הפיטורים למילואים. ואולם לא ברור, האם מוסמכת הוועדה שלא לאשר את הפיטורים, גם אם נמצא שאין כל קשר בין הפיטורים למילואים, ומה השיקולים שאמורה הוועדה לשקול במקרה כזה.
בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה שניתן לאחרונה (ע"ע 347/06 מדינת ישראל – משרד הביטחון – תנה תעשיות בע"מ) נדונה הסוגיה הנ"ל, תוך שבית הדין סוקר את מכלול השיקולים הערכיים העומדים בבסיס החוק: האינטרס החברתי – לאומי, עידוד משרתי המילואים המורחקים מחיק המשפחה לתקופות ארוכות, האחוז הנמוך של משרתי המילואים בקרב כלל האוכלוסיה, הפגיעה במעמדם של משרתי המילואים בשוק העבודה ועוד.
בית הדין הארצי לעבודה הסיר את חוסר הבהירות העולה מלשון החוק, והבהיר כי וועדת התעסוקה רשאית שלא להתיר את הפיטורים, גם בנסיבות שבהן ברור שאין כל קשר בין החלטת הפיטורים לבין המילואים. במקרה כזה, וועדת התעסוקה תהא רשאית לשקול הן שיקולים שיש בהם זיקה ישירה ואפילו עקיפה לשירות המילואים, כגון: פציעה של העובד במילואים, פגיעה כלכלית של העובד עקב המילואים וכיו"ב, והן שיקולים שאין בינם לבין המילואים אפילו זיקה עקיפה כגון: שיקולים הומניטריים, מחלת בן משפחה, מצב שוק העבודה וכל שיקול אישי אחר. זאת, מתוך סולידריות עם משרתי המילואים, והערך החברתי שבהגנה מוגברת עליהם. מאידך, בית הדין הדגיש כי אין זה מתפקידה של וועדת התעסוקה לבחון את ההצדקה לפיטורים, את תקינות הליך הפיטורים (כגון: קיומו או אי קיומו של שימוע) או שיקולים כלכליים - ארגוניים של המעסיק.
עו"ד אלון עזרא הינו שותף במשרד "רובין – שמואלביץ ושות'" המתמחה בדיני עבודה.
לראש העמוד
עדכוני מכס ורגולציה
